לימור ליבוביץ מתייחסת בבלוג שלה לתובנות העולות מכתבה מעניינת שדנה בשיפור חווית העובד. ליבוביץ מעריכה כי בדומה לשינויים המתחוללים בסביבות העבודה, גם "חדרי הכיתות ייעלמו ויופיעו במקומם מרחבים אחרים. מרחבים אלה לא יאורגנו לפי גיל הלומדים, תחום הלמידה או זהות המורה המלמד. הם יאורגנו אחרת. איזה צורות לארגון מרחב הלמידה הבית-ספרי יתהוו בעתיד? יש לכך כמה 'מבשרים'…כבר כעת קיימים באוניברסיטאות (גם בארץ) מרחבים כאלה. באוניברסיטה נוכל כבר לראות מרחבי למידה שמספקים שרותי למידה לדוגמה- בספריות. מרחבים אלה כבר מתפתחים כיום בבתי ספר. כרגע הם קיימים לצד החדרים המסורתיים" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת לבנו לתיעוד מקורי של מרחב למידה בית-ספרי לא שגרתי ומעורר השראה: "לואי הוא vlogger מהמפורסמים בעולם. בסרטון הזה הוא מבקר בבית הספר הכי אקולוגי בעולם. Green School Bali נמצא באי באלי שבאינדונזיה (מאוד קרוב לאוסטרליה). לואי הוזמן על-ידי אחת המורות לסיור בבית הספר. בסיור מתגלה התכנית הפדגוגית של בית-הספר, בגישה יזמית-קהילתית-אקולוגית. בית הספר טובל בצמחייה ומטפח אותה למטרות הזנה – בבית הספר פועל מזנון בו הכריכים עטופים בעלי בננה, כל הגידולים אורגניים כמובן. כל הגישה האקולוגית הזו השפיעה על הקהילה של בית הספר, ורבים מההורים עברו לגור בבקתות מסביב לבית הספר" (לימור ליבוביץ).

סיסמת יום המורים העולמי 2015, הנחגג מדי שנה ב-5 באוקטובר מאז שנת 1994, היא "העצמת מורים, בניית חברות ברות קיימא". צלמי רויטרס סרקו את הפלנטה ותיעדו את סביבות הלמידה של תלמידים מאומות עתירות משאבים כגון יפן או ארצות הברית, ועד לאלו הנאבקים להשיג חינוך באומות נפגעות מלחמה או עוני (Jason Wells).

סביבת הלמידה היא נושא העומד בראש סדר היום הציבורי בתחום החינוך, אך אף שתלמידים מבלים את עיקר זמנם בתוך כיתות, ולמרות ההנחה כי בעיות משמעת מצמצמות את זמן הלמידה ופוגעות בהישגי התלמיד, רק מחקרים מעטים עסקו בקשר בין האווירה בכיתה להישגי התלמידים. כרמל בלנק, עמיתת מדיניות במרכז טאוב, ויוסי שביט, ראש תכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב ופרופסור באוניברסיטת תל אביב, חקרו את הנושא בבתי הספר הממלכתיים בישראל (רווית שרף).

צבע, קווים מעוגלים, פופים וחדרי הירגעות הם חלק מהחידושים שנכללים בשנים האחרונות בתכנון ועיצוב בתי ספר בישראל. ברשת אפשר למצוא בתי ספר שנתנו עוד דרור לדמיון ויצרו סביבות חדשניות מאוד, לעיתים אף קשות לעיכול (לימור דומב).

סוגיית עיצוב הכיתה צריכה להעסיק את המערכת ברמת העל, ברמת החשיבה המערכתית. זאת משום שהיא מהווה גורם חשוב בקידום הפעילות ההוראתית-לימודית, במוטיבציה של תלמידים ומורים להיות מעורבים בתהליך זה, ובתרומה לתחושתם הטובה במהלכו. מעבר לכך – לעיצוב ראוי של כיתה יש השפעה על קידום החוש האסטתי של התלמידים ועל קידום המוטיבציה שלהם לשמור על מראה הסביבה (במקרה זה הכיתה שלהם), שני ערכים חינוכיים חשובים ביותר. חשיבה על עיצוב הכיתות לשיפור ההוראה והלמידה וכן לעצם תחושתם הטובה של התלמידים והמורים חשובה מכדי לחכות שהיא תתפתח מאליה ללא כל סיוע וללא כל הכוונה, כשהיא תלויה ברצונו או באי רצונו של גורם זה או אחר. כדאי לקיים חשיבה על עיצוב הכיתה ובכלל על עיצוב סביבת הלמידה-הוראה, גם מעבר לכיתה. צריך שחשיבה כזאת תניב פירות בדמות סיוע רלוונטי ראוי לבתי הספר שיכלול גם, ואי אפשר להמנע מכך, סיוע חומרי (כגון כסף, תשתיות וחומרים), וכל זאת תוך שיתוף פעולה עם המשתמשים בכיתות הלימוד והקשבה לצרכיהם (יורם אורעד).

לטענת ד"ר אשלי דינס תרגול של מדיטציה טרנסצנדנטלית פעמיים ביום במשך 15 דקות מפחית אלימות ומתח בבית הספר ומשפר את הישגי התלמידים. בביקור הסברה בישראל ניסה דינס, ד"ר לפיזיקת חלל ומנהל בית ספר באיווה, ארצות הברית, לגייס מורים ספקנים להטמעת תורתו המופעלת כבר ב־700 בתי ספר בעולם (אמתי , מור ).

בית הספר "אורנים – בית חינוך הומניסטי סביבתי" ביוקנעם אימץ את שיטת החינוך הדיאלוגי. "כאשר לבית ספר יש פילוסופיה שמכוונת אותו", אומרת יפה אוקנין, מנהלת בית הספר, "הוא ממוקד יותר ויכול לבדוק את עצמו טוב יותר". השינוי התחיל בקבוצת הורים שרצתה להקים בית ספר הומניסטי בעיר ( נאוה דקל) .

דניאל ליפסון מדווח בבלוג שלו על כתבה בעיתון "ניו יורק טיימס" הבוחנת את ההשלכות של האינטרנט ושימושיו על התנהגות התלמידים בבתי ספר תיכוניים . המחבר בילה מספר חודשים בבית ספר התיכון Woodside וחקר את חייהם הדיגיטליים של התלמידים. כמעט כולם שם מבלים את רוב זמנם במדיה דיגיטלית בעיקר משחקי מחשב, Facebook והתכתבות ב SMS. מתברר כי הדבר פוגע לא רק בציוניהם אלא גם בכושר הריכוז ובזכרון שלהם. רבים הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה לאחר ישיבה ממושכת מול מסך המחשב. אפשר כמובן לשכוח משעורי הבית. מנהל בית הספר לא נשמע מודאג. הוא מציע לנווט את התלמידים לכיוונים יצירתיים בהם הם יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם. תלמידים שרואים ויוצרים הרבה סרטונים ב Youtube למשל, יכולים ללכת למגמת קולנוע. מורים אחרים מתנגדים לגישתו של המנהל ביה"ס שאינו מודאג . "אי אפשר ללמוד קריאה או כתיבה באמצעות הודעות טקסט" אומרת מורה לאנגלית.

רמת הציפיות שנוצרת אצל תלמידים משפיעה על עתידם יותר מאשר הישגים חינוכיים בביה"ס. ציפיות שליליות הניטעות בלבו של הילד פוגעות בסיכויי ההתפתחות שלו בעתיד אך גם בהווה טוענת פרופסור Rhona S. Weinstein מומחית לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת ייל בארה"ב. הממצאים של פרופ' התפרסמו בספרה החשוב: REACHING HIGHER: The Power of Expectations in Schooling. לאחרונה, קיבלה פרופסור ויינשטיין כמה פרסי חינוך חשובים מאוניברסיטת הרווארד בעקבות הממצאים המחקריים שהיא מביאה בספרה. פרופסור ויינשטיין אשר עבדה יותר מ-30 שנה כפסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בארה"ב מדגימה בספרה כיצד ציפיות נמוכות מצד מורים, הנאמרות לעתים בהערות מקריות בכיתה יש להן השלכות הרסניות על הדימוי העצמי של התלמיד והן מחלחלות לאורך זמן בהערכה העצמית שלו ועלולות להשפיע גם על המשך לימודיו כבוגר בעתיד.

בית הספר חייב להרחיב את פעולותיו בתחום החינוך הרגשי והערכי. בני אדם זקוקים לחיבה, לאהבה, לחמלה, לידידות, לחברות, לחום, להגנה, לתמיכה. בית הספר צריך לעסוק באלה באופן מתוכנן ומכוון, לא כעיסוק שולי וכנספח לעיסוק בדעת ובמיומנויות אינטלקטואליות. חלק נרחב במאמר מוקדש לתפקידו של בית הספר: צוותים בבתי ספר צריכים לשוחח ולבנות יחד מערכות ערכים מקובלים וראויים כחלק מתפיסת העולם שבית הספר רוצה לחנך על פיה את הילדים. ה"אני מאמין" הבית-ספרי או כל מצע בית-ספרי אחר צריך לכלול מערכת ערכים בסיסיים, אנושיים, חשובים, שאותם יש להזכיר, לטפח ולהסביר כחלק מהעבודה השגרתית, היום יומית של המוסד החינוכי. (ברכה אלפרט)