רק חוקרים ומנהיגי חינוך אחדים קוראים תיגר על מדיניות החינוך הנאו־ליברלית החדשה שהתפשטה בעולם כאש בשדה קוצים. קול אחד, חד וברור כזה, הוא קולו של פסי סאלברג מפינלנד (עמי וולנסקי).

במבנה הנוכחי שלו, אומר פרופ' יצחק קשתי, "משרד החינוך אינו רלוונטי למבנה הרב-תרבותי של מדינת ישראל". לפי הצעתו, המשרד, שיגדיר את עצמו מחדש, יופקד על רגולציה ורישוי, ותכניות הלימודים של כל מגזר ייקבעו על ידי מרכזי חינוך עצמאיים (אריה דיין).

קבוצה של אנשי אקדמיה וחינוך מרחבי העולם פרסמה בחודש מאי האחרון ב"גרדיאן" הבריטי מכתב פתוח לפרופ' אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיזה. במכתב הם מביעים דאגה עמוקה מהשפעתם של המבחנים, קוראים לעצירתם ומציעים רעיונות שיתרמו לטיפול בסוגיות שהעלו.

לדעת הכותב , חובב יחיאלי עקרונות התוכנית החדשה – "ישראל עולה כיתה" – תואמים כמעט במדויק את העקרונות המופיעים במסמך חוזר מנכ"ל מיוחד תשנ"ו-1996 אבל הפעם הוחלט ללכת "על כל הקופה" , ולבצע שינוי מעמיק בכל ההתנהלות של מערכת החינוך. התכנית הנוכחית מתבצעת באופן גורף ומיידי, ולא בפיילוט של מספר בתי ספר או מספר מקצועות. מורים ומנהלים רבים מרגישים מבולבלים, ויו"ר התאחדות המנהלים כבר פנה לשר בבקשה לדחות את יישום הרפורמה עקב חוסר היערכות ראויה, אך נראה שישנה החלטה נחושה 'לדחוף את כולם למים' על מנת שיתחילו לשחות ( חובב יחיאלי) .

המאמר מציג את ההשקפות של המחברים לגבי רפורמות חינוכיות שהם רואים כבלתי אפקטיביות בנוגע לקיץ 2014, תוך התמקדות במה שהמחברים תופסים כחמשת המיתוסים הנוגעים לרפורמה אפקטיבית (Glass, Gene V. and Berliner, David C., 2014).

מאמר זה משתמש במסגרות ליצירת תכנית הלימודים כדי לנתח ולהבנות את המודל הסיני ליצירת תכנית הלימודים ולפרק את הדינמיקות, את המורכבות ואת האילוצים של הרפורמה בתכנית הלימודים בסין מאז תחילת שנות התשעים של המאה העשרים. המאמר טוען שהרפורמה בתכנית הלימודים היא האסטרטגיה העיקרית של סין לפיתוח ההון האנושי לצורך התמודדות עם האתגרים של המאה העשרים ואחת, ושהמדינה משחקת תפקיד חשוב ברפורמה של המכניזמים ליצירת תכנית הלימודים ובפיזור החברתי של הידע, של המיומנויות ושל הנטיות באמצעות הכנת תכנית הלימודים (Law, Wing-Wah, 2014).

מאמצי רפורמה חינוכית לעיתים קרובות מוכנסים ומופסקים מבלי להפיק את ההשפעה המובטחת. הבעיה עשויה להיות נעוצה לא באיכות יוזמת הרפורמה אלא באיכות היישום או בהגינות הטיפול בה. מאמר זה סוקר את המשתנים המשפיעים על ההגינות בטיפול וגישות ספציפיות מסוימות להגברת ההגינות הזו (Detrich, Ronnie, 2014).

לפני קרוב לשני עשורים, המחבר שרטט בקווים כלליים את ההשלכות התאורטיות והמתודולוגיות של המושג שדה חברתי של פייר בורדייה (Pierre Bourdie) עבור ניתוחים סוציולוגיים של מדיניות חינוכית ורפורמה בית-ספרית. הניתוח הנוכחי מרחיב עבודה זו ומתייחס לחשיבות הסוציולוגית של אחת מהצורות השכיחות ביותר של רפורמה חינוכית: רשתות רפורמה בית-ספרית (Ladwig, James G).

מאמר זה מאתר ודן בהיבטי המפתח של הגישות הנוכחיות לרפורמה בבית הספר בעולם הערבי כנגד הרקע של מה שמקובל כיישומים הנבחרים בספרות הבינלאומית לגבי השינוי החינוכי והרפורמה האפקטיבית בבית הספר. המטרה העיקרית של מאמר זה היא להדגיש את ההנחות ואת הפרקטיקות, שנחקקו באופן עמוק, שעשויות ליצור חסמים עבור הרפורמטורים המעוניינים ביישום אפקטיבי של הרפורמה החינוכית בעולם הערבי (Karami Akkary, Rima, 2014).

היישום הוא שלב מאתגר ברפורמה החינוכית. באזורים רבים, הדחיפות היא ליישם במהירות את הסטנדרטים הממשלתיים החדשים בחינוך. בחלק מהמחוזות, ספרי הלימוד והחומרים של תכנית הלימודים הועברו מספר ימים בלבד לפני תחילת הלימודים. רבים הציעו התפתחות מקצועית מעטה כדי שתסייע למורים להבין לאיזה סוג של למידה של התלמיד הסטנדרטים החדשים מתכוונים, וכדי לפתח צורות הוראה חדשות שיתמכו בלמידה זו. למרות הנסיבות הללו, עדיין ציפו מהמורים ללמד באמצעות הסטנדרטים הממשלתיים החדשים בחינוך, ולהכין את התלמידים להערכות חדשות ותובעניות יותר שיגיעו במהרה. במקרים רבים מדי, ניתנה הערכה מעטה לכך ששלב היישום הסופי תלוי במורים שמתכננים, שמנסים ומתקנים שיעורים חדשים. השינוי מגיע מדי שבוע, בצעדים קטנים. ההתקדמות לעיתים קרובות אינה שווה, איטית יותר מהמצופה, ומפעילה לחצים המחסלים את הרפורמות לפני שהתחילו ליישם אותן באופן מלא (Ronald Gallimore & James Hiebert, 2014).

בספרה "ציונים זה לא הכול: לקראת שיקומו של השיח הפדגוגי" ניצבת פרופ' ענת זוהר לצד חוקרי החינוך, ויחד עם רבים וטובים מתריעה על הסיכונים שמערכת החינוך נחשפת אליהם בקדחת הציונים והדירוגים. הספר ממלא חלל בשיח המקצועי הקיים בעברית. זוהר פורשת את משנתה בלי להבטיח הבטחות שווא, או לקשור כתרים לתהליכים שהובילה כראש המזכירות הפדגוגית ( יולי תמיר) .

הרפורמות החברתיות והכלכליות במהלך שני העשורים האחרונים בברזיל ובצ'ילה הובילו לשיפורים ניכרים באיכות החיים בשתי המדינות. מיליונים מאזרחי ברזיל ואזרחי צ'ילה הצטרפו למעמד הביניים, ואחוז האזרחים החיים בעוני צנח. גם איכות החינוך הציבורי השתפרה באופן ניכר בשתי המדינות מאז 1990. אולם מעמד הביניים, שהרוויח מהרפורמות ומההישגים בחינוך ובכלכלה, הוביל את המחאות בשתי המדינות. המאמר מתאר את הרפורמות החינוכיות בשתי המדינות ומסביר את הסיבה למחאת מעמד הביניים בהן (Gregory Elacqua and Fatima Alves, 2014).

ההתעניינות של מערכות חינוך בעולם במאפייני מערכת החינוך בפינלנד הולכת וגוברת , יש מדינות שנוטות לקבל החלטה אסטרטגית לאמץ את המודל הפיני הלכה למעשה ולא רק בדיבורים. כך לדוגמא, מערכת החינוך הבריטית נערכת לאמץ את קווי המתאר של מערכת החינוך בפינלנד במחוז וווילס , אך מתמודדת עם שמרנות והתנגדות רבה של הפיקוח החינוכי וגורמים נוספים .סדרת סרטי וידאו קצרים ב- BBC הכוללים ראיונות עם מורים ומחנכים בפינלנד , הם חלק מתהליך הכשרת הלבבות בבריטניה לשינוי באיכות המורים שהם מבקשים ליזום.

כל רפורמה חינוכית חייבת להתמודד עם שאלת אופיו ומבנהו של בית הספר הרצוי. כדי להציע את החזון בדבר בית הספר הרצוי יש להצביע ראשית על המטרות והיעדים שבית ספר כזה ישאף להשיגם, ולאחר מכן על האסטרטגיות והתכונות הבית-ספריות המתחייבות ממטרות אלה. חשוב שבית הספר יציב מטרות בארבעה מישורים לפחות ( דוד גורדון) .

בדומה לרופאים ולפסיכולוגים, שמחויבותם העליונה היא לרווחת המטופלים, כך על אנשי חינוך להגדיר ולעצב את זהותם המקצועית מתוך מחויבות עליונה לליבת העשייה החינוכית ולדעת לעמוד איתן לנוכח לחצים של קבוצות אינטרס חיצוניות – אידיאולוגיות, דתיות, מפלגתיות או כלכליות;וכדי להגיע אל כל תלמיד ותלמידה – לדאוג לשלומם ולהתפתחותם ולזמן להם את המיטב עבור התפתחותם ורווחתם – אין המורים יכולים להסתפק בכשירויות הטכניות של הוראה יעילה (על פי מתכונות סטנדרטיות), אלא עליהם להתפתח לכלל "דיאלוגיסטים" מיומנים שמזמנים מפגשים של אמון, פתיחות, קשב ורגישות ( נמרוד אלוני).

המסמך שלהלן מציע המלצות ליישום "הצעד הבא" של רפורמת "אופק חדש". הרפורמה החלה בשנת 2007, וה"צעד הבא" יימשך בחמש השנים הבאות. ההמלצות מבוססות על שורה של מחקרים מהארץ ומהעולם, ועיקרן חתירה להעמיד את עובדי ההוראה – מורים וגננות – במוקד התהליך החינוכי. "הצעד הבא" יעסוק בתנאי עבודתם, באוטונומיה שלהם ובהתפתחותם המקצועית והאישית. למסמך המקורי בדפוס מצורפים נספחים – הערות על היבטים של "אופק חדש: הצעד הבא" – אשר נכתבו בידי פרופ' יזהר אופלטקה, ד"ר יורם הרפז, פרופ' עמי וולנסקי, ד"ר יריב פניגר, ציון שורק, פרופ' נמרוד אלוני ופרופ' דוד גורדון.