צליחת השנתיים הראשונות בהוראה מהווה אתגר עצום, ובעל חשיבות גדולה. מאמר זה בוחן את צרכיהם של מורי שנה ראשונה ושנייה ואת האופן בו הם תופסים את כניסתם להוראה באופן רטרוספקטיבי. באמצעות כך, מציע המחקר משנה פדגוגית מחודשת ומושכלת עבור מוסדות ההכשרה להוראה אשר שולחים את בוגריהם לאייש את הכיתות ועבור בתי ספר אשר מגבשים תוכניות קליטה וליווי.

החונכות הבית ספרית מהווה אבן דרך חשובה בתהליך הסוציאליזציה הרגשית, החברתית והמקצועית של המורים המתחילים בבית הספר והיא מצריכה למידת עמיתים, יחסים בינאישיים וכבוד הדדי. בנוסף להטבת השכר הנלווית, רוב החונכים נענים לבקשת מנהל בית הספר לשמש כחונכים מתוך מניעים פנימיים, כמו: נכונות לתרום למערכת, לקדם תהליכים בית ספריים, לטפח את דור המורים הבא, למצוא עניין או אתגר, סיפוק אישי, להנחיל את ה"אני מאמין" החינוכי וליישם פדגוגיות חדשניות.

מאמר זה מציע בחינה רב-ממדית של נשירת מורים מתוך פרספקטיבה אישית, בית ספרית, ארגונית, סביבתית ותרבותית. לצד תנאי העסקה ושכר, התרבות האקולוגית הבית ספרית מושפעת מנורמות העבודה הניהוליות, מאיכות התקשורת בין עמיתים, ממאפיינים אישיים ומתחושת הקהילתיות. מכאן, שסביבתו הקרובה של המורה המתחיל משפיעה מאוד על רצונו לדבוק במשרה, לעזוב את בית הספר או לנשור מהמקצוע. למעשה, המורה המתחיל הסביר נמצא בשנותיו הראשונות בעמדה שברירית ובמצב של "הישרדות", והוא משווע לביטחון, תמיכה ויציבות. לשם כך, הוא יזדקק לתמיכה מקצועית, הכלה רגשית וקבלה חברתי.

השיח האקדמי סביב מנהיגות בחינוך עוסק בעיקר במנהלים, במנהיגות דרגי ביניים ובמורים. אולם, לפי מחקר זה, יש לפתח את הפוטנציאל המנהיגותי עוד במסלולי ההכשרה להוראה ולהגדיר את ערך המנהיגות כרכיב ליבתי בתוכנית הלימודים. מדיניות כזו עשויה לתרום, בטווח הארוך, לטיפוח האקלים הבית ספרי, להכוונת תלמידים, לפיתוח תוכניות לימודים איכותיות, לסדנאות פיתוח מקצועי, להעצמת עמיתים ותמיכה בהם ולקידום רפורמות.

32 מורים מתחילים דיווחו על אודות אירועים בולטים משנתם הראשונה בהוראה בשנה בה התפשט נגיף הקורונה. השינויים הדרמטיים הרבים הובילו לטשטוש הגבולות בין הבית לבין בית הספר, להחרפת הכעסים והחרדות התוך-משפחתיות ולמתחים בין שיקולים מקצועיים לבין אילוצים בריאותיים. חרף הקשיים האלו, ההתמודדות המזדמנת עם הדילמות, האתגרים וההזדמנויות שנבעו ממשבר הקורונה הניעו את המורים המתחילים לבחון ולגבש את תפיסותיהם, ערכיהם, עמדותיהם ואמונותיהם. באמצעות כך, רובם הצליחו לעצב את תפקידם הערכי וזהותם המקצועית – כמורים וכאנשי חינוך.

מחקר זה בחן את הקשר בין שנות הניסיון של המורים לבין איכות ההוראה שלהם. נתוני המחקר נאספו באמצעות תצפיות על ההוראה של 80 מורים בכיתות א' עד ג'. הממצאים לא תמכו בטענה שמורים מתחילים (3-0 שנים בהוראה) מראים כישורי הוראה נמוכים יותר ממורים בעלי וותק. ירידה באיכות ההוראה נצפתה בקרב מורים עם 5-4 שנות ניסיון, במיוחד בתחום של ארגון כיתה, אקלים כיתה, ניהול התנהגות ושיטות למידה והוראה.

המאמר מציג בחינה של תוכנית קליטה אחת של מורים מתחילים מנקודות המבט של מנהל ביה"ס, המורים המתחילים ומתוך מסמכים בית-ספריים רלוונטיים. ניתוח התוכנית על פי נתונים ממקורות אלה ותוך השוואת מרכיביה למה שנחשב כאיכותי במחקרים רבים ובתוכניות בינלאומיות שונות מוצלחות הביא למסקנה שראוי ללמוד את מרכיביה המרכזיים כדי להצליח בקליטה. המחקר בוצע מתוך מטרה לבסס את ההבנה שיש לראות בתוכניות קליטה של מורים מתחילים השקעה לטווח ארוך בפיתוח הון אנושי ומקצועי ולא – עול תקציבי. הקשר המחקר הוא בתי-ספר עצמאיים באוסטרליה הכוללים כ-15% מכלל התלמידים במדינה.

מקצוע ההוראה הוא אחד הנדרשים ביותר ואף על פי כן שיעורי הפרישה ממנו, במיוחד בקרב מורים חדשים, גבוה במיוחד. לעובדה זו סיבות רבות: יחס בלתי מכבד מצד הסביבה, דרישה להשקעת זמן רב ומשאבים מעבר לשעות ההוראה ועל חשבון הזמן הפרטי, בעיות מנהלה (ומנהלים), חוסר סיפוק בעבודה, חוללות עצמית נמוכה, ושינוי קריירה.