במחקר זה נמצא קשר חיובי בין נקודת המבט של המורים לבין תפיסות חיוביות של הקשרים בין מורים לתלמידים, לנורמות בית הספר ולהזדמנויות החינוכיות. כלומר, קשרים אמפטיים בין מורים לתלמידים מחזקים את התרבות הארגונית הבית-ספרית והאקלים הבית הספרי, אך המורים ומנהלי ביה"ס לא מודעים עדיין לכך. מחבר המאמר טוען כי התכניות להכשרת מורים הנוטות היום , יותר מתמיד, לטפח את אופיים של המורים, צריכות לאפשר ביטוי יותר נרחב לפיתוח יכולות האמפטיות רגשיות לצד פיתוח היכולות הקוגניטיביות שלהם ולתרגל יכולות משולבות אלה במהלך ההכשרה ( Jason J Barr).

המחקר חקר את היחסים בין הערכה עבור למידה (assessment for learning (AfL) ואת התכונות של שני ההקשרים הקשורים לבית הספר – תרבות ההערכה בכיתה (classroom assessment culture (CAC) שבה מוטמעת ההערכה עבור למידה (AfL) וההקשר הרחב יותר שבו תרבות ההערכה בכיתה (CAC) מקננת, כלומר, קהילת למידה מקצועית מבוססת בית ספר (school-based professional learning community (SBPLC). באיזו מידה השונות בפרקטיקת ההערכה עבור למידה (AfL ) מוסברת על-ידי תכונות שונות של קהילת למידה מקצועית מבוססת בית ספר (SBPLC), ואילו תכונות בולטות מאפיינות אותה? הממצאים שדווחו במאמר זה מגבירים את ההבנה שלנו לגבי הגורמים ההקשריים בכיתות ובקהילת למידה מקצועית מבוססת בית ספר (SBPLC) שמקדמים ההערכה עבור למידה (AfL ) ואלה שמעכבים אותה (Menucha Birenbaum, Helena Kimron, Hany Shilton).

המחקר בוחן את ההשפעות של משתנים שונים כמו אפייני מורים, תנאי ההוראה, תמיכה ועוד על מידת ההתמדה או הנשירה מן ההוראה של מורים לאנגלית בבית הספר התיכון. המחקר מצביע על כמה משתנים המנבאים נשירה של מורים, במקרה זה, מורי אנגלית בבתי ספר תיכוניים. אחד המשתנים הרלוונטיים והמבלבלים למורי מורים הוא כיצד להכשיר בתחומים אלה. החוקרים במחקר הנוכחי הראו שהתפישות של המורים לאנגלית את ההכשרה(למשל, תיאוריות למידה ובחירת חומרים להוראה, תצפיות ומשוב פורמליים, אורך ההתנסות ועוד) לא נמצאו כמנבאות סיכון לנשירה בין אם המורים קיבלו הכשרה דיסציפלינרית בלבד, חינוכית בלבד או שתיהן ( Hancock, C.B. & Scherff, L ) .

המחקר התמקד בשלב הכניסה למקצוע ובחן את רמות השחיקה של המורים המתחילים במהלך השנה הראשונה לעבודתם, בראשיתה ובסופה. המטרה הייתה לקבוע את התרומה של הסביבה הארגונית לניבוי תהליך שחיקי. במחקר השתתפו 492 מורים, שענו על שאלון "סביבת העבודה של המורה". הממצאים מראים שבתחילת השנה הראשונה ובסופה אין למורים מתחילים תחושת שביעות-רצון מלאה מהמצב הארגוני של סביבת העבודה שלהם. הם אינם חשים משולבים בסביבה, ולכן, להרגשתם, אינם יכולים לתפקד ביעילות ולהפגין רמה גבוהה של יכולת מקצועית וארגונית. הם אינם מרוצים מהתמיכה המקצועית והאישית של הסביבה, מההכרה והערכה של אחרים(מנהל, הורים, עמיתים) מהסטטוס הציבורי או מהתרבות הארגונית ( Gavish, B., & Friedman, I.A) .

מטרת המחקר המוצג במאמר הייתה להבין את הדרך שבה מתבצעת התפתחות מקצועית בית-ספרית בסביבת אחריותיות עתירת-סיכון. החוקרים התבססו על הספרות העוסקת באחריותיות, בהתפתחות מקצועית ובהקשרים בית-ספריים והרחיבו את המסגרת הפרשנית של מושגים אלה. המחקר מתייחס לשינויי מדיניות, פרקטיקה ותיאוריה שבהם התפתחות מקצועית הפכה למתמשכת, שיתופית ובית-ספרית. החוקרים בדקו רעיונות מסורתיים של מבנה ותוכן והקשר (context) במטרה לרכוש הבנה מעמיקה יותר של התפתחות מקצועית למורים כיום (Rinke, C., & Valli, L).

עבודת מחקר זו שנכתבה ע"י אורלי גפני נועדה לבדוק את נקודות המבט של המורים החדשים/המודרכים והמורים הוותיקים/המדריכים לגבי הסוציאליזאציה הפרופסיונאלית של מורים חדשים בתרבות בית ספרית ייחודית, המורכבת משלושה הקשרי הדרכה: מפגש של המורה החדשה עם מרכז/ת מקצוע/מדריך/ה, מפגש של המורות החדשות עם מורות וותיקות/מדריכות הסדנא ומפגש של המורות החדשות עם המורים העמיתים בהשתלמות הבית ספרית. שאלות המחקר היו: כיצד תופסת ומארגנת המערכת הבית ספרית את מערך ההדרכה למורים חדשים? ומה מאפיין את הסוציאליזאציה הפרופסיונאלית של מורים חדשים, כפי שתופסים אותה המשתתפים במערך ההדרכה? אוכלוסיית היעד של מחקר זה כללה שלוש מורות חדשות/מודרכות, ארבעה מורים וותיקים, המשמשים כמדריכים במערך ההדרכה הבית ספרי ומנהלת בית הספר ( אורלי גפני ) .

מורים בקנדה ובכל מקום אחר, חיים ועובדים בבתי ספר המשתנים בהשפעה של הגלובליזציה, של תנועות הגירה, של דמוגרפיה משתנה ושל שונות כלכלית ושינויים סביבתיים. המורים נאבקים בתוך תרבויות/ נופים אלה ליצור חיים שיאפשרו להם לחיות תוך מתן כבוד לילדים, לנוער ולמשפחות. מורים רבים נושרים מן המקצוע לאחר שנים מועטות של הוראה. במאמר זה הכותבים מעלים שאלות בעקבות היחשפות לסיפוריהם של מורים לאחר שעזבו את ההוראה ו גם מבררים מה מורי מורים יכולים ללמוד על עבודתם בתהליך זה. לנוכח הקשרים והמפגשים המתקיימים בין חייהם של מכשירי מורים לבין חיי המורים, החוקרים מפנים את מבטם גם לנופים המשתנים שלהם כמורי-מורים ודנים במרחבים האפשריים שבהם ניתן לעבוד יחד עם מורים ולתמוך בהם בהקשר זה ( Clandinin, J. D., Aiden Downey & Huber, J).

מטרת המחקר בן שני השלבים הייתה לבחון את התנסויות הקליטה(אונטריו, קנדה) של 173 מורים מתחילים: בשלב הראשון – 75 מורים ב- 5/2004ובשלב השני – 98 מורים שמחצית סיימו שנה ראשונה (2004/5), והשאר בשנה שלאחר מכן (2005/6). הממצאים התבססו בעיקרם על יומנים רפלקטיביים שהמורים ניהלו במהלך שנת הקליטה. השאלה: אלו הבחנות והבנות תפישתיות גוזרים מורים מתחילים בשלוש הקבוצות הנ"ל בדבר תוכניות קליטה ייחודיות שנבחרו במיוחד על בסיס סקירת ספרות רלוונטית שבהן השתתפו? תוכניות הקליטה שנבדקו כללו: מפגשי הכוונה, תוכנית חונכות, הכשרת חונכים, השתלמויות, הקצאת זמן פנוי, רישות עם סגל מכשירי המורים ומנגנוני איסוף נתונים להערכת ההצלחה של כל המרכיבים הללו ( Cherubini, L).

מוסדות להשכלה גבוהה מתחילים לתכנן תוכניות לקליטת הבוגרים של תוכניות ההכשרה המשתלבים בהוראה. ההנחה המרכזית היא שלאחר סיום ההכשרה הבוגרים רק מתחילים את תהליך ההתכשרות להוראה. במאמר מתוארת תכנית קליטה שכזו. המתחים שעלו בתהליך התכנון שלה למורים מתחילים אילצה את המתכננים לחשוב על דרכים לקישור ולגישור בין התיאוריה לבין ההוראה הממשית. בתהליך נשמעו קולותיהם של המורים המתחילים, של היועצים והמורים הותיקים ושל אנשי האוניברסיטה, והיה צורך לשמוע את כולם ולהיענות לצרכי המורים המתחילים שהושמעו בהם. (Stanulis,N.R., Burrill, G., Theis Ames,K.)

ממצאי המחקר הנוכחי מלמדים כי מרבית המורים החדשים פועלים בבתי הספר בתנאי בידוד, במנותק מהמורים הוותיקים וללא אינטראקציה עם קהילת מורי בתי הספר. ברוב בתי ספר אין בקרב המורים הוותיקים תחושת אחריות משותפת לקידום ביה"ס והמורים החדשים נותרים, בדרך כלל, לבדם ומצפים מהם להפגין ידע ומומחיות ברמה דומה למורים הוותיקים. המרכיב של סיוע הדדי כמעט ולא קיים. באותם בתי ספר (שהם המיעוט) בהם שוררת אווירה של תרבות מקצועית משותפת כוללנית, מסייעים המורים העמיתים למורים החדשים בהתמודדות עם מלאכת ההוראה. החוקרות סבורות כי הנשירה של מורים חדשים מושפעת יותר מהאקלים הארגוני של ביה"ס ואיכות יחסי העבודה והשיתופיות בו ופחות מהתמודדות היחידנית בכיתה עצמה (Susan M. Kardos & Susan Moore Johnson ) .

התבוננות בארגון מראה כי חיי העבודה של עובד כוללים פעולות ומשימות רבות שהן מעבר להגדרה הרשמית של תפקיד העובד, נתונות לשיקול דעתו ולרצונו, ותורמות תרומה רבה לתפקודו של הארגון ולהצלחתו. היבט זה של העבודה מכונה בספרות הארגונית והניהולית בשם “התנהגות אזרחית בארגון“. בהתבסס על ראיונות מובנים למחצה עם מורים ועם מורות בבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים ממלכתיים, עם מנהלים, עם מפקחים ועם הורים, המחקר המדווח כאן מציג המשגה ראשונית של מרכיבי ההתנהגות האזרחית של מורים בבית ספר. בין מרכיבים אלה מצויים התנהגות המסייעת לתלמידים ולעמיתים, ייזום וביצוע של שינויים ושל חידושים בהוראה, מכוונות לארגון ונאמנות רבה למקצוע ההוראה. (יזהר אופלטקה)

כאשר הערכה משמשת להפקת משוב משמעותי, אין היא מנחה רק את הלמידה של התלמידים, אלא גם מקדמת את אמונתם ואת המוטיבציה שלהם. מורים אשר עושים שימוש בהערכה באופן הזה ולא בהספקת ציונים בלבד, מעבירים מסר שכל התלמידים יכולים ללמוד וכל התלמידים יכולים להצליח. זהו מסר בעל חשיבות עצומה ויש לשתף בו את התלמידים, באופן מיוחד את אלה שמתאמצים ונאבקים, שכן הוא נותן להם תקווה וכוח. על מנת ליצור מצב שבו מנגנוני הלמידה יהיו אפקטיביים עליהם להיות מוטמעים בערכים המשותפים של התרבות הארגונית: קיומה של תרבות הלמידה בכיתה המקדמת מוטיבציה בקרב תלמידים, המטפחת סקרנות, חקירה, וגישות חיוביות כלפי למידה ואשר מספקת תמיכה ומעודדת תלמידים להעז ולקחת סיכונים גם במחיר של עשיית טעויות. תהליכי הערכה יכולים להיות משמעותיים לבית-הספר רק אם הם מניעים פעילות חברתית משותפת המזמנת שיח בין שווים באווירה דמוקרטית, ומהווה תשתית לדיאלוג, שאילת שאלות גורליות לבית-הספר, פעילות המעודדת רפלקסיה ובחינת תהליכי ההוראה-למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות לגבי התנסויות בכיתה (חני שלטון, הלנה קימרון)