מחקר זה מתמקד במודל ההדרכה של מתכשרים להוראה במסגרת ההתנסות המעשית שלהם המכונה "ליווי דידקטי". מודל זה פועל במחלקה לחינוך באורנים, העוסקת בהכשרת מורים לביה"ס העל-יסודי. מטרת המחקר הייתה לבחון את תרומתו של מודל הליווי הדידקטי להתפתחות המקצועית של המתכשרים להוראה וכן, לבדוק את מידת שביעות הרצון מהמודל מנקודת המבט של המתכשרים להוראה (דינה לרון ,לילך לב ארי).

המבקרים של תוכניות הכשרת המורים המסורתיות טוענים כי יכולת מילולית בצירוף ידע תוכן הם בהחלט קנה המידה המשולב למדידת הוראה טובה. המאמר בוחן ומנתח שורה של מחקרים העוסקים בנושא והדנים באמות מידה אלו להוראה טובה. ממצאי המחקרים מלמדים כי לגבי המורה הטוב, הטוב מאד, והמצטיין אין כל מתאם משמעותי בין מדדים של יכולת מילולית והערכה מבוססת מומחיות של יכולות המורה. אבל, לגבי המורים הפחות טובים המדדים של יכולת מילולית נמוכה מעידים באופן ישיר על יכולות הוראה ירודות. מורי מורים צריכים באופן עקרוני לקחת בחשבון יכולות מילוליות של מורים, אך נוכח הטווח הנרחב של מדדי יכולות הוראה בין מורים רגילים, מורים טובים לבין מורים מצטיינים, לא מומלץ להתבסס רק על קנה מידה יחיד ופשטני של יכולת מילולית על מנת לחזות יעילות של הוראה. המסקנה: יכולת מילולית אולי חשובה להערכת יכולת ההוראה אך אינה מדד מספק. המחברים מציעים גישה אלטרנטיבית לבחירת מועמדים להוראה (Michael D. Andrew. Casey D. Cobb Peter J. Giampietro)

מאמר מקיף וחשוב זה, שהוא חלק מקובץ מאמרים של AERA משנת 2005 נחשב כאחד מאבני היסוד של הספרות המחקרית על הכשרת מורים בשנים האחרונות. המאמר נכתב ע"י פרופסור פאמלה גרוסמן מאוניברסיטת סטנפורד והוא מסכם בצורה מעמיקה ונרחבת את הגישות הפדגוגיות המתקדמות השונות המיושמות ע"י מורי מורים להעברת תכנים ומיומנויות בקורסים להכשרת מורים. הסקירה של Grossman, Pamela סוקרת את המחקרים שנערכו בין השנים 1985- 2001 על הגישות הפדגוגיות בהכשרת מורים ולאחר מכן מציגה אותם על פי חמש גישות פדגוגיות עיקריות : שיטת חקר המקרים , שימוש בהיפרטקסט ותיעוד וידאו , סימולציה ממוחשבת , פורטפוליו בהכשרת מורים , מחקר עצמי של סטודנטים להוראה (Grossman, Pamela ) .

דוח זה הינו הערכה מעצבת של מערך שותפות ה- PDS בין שלושה מסלולים במכללת בית ברל (הגיל הרך, היסודי וחינוך מיוחד) לבין ארבעה בתי הספר היסודיים ומספר גנים ביישוב קדימה-צורן. ההערכה ממוקדת בתהליכים שהתרחשו בעיקר בסמסטר ב', לאחר שנעשו מהלכים ליישום דוח הביניים, ובתוצרים השנתיים. שאלות ההערכה עסקו בשינויים שחלו בקרב השותפים לגבי תפיסת ה-PDS ומטרותיו, אספקטים שונים הנוגעים לביצוע ולהתנהלות מערך השותפות בסמסטר ב' (בתוך המכללה ובשדה), ובתפוקות מערך השותפות: שביעות רצון, תרומה לכל שותף, תרומה לבתי הספר ולמכללה והשגת המטרות. אחת הבעיות המרכזיות שדוח זה מצביע עליהן — שהדבק הפנים-מכללתי בביה"ס לחינוך עדיין לא היה חזק מספיק בתשס"ה כדי לאפשר שותפות PDS רבת מסלולים — תלויה אך ורק בעבודה של הצוותים בתוך המכללה ומהווה, להערכת החוקרות, תנאי הכרחי למימוש יעיל של השותפות בהמשך הדרך. סוגיה מרכזית נוספת בהפעלה קשורה לעמימות בהגדרת תפקידים במערך השותפות: מי אחראי על מה, למי פונים באיזה עניין, מי מדווח למי וכד'. תפקיד ראש המרכז לתכנון לימודים לא הוגדר כלל למרות מרכזיותו הרבה (תמר אריאב, טלי היוש, אירית מירו).

במאמר זה מתואר בקצרה תהליך השינוי שניזום ע"י הפקולטה לחינוך באוניברסיטה קנדית אשר בנתה מחדש את תוכנית הכשרת המורים שם על בסיס עקרונות של חקר ורפלקציה. עיקרו של המאמר מציג את ממצאי מחקר המעקב אחרי יישום התכנית החדשה ומדווח על הממצאים העיקריים לגבי עמדות הסטודנטים להוראה במהלך שלוש השנים בהם הונהגה התכנית ( Renate Schulz and David Mandzuk)

ביקורת חיובית ומעניינת אודות הספר החדש באנגלית הלכי רוח בהכשרת מורים Dispositions in teacher education, קובץ של 9 מאמרים ומחקרים שיצא לאור ב2007. מאמר הביקורת משבח את קובץ המחקרים המציגים גישה מעמיקה ואנליטית לגבי מעורבות מורי המורים בהכשרת המורים והכוונתם. חלק מן המאמרים דן בשיקולי הערכה מחקריים של מועמדים להוראה והדגשים במסלולי ההכשרה ואחרים דנים בחשיבות השיתוף והדיאלוג בין מורי מורים. הביקורת התפרסמה בגיליון מרץ 2008 של כתב העת Teachers College Record.

דגמים שונים של מכללות לחינוך/להכשרת מורים בעולם. יש מקומות שהמכללה היא מוסד בפני עצמו ויש מקומות בהן המכללה צמודה לאוניברסיטה/ 60% מהמוסדות המכשירים מורים בארה"ב הם אוניברסיטאות, כ30% הן מכללות עצמאיות לחינוך, חלקם קשורות לאוניברסיטאות בתוכניות משותפות לצורך התמחות בלבד וחלקן בעלות מעמד אקדמי מוכר מלא להכשרת מורים. המכללות להכשרת מורים באנגליה שהיו בחלקן הגדול עצמאיות עד 1984 הצטרפו לאוניברסיטאות הבריטיות, אך נהנות במרבית המקרים מאוטונומיה מלאה, אך עם בקרה חינוכית הדוקה מאד מרשויות ממלכתיות. חלק גדול מן המכללות באנגליה מכשירות את המורים בשיתוף פעולה מירבי עם בתי ספר מאמנים אשר משקלם בתהליך הנו משמעותי. (עמי סלנט)

נכון לשנת 2005 יש בארה"ב כ600 תוכניות הכשרה אלטרנטיביות להכשרת מורים. מרביתם מוצעות ע"י האוניברסיטאות, המכללות הקהילתיות (Community Colleges), מחוזות החינוך ולעתים אפילו ע"י מחלקות חינוך של המדינות השונות. כל שנה מצטרפים כ-35,000 מורים חדשים שהוכשרו בתוכניות אלטרנטיביות לכוח ההוראה בארה"ב. נוכח המחסור הגדל במורים מן השורה הולכת ומתחזקת בארה"ב המגמה של הכשרה גמישה של מורים. הפרופיל של המורים שהוכשרו בתוכניות אלטרנטיביות יש בו כדי להעיד על תופעות בלתי צפויות ואולי בעייתיות מבחינה פדגוגית ומבחינת ההישגים. החיסרון העיקרי של מרבית התוכניות האלטרנטיביות הוא העדר הנחייה וליווי פדגוגי הולמים אשר לדעת כל המומחים הפדגוגיים חיוניים לטיפוח ומניעת נשירה של מורים חדשים.מתברר כי רק 7% מן המוכשרים במסלולים האלטרנטיביים זכו להנחיה רציפה של מורים מאמנים. ההנחיה והליווי שניתנו למשתתפים בתכנית היו מצומצמים למדי והתקיימו לסירוגין אחת לכמה שבועות.

המחקר הנוכחי נערך במוסד להכשרת מורים בהולנד ונועד לבדוק את דרך ההכנה של פרחי ההוראה לקראת חינוך ערכי ומוסרי. נקודת המוצא של עורכי המחקר הייתה כי הכנת פרחי ההוראה להפנמת ערכים ומוסר צריכה לבוא לידי ביטוי בכל המקצועות הרלבנטיים של הכשרת המורים. שאלת המחקר העיקרית הייתה כיצד מורי המורים מכשירים את פרחי ההוראה לחינוך ערכי כאשר הם מתכננים ומיישמים בפועל את תוכניות הלימודים ומה ההשפעה בפועל של דרכי היישום האלו על פרחי ההוראה? נתגלו פערים רציניים בין המתכננים של תוכניות הלימודים ובין מורי המורים המיישמים לגבי חשיבות המטרות הפדגוגיות בתכנית ולגבי דרכי ההוראה הרצויות (Martijn Willemse, Mieke Lunenberg and Fred Korthagen).

המחקר מציג את התנסויותיהם של מורי-מורים בשלושה מוסדות להכשרת מורים בארה"ב, אוסטרליה ובריטניה, שהפעילו במסגרתם תוכניות מבוססות על מחקרי פעולה. המחקר מתמקד בתפיסות ובבעיות שהתגלו בהקשרים שונים שחוו מורי המורים במהלך יישום תוכניות אלה ומשווה ביניהן. (Petra Ponte, Douwe Beijard, Jo Ax)