ביישום הגישה הקונסטרוקטיביסטית לשם פיתוחן של דרכי ההוראה שנוסו במחקר זה ננקטה גישה של קונסטרוקטיביזם "מתון". שתי דרכי הוראה נבחרו והוטמעו בסביבת הלמידה. דרך ההוראה הראשונה התמקדה בחיזוק גורם ההקשר (קונטקסט) של הלמידה. סטודנטים שלמדו בדרך זו תרגלו את נושאי הקורס בסטטיסטיקה תיאורית באמצעות חקירת נתונים שהם עצמם אספו לפי בחירתם. בדרך ההוראה השנייה הושם דגש על שילוב תהליכי רפלקציה של הלומד. סטודנטים שלמדו בדרך זו התבקשו במהלך הכנת שיעורי הבית בסטטיסטיקה להרהר ולחשוב מחדש על הבנותיהם ועל אופן הלימוד שלהם את נושאי הקורס ( ציפי ליבמן) .

המל"ג אישרה את המסלולים החדשים כדי לעודד המשך מחקרים לדוקטורט ולשפר את איכות ההוראה. במל"ג מסבירים כי המהלך יביא לשדרוג והעלאת הרמה של תחום מערכת החינוך בישראל שכן פיתוח המחקר צפוי לשדרג את תוכניות הלימוד להוראה, לעודד סטודנטים להמשיך לדוקטורט וכן למשוך סגל מרצים איכותי לטובת המכללות לחינוך. בנוסף, במל"ג סבורים כי התוכנית לתואר שני מחקרי תביא למצב שבו הסטודנטים, שמרביתם הם מורים בפועל במערכת החינוך, יוכלו לחקור את סביבת העבודה שלהם ובכך לתרום לצבירת ידע אקדמי חדש בתחום ( תומר ולמר ).

המאמר מתעד תהליכי מחקר עצמי וממצאים של קבוצת מורי-מורים שבחנה התנסויות למידה בבית ספר להתפתחות מקצועית (PDS) במתודולוגיה של מחקר-עצמי-שיתופי. יעדי החוקרים היו לחקור, לתעד ולהבין טוב יותר את תמונת העמיתות שכל אחד מהם שותף בה. ניתוח הממצאים העלה כמה מאפיינים. יש צורך בטרנספורמציה של העמיתות לנוכח הרמות הרבות של קשרים עם קבוצות ופרטים בה, שכן קשר מתפתח מתוך התנסויות משותפות והשיתוף בהן ( Ikpeze, C.H., Broikou, K.A., Hildenbrand, S., & Gladstone-Brown, W) .

כותבי המאמר בנו ב-2009 קבוצת כתיבה של מורי מורים באוניברסיטה בפינלנד בכוונה לקדם כתיבה אקדמית ופרסום, ולהשיג מטרות כמו קידום או השגת תקציבים. במאמר זה הם מדווחים על שלבי ההתחלה של העבודה המשותפת על האתגרים והאפשרויות שהם מציבים. למרות חשיבותה, כתיבה נתפשת כמטלה קשה שלא מוקצים לה די זמן או חלקי משרה ועל רבים להיאבק כדי לבצעה (Cameron et al., 2009, Murray, 2009). תהליך הכתיבה האקדמית דורש שילוב של תובנות בדבר תחושת העצמי של האדם ככותב, ידע בכתיבה (know-how) ומייצר תחושות כמו פחד ודאגה, שימחה וסיפוק. מהיבטים אלה בחנו הכותבים את תהליך הכתיבה ( Turunen, T.A., Kaasila, R., & Lauriala, A).

הטענה המרכזית של כותבי המאמר היא הצורך במחקר הערכה מבוססי-עדות (evidence-based )של תוכניות הכשרת מורים בארה"ב, כדי לקבל ממצאי אמת שיהוו תשתית לשיפור התוכניות וההכשרה בכלל. הם משתמשים במושג "תרבות" לתיאור גישה זו. הכשרת המורים נאבקת באתגר של הכשרת מספר מספיק של מורים איכותיים שעבודתם עם תלמידים מתרבויות ומרקעים שונים תהייה יעילה ותביא להעלאת ההישגים (Wang et al., 2010). .נראה שכיום מתחזק המעמד של התנועה למען חינוך מבוסס-עדות (evidence-based education) הגורסת שהחלטות על דרכי עבודה ומדיניות צריכות להתקבל על בסיס עדויות אמפיריות, כדי שתמצאנה את פוטנציאל הטרנספורמטיבית וההנעה לחידוש הקיים בהן (Cochran-Smith, 2009). קיימות כבר יוזמות שמטרתן ליצור תרבויות מחקר חדשות כאלה או להכניס שינויים בתרבויות הקיימות, כדי לשפר את המחקר וההערכה בהכשרה (Beare, P ).

הסוגיות של איכות המורים והדרכים להשגתם ממשיכות לעורר ויכוחים במערכות החינוך בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. לאור זאת, מטרת המאמר היא להציע ניתוח קונספטואלי של ממצאי מחקר אמפיריים על הסוגיות השונות מבחינת הכשרת המורים המשפיעות על איכות המורים. מה הם הממצאים המחקרים האמפיריים בין מרכיבי הכשרת המורים ואיכות המורים כפי שנמצאו בסקירת מחקרים שונים. סקירת המחקרים מתייחסת בעיקר למחקרים אמפיריים שהתפרסמו בארה"ב מאז שנת 1998. שישה ז'אנרים שימושו כעדשות למיקוד ומיון ממצאי המחקר ( Cochran-Smith, M., Cannady, M., McEachern, K. P., Mitchell, K., Piazza, P., Power, C., & Ryan, A ).