במאמר הנוכחי מתארת פרופסור דארלינג-האמונד את אסטרטגיות ההערכה וכלי ההערכה שפותחו לצורך הערכת תוכנית הכשרת המורים באוניברסיטת סטנפורד הידועה בשם STEP ) Stanford Teacher Education Program). תכנית הכשרת מורים זו עברה שינוי מהותי בחמש השנים האחרונות. מחקרי ההערכה רציפים שבוצעו ע"י פרופסור דארלינג-האמונד ועמיתיה חוללו שינויים מהותיים בהדגשי ההכשרה של תכנית STEP. המאמר מציג את כלי ההערכה ושיטת ההערכה הממתשכת המיושמת בשנים האחרונות באוניברסיטת סטנפורד. ניתוח הראיונות על יסוד קטגוריות שונות סייע לעורכי המחקר לזהות ולגלות את התרומה של הקורסים השונים בהכשרת המורים בסנטפורד ואת מידת השפעת השינויים בהם על ההתנסות בפועל בכיתה של המורים בוגרי התכנית ( Linda Darling –Hammond).

המאמר עוסק בפוטנציאל של הכשרת מורים המתבצעת בבית הספר ושמטרתה ליצור עם הסטודנטים קהיליית לומדים מקצועית. החוקרים עשו ניתוח רטרוספקטיבי של פרויקט שיתוף בהכשרת מורים בין בית ספר לבין ההכשרה מזווית הראיה של תיאוריה סוציו-תרבותית. שאלת המחקר המרכזית בדקה אם הקונטקסט של בית הספר הניע את הסטודנטים לפתח את זהותם המקצועית, זאת על בסיס ההנחה שהשתתפות בפרקטיקות החברתיות והתרבותיות תוך התייחסות לחינוך היא מרכזית לפיתוח זהות פרופסיונלית של מורה. החוקרים בדקו באיזו מידה יכלו הסטודנטים לפעול כ"משתתפים פריפריאליים לגיטימיים" (legitimate peripheral participants) ((Wenger,1998 בבית הספר, והאם אכן נוצרה "קהיליית לומדים פרופסיונלית"? בסיום מובאת רפלקציה על התנאים המאפשרים ביסוס הכשרת מורים על פרויקט בית-ספרי חדשני וספציפי. (Ten Dam, & Blom)

פרופ' שלמה בק מציע מודל אלטרנטיבי, לפיו יש לתפוס את ההוראה כמקצוע מעשי, שבמרכזו נמצא המורה הבונה לעצמו תיאוריה שבתוכה הוא עובד. הידע שלו בנוי משלושה רכיבים, שמזינים אחד את השני: א. ידע פומבי (תיאוריה); ב. ידע מקומי – הנובע מקהילות העשייה בבית הספר בו הוא עובד.; ג. ידע אישי – הנובע מהתנסות ורפלקסיה. לדעת בק, על מנת להצמיח את המורה יש ליצור מבנה שבעיקרון הוא אקדמי – כלומר מחייב מרחק מסוים מההוראה ותפיסה שיטתית ולעבור ממצב של תואר ראשון דיסציפלינארי לתואר שני בהוראה. התואר הראשון לא צריך "להפריע" ללימודי ההוראה, ויש לנתק את השאלה מה המורה כבר יודע מלימודי הדיסציפלינה שלו לבין מה הוא צריך לדעת לצורך הוראה.

המחקר מעריך את ההשפעה של בתי ספר להתפתחות מקצועית על מתכשרים להוראה תוך השוואתם לבוגרי הכשרה מסורתית בשלב קבלת היתר ההוראה. מקורות הנתונים היו הערכות הוראה של מתכשרים ששימשו לניתוח כמותני של הממצאים ותלקיטים ששימשו לניתוח איכותני. הניתוח הסטטיסטי הראה שבוגרי ה- PDSקבלו ציונים גבוהים יותר באופן מובהק בהיבטים של תכנון והכנת חומרים, הוראה בהירה של התכנים, שאילת שאלות, הפעלת שגרות, יכולת לעסוק בכמה מטלות בו זמנית, תקיפות והגינות, הערכה באמצעות תצפית, שימוש במגוון כלי הערכה, תיעוד, תקשורת עם תלמידים ( Castle, S., Fox, R.K. & O'Hanla Souder, K) .

מחקר זה מתמקד במודל ההדרכה של מתכשרים להוראה במסגרת ההתנסות המעשית שלהם המכונה "ליווי דידקטי". מודל זה פועל במחלקה לחינוך באורנים, העוסקת בהכשרת מורים לביה"ס העל-יסודי. מטרת המחקר הייתה לבחון את תרומתו של מודל הליווי הדידקטי להתפתחות המקצועית של המתכשרים להוראה וכן, לבדוק את מידת שביעות הרצון מהמודל מנקודת המבט של המתכשרים להוראה (דינה לרון ,לילך לב ארי).

בשנים האחרונות גברה המודעות בצורך להכשרה בתחום ההתמחות, בעיקר בתחומי המתמטיקה והמדעים, בשל כך חשוב שהסטודנטים המתמחים בטבע ומדע יתנסו בהוראת תחומי דעת אלה. המחקר מלווה יוזמה ייחודית של החוג לטבע ומדע במכללת אורנים, על פיה הועבר למעשה קורס הדידקטיקה של הוראת המדעים מהמכללה לשדה ושולב במערך ההתנסות בבית הספר. הסטודנטיות בנו יחידת לימוד שלמה במדעים, בהתאם לתכנית הלימודים, והיו אחראיות בלעדית להוראתה בכיתה. אופן כזה ניתנה לסטודנטיות הזדמנות להתנסות עצמאית בהוראה בתחום התמחותן, בתמיכה של מרצת קורס הדידקטיקה. בשל ייחודו של הפרויקט יש חשיבות רבה לליווי על ידי מחקר הערכה המתייחס לכל ההיבטים הרלוונטיים. המחקר הראה שניתן לשפר את תהליך ההתנסות המעשית בבית הספר: ישנו ערך רב לתהליך של שילוב לימודי הדידקטיקה בהתנסות מעשית ממשית של סטודנטים המתמחים במדעים. באופן כזה יכלו הסטודנטים לבצע את המעבר מלומד פסיבי למתנסה פעיל ועד למורה מוביל כיתה באופן מושכל, תוך רפלקציה תמידית ובתמיכה צמודה של המערכת האקדמית (מיכל קרופניק-גוטליב ושרה פאר)

מאמר מקיף וחשוב זה, שהוא חלק מקובץ מאמרים של AERA משנת 2005 נחשב כאחד מאבני היסוד של הספרות המחקרית על הכשרת מורים בשנים האחרונות. המאמר נכתב ע"י פרופסור פאמלה גרוסמן מאוניברסיטת סטנפורד והוא מסכם בצורה מעמיקה ונרחבת את הגישות הפדגוגיות המתקדמות השונות המיושמות ע"י מורי מורים להעברת תכנים ומיומנויות בקורסים להכשרת מורים. הסקירה של Grossman, Pamela סוקרת את המחקרים שנערכו בין השנים 1985- 2001 על הגישות הפדגוגיות בהכשרת מורים ולאחר מכן מציגה אותם על פי חמש גישות פדגוגיות עיקריות : שיטת חקר המקרים , שימוש בהיפרטקסט ותיעוד וידאו , סימולציה ממוחשבת , פורטפוליו בהכשרת מורים , מחקר עצמי של סטודנטים להוראה (Grossman, Pamela ) .

במאמר זה מתואר בקצרה תהליך השינוי שניזום ע"י הפקולטה לחינוך באוניברסיטה קנדית אשר בנתה מחדש את תוכנית הכשרת המורים שם על בסיס עקרונות של חקר ורפלקציה. עיקרו של המאמר מציג את ממצאי מחקר המעקב אחרי יישום התכנית החדשה ומדווח על הממצאים העיקריים לגבי עמדות הסטודנטים להוראה במהלך שלוש השנים בהם הונהגה התכנית ( Renate Schulz and David Mandzuk)

דגמים שונים של מכללות לחינוך/להכשרת מורים בעולם. יש מקומות שהמכללה היא מוסד בפני עצמו ויש מקומות בהן המכללה צמודה לאוניברסיטה/ 60% מהמוסדות המכשירים מורים בארה"ב הם אוניברסיטאות, כ30% הן מכללות עצמאיות לחינוך, חלקם קשורות לאוניברסיטאות בתוכניות משותפות לצורך התמחות בלבד וחלקן בעלות מעמד אקדמי מוכר מלא להכשרת מורים. המכללות להכשרת מורים באנגליה שהיו בחלקן הגדול עצמאיות עד 1984 הצטרפו לאוניברסיטאות הבריטיות, אך נהנות במרבית המקרים מאוטונומיה מלאה, אך עם בקרה חינוכית הדוקה מאד מרשויות ממלכתיות. חלק גדול מן המכללות באנגליה מכשירות את המורים בשיתוף פעולה מירבי עם בתי ספר מאמנים אשר משקלם בתהליך הנו משמעותי. (עמי סלנט)

נכון לשנת 2005 יש בארה"ב כ600 תוכניות הכשרה אלטרנטיביות להכשרת מורים. מרביתם מוצעות ע"י האוניברסיטאות, המכללות הקהילתיות (Community Colleges), מחוזות החינוך ולעתים אפילו ע"י מחלקות חינוך של המדינות השונות. כל שנה מצטרפים כ-35,000 מורים חדשים שהוכשרו בתוכניות אלטרנטיביות לכוח ההוראה בארה"ב. נוכח המחסור הגדל במורים מן השורה הולכת ומתחזקת בארה"ב המגמה של הכשרה גמישה של מורים. הפרופיל של המורים שהוכשרו בתוכניות אלטרנטיביות יש בו כדי להעיד על תופעות בלתי צפויות ואולי בעייתיות מבחינה פדגוגית ומבחינת ההישגים. החיסרון העיקרי של מרבית התוכניות האלטרנטיביות הוא העדר הנחייה וליווי פדגוגי הולמים אשר לדעת כל המומחים הפדגוגיים חיוניים לטיפוח ומניעת נשירה של מורים חדשים.מתברר כי רק 7% מן המוכשרים במסלולים האלטרנטיביים זכו להנחיה רציפה של מורים מאמנים. ההנחיה והליווי שניתנו למשתתפים בתכנית היו מצומצמים למדי והתקיימו לסירוגין אחת לכמה שבועות.