מסוגלות עצמית (Bandura, 1997) של מתכשרים ומורים בפועל נחקרת רבות מתוך הבנה שהיא מהווה גורם משפיע על מחויבותם להוראה, על נשירה, על הישגי תלמידים ועל נכונות לאמץ ולבצע רפורמות חינוכיות (Chestnut & Cullen, 2014). לאמונות במסוגלות עצמית יש תפקיד מרכזי בתיאוריות חברתיות-קוגניטיביות (Lent et al., 1994, Bandura, 1986, 1997), והן תורמות להסברים של התפתחות קריירה אישית, בחירות תעסוקתיות וחינוכיות והצלחה אקדמית ומקצועית. טענת החוקרים היא שמתוך סקירה של 33 מאמרים ניתן לומר שיש קשר בין אמונות של מתכשרים ומורים על מסוגלות עצמית לבין מחויבות למקצוע. מסוגלות עצמית עשויה להיות מנבא להתמדה בהוראה ולהפחתת נשירה. ממצא זה עשוי לשמש לבניה של תוכניות ההכשרה והתפתחות מקצועית (Chestnut, S.R., & Burly, H).

מחקר זה בוחן את הסיבות לכך שמורים מציגים חדשנות בהוראה שלהם. נערכו ראיונות עם שלושים מורים בבית ספר יסודי, בבית ספר תיכון ובאוניברסיטה בקהילה במערב-התיכון של ארה"ב. כל המשתתפים אמרו שהם יזמו חדשנות בעקבות הרצון לשפר את למידת התלמידים; אחרים הזכירו לעתים קרובות סיבות, כגון: התנסויות של התפתחות מקצועית מבחירתם ואת הרצון להימנע משעמום אישי (Emo, Wendy, 2015).

מאמר זה מתאר תהליך בן 14 שלבים עבור שימוש בהערכות הסטודנטים לגבי הוראה כדי לשפר את ההוראה. התהליך החדש כולל בחינה של הערכות הסטודנט בהקשר של מטרות המנחה, הערכות סטודנטים של אותו הקורס שהושלמו בזמנים שונים, והערכות של קורסים דומים שאותם לימדו מנחים אחרים. התהליך כולל שלבים כדי לסייע למקסם את ההנעה של המנחה כמו גם כדי לסייע לזהות מטרות טובות לשיפור (Malouff, John M.; Reid, Jackie; Wilkes, Janelle; Emmerton, Ashley J. , 2015).

מחקר זה מעוניין לבחון אילו מאפיינים של הערכת מורים, מאפיינים פרוצדורליים, מאפיינים של מנהיגות ותכונות של מורים יכולים לעורר תפיסות של מורים לגבי התועלת שבמתן משוב ופעילויות של למידה מקצועית בהקשר של הערכת המורה. התוצאות מטפחות אופטימיות לגבי הערכת המורים, ומראות שהערכת המורים עשויה לדרבן מורים ליטול על עצמם פעילויות של למידה מקצועית כאשר הם תופסים את המשוב כשימושי (Tuytens, Melissa; Devos, Geert, 2014).

מאמר זה טוען שעל המפתחים של למידה מקצועית לשקול ניצול ארבעת הרכיבים של מחקר פעולה שיתופי כמסגרת עבודה. הרכיבים של מחקר פעולה שיתופי כוללים: הנעה, ידע, פעולה ורפלקציה (Bleicher, Robert E. , 2014).

כדי להבין מהי למידה משמעותית יש להבין מהי למידה לא משמעותית. למידה משמעותית היא תוצר של הבנה ויצירת הקשרים וקשרים החשובים ללומד. מסקנה: הוראה נעשית משמעותית כאשר היא מצליחה להניע תלמידים ליצירת הקשרים וקשרים החשובים להם (גבי סלומון).

המטרה של מחקר זה הייתה לזהות קבוצות בעלות מוטיבציות להוראה השונות באופן מובהק.זוהו ששה מקבצים: מומחיות, תפקיד, נושא, תשוקה, אי-רצון ואי-כשירות. המורים בקבוצות אלה היו שונים באפקטיביות האישית הנתפסת, בעניין ובמאמץ לגבי הוראה (Visser-Wijnveen, Gerda J.; Stes, Ann; Van Petegem, Peter., 2014).

בעוד שמחנכים ממשיכים לבחון את הדרכים הטובות ביותר להוראה וללמידה, מתחיל להתגלות לקסיקון חדש המתאר גישה מסוימת אחת – למידה עמוקה יותר. הביטוי מרמז על חווית למידה עשירה לתלמידים המאפשרת להם באמת להעמיק בנושא כלשהו ולהבין אותו בדרך הדורשת יותר מאשר שינון העובדות בלבד. היסודות היוצרים גישה זו אינם בהכרח חדשים – מורים מעולים עשו שימוש בטקטיקות הללו במשך שנים. אולם עתה ישנה תנועה לאגד את החלקים השונים המגדירים את גישת הלמידה העמוקה יותר, ולהפיץ את הידע ממורה למורה, מבית ספר לבית ספר באמצעות מוק (MOOC) של למידה עמוקה יותר (Katrina Schwartz).