סקירת ביקורת בבלוג של ד"ר אריה קיזל אודות ספרה החדש של ד"ר מירה קרניאלי, סקרנות וחקרנות: אבני היסוד בהתעצמות המורה. הספר החשוב מבקש להחריג את תפקידו של המורה/מחנך מהוראת המקצוע בגבולות הכיתה אל עבר רוחב יריעה שהוא שלם ומלא יותר. קרניאלי עצמה כותבת כי "הצורך להטיל ספק, לשאול שאלות, ללמוד, לחשוף, לגלות, במקום לתת מיד תשובות שלעיתים אינן מוסמכות דיין, יסייע בחיזוק אישיותו של המורה כאדם אכפתי, רגיש וקשוב, המכיר במגבלות הידע שלו ומתוך כך מוכן ללמוד כדי להגיע למיצוי של הידע". ספרה של קרניאלי שיצא בהוצאת רמות-אוניברסיטת תל אביב מבקש להתמודד עם אחת השאלות המרכזיות של ההוראה: מה הם אותם רכיבים שיהפכו את המורה מעוד מורה, למורה משמעותי?

מורים רבים, וגם מטפלים העובדים במערכת החינוך מרגישים שסוף השנה הוא תקופה קשה. אחרי עבודה קשה ומאמץ מתמשך במהלך השנה, אחרי שהצליחו להקנות לילדים ולכתות הרגלים, לעסוק בלמידה באווירה כיתתית חיובית, התחושה היא שיש נסיגה. דווקא בתקופה שרוצים להרגיש סיפוק מההישגים וההשקעה, , דווקא בתקופה שעייפים ורוצים כבר להתאמץ פחות, דווקא אז מתעוררים קשיים שעלולים להוביל לתחושות לא נעימות של כעס, אכזבה ותסכול. המאמר מתאר את תהליכי סיום השנה המתרחשים בכתות. מתייחס לרגרסיה המתחוללת באופן בלתי נמנע במשמעת ובמוטיבציה של הילדים ולעיתים גם של המורים, ומציע רעיונות מעשיים להתמודדות עם תהליכי הסיום. דרכים לסיים את השנה בהצלחה ובסיפוק מרביים ( חלי ברק) .

מטרת הספר לסייע למורה בפתרון הדילמות המטרידות אותו, בנוגע לנושאים מחיי היום יום בכיתה. אין בכוונת הספר לעודד את המורה לקבל את הידע המוצג בספר כ"תורה מסיני". חשוב שהמורה יבדוק באיזו מידה הידע המוצג מתאים ל"הקשר" שלו, (לסיטואציה בה הוא נמצא), ורק לאחר השוואה זו, יוכל לשקול האם, מה וכיצד ניתן ליישם את הידע ל"מקרה" בפניו הוא עומד בכיתה. הספר מיועד למורים הרוצים להעשיר את "חוכמת המעשה" שלהם, הוא מכיל חלקים נרחבים של ה"ידע המעשי" של המורה, כפי שנאסף לאורך כעשר שנים, ממגוון רחב של "מורות מומחיות". גוף הספר עוסק ב"מפתחות למעשה ההוראה", בחלק זה מוצגות ה"דוגמאות החיות" של ה"ידע המעשי של המורה". אותן דוגמאות שנאספו מתוך התצפיות והשיח עם עשרות "מורות מומחיות", שהכשירו סטודנטיות להוראה בשדה במסגרת ה"התנסות המעשית". הספר צרור מפתחות להוראה מבוסס על חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה: רבר אורה, (2004) "תפיסת המושג ידע פדגוגי על ידי "אנשי התיאוריה" ו"אנשי המעשה" השותפים בהכשרת המורה", בהנחיית פרופסור מרים בן פרץ .

מטרות המחקר לחשוף גורמים המעורבים בתהליכי החדרת שינויים בדרכי עבודתו של המורה, כפי שמדווחים על כך מורים שהתנסו בפועל בשינויים כגון אלה. הנושא נבחר על רקע הלחצים המופעלים על מערכת החינוך ככלל ועל המורים בפרט לשינוי, להתחדשות ולהתייעלות מתמדת של המערכת ותוצריה. במחקר אותרו מקורות יוזמה, הגורמים המרכזיים במערכת ומניעים – שכולם מובילים להחדרתם הלכה למעשה של תהליכי שינוי. כן אותרו גורמים מסייעים לתהליך השינוי עצמו וגורמים מעכבים את התהליך. מדגם המחקר כלל 432 מורים יהודים חילונים ודתיים בבתי ספר יסודיים ממלכתיים, בחטיבת ביניים ובחטיבה עליונה, ומורים מן המגזר הלא יהודי. מן הממצאים עולה , שלגבי מקורות יוזמה מדווחים המורים על מקורות שכיחים, כמו המורה בשיתוף הנהלת בית הספר והמורה עצמו ( מקורות פנימיים) . נטייה זו נמצאה גם לגבי המניעים להחדרתם של תהליכי שינוי בפועל, שבהם נמצאה השכיחות הגבוהה ביותר למניעים פנימיים במהותם, כמו רצון לקדם את התלמידים, רצון לשפר את ההוראה והפילוסופיה החינוכית האישית של המורה ( דיצה משכית).

הכיתה היא סביבה מורכבת מאוד, לא צפויה, ומחייבת תגובות מידיות ופומביות. המורה חייב לקבל החלטות ולפעול לפיהן בזמן אמיתי, באופן מיידי. אי-אפשר להגיב על התרחשות מסוימת בכיתה, אחרי כמה דקות של מחשבה. המורה, כמו שחקן טניס, חייב לחבוט בכדור המוטח לעברו מיד, אחרת הוא מפסיד נקודות. תגובותיו גלויות לחלוטין לעיני תלמידיו, ואין לו שום דרך להסתתר, או לפעול בפרטיות. הוא כל הזמן על הבמה, וכל הזמן הוא נתון לשיפוט ולביקורת. הדרך שבה הוא מטפל בכל אירוע נרשמת ב"היסטוריה הכיתתית" וזה משפיע על דרכי הפעולה שהוא יוכל לנקוט בכיתה הזאת בעתיד. והוא לא נדרש רק לשרוד ולחזור הביתה בשלום, אלא גם להגיע למטרה מסוימת, ללמד. להזיז ידע מהתודעה שלו ולמקם אותו בתודעת תלמידיו. בתנאים האלה, אם המורים בכלל מצליחים לעשות משהו, זה הישג. המורים, כמו כל בני-האדם האחרים, מחפשים משמעות. הם מנסים למצוא את המשמעות של התנסויותיהם בכיתה. קבוצות מחקר שונות ניסו, בסדרה של מחקרים,לנתח ולהבין את הדרך שבה הם עושים זאת ( יבשם עזגד ).

סדרת הקבצים היוצאת לאור זו השנה השישית היא אחד המפעלים החשובים במערכת הכשרת המורים לחשיפת לבטי המורים המתחילים ודרכי התמודדותם בבתי הספר. צוות העורכות , ד"ר אורנה שץ-אופנהיימר ושרה זילברשטרום אספו בשנים האחרונות מאות סיפורים אוטנטיים , המאפשרים להציץ אל מאחורי דלת הכיתה ולשמוע את קולותיהם של המתמחים, כפי שהם חווים את המציאות. הסיפורים בחוברת זו נכתבו בידי מתמחים בהוראה, בוגרי המכללות האקדמאיות לחינוך ובוגרי המחלקות להכשרת מורים באוניברסיטאות מכל המגזרים: מהחינוך הממלכתי , מהחינוך הממלכתי-דתי ומהחינוך הערבי. הנרטיבים בספר חושפים את מכלול הנושאים שהמורה החדש מתמודד עמם, בהם התייחסות לזהותו המקצועית המתגבשת , לתפיסותיו, לאמונותיו, למאווייו, לפועלו ולדרכי ההתמודדות שלו.

אחד הבעיות הידועות של מורים חדשים הוא שבירת רצף ההוראה בהמשך למורה הקודם בעיקר מבחינת שיטת ההוראה ודרך ההוראה. כך לדוגמא, המורה המתחיל מתאר ביומנו האישי באינטרנט (בלוג) מקרה בו המשיך ללמד שיעור במתמטיקה כיתה שלמדה קודם אצל מורה אחרת בשיטה אחרת. השינוי בדרך הפתרון במתמטיקה גרם להתנגדויות אצל התלמידים שלמדו מתמטיקה בהקבצה א' בכיתה ז'. קונפליקטים כאלו בין מורה לתלמידים על רקע השינוי בדרך התרגול ממורה אחר בכיתה קודמת שכיחים בהוראת המתמטיקה. קונפליקט זה קורה כאשר התלמידים עוברים ללמוד אצל מורה אחר המציג דרכי פתרון אחרים במתמטיקה שלא הועברו עפ"י המתכונת הקודמת אליה אומנו התלמידים .

למידה על פי בעיות –PBL -problem-based learning היא שיטת למידה עצמית , שבה לומדים מכוונים את זמן למידתם וכן את היקף הלמידה ואת נושאי הלמידה ללא הרצאות או הכוונה אחרת, אלא על סמך דיונים קבוצתיים בבעיות מציאותיות שמוגשות להם. השיטה התפשטה מאז שנות ה-60 של המאה שעברה במוסדות להשכלה גבוהה , בתחילה ברפואה ובמקצועות הבריאות , ולאחרונה גם בפקולטות ובמחלקות אחרות. המאמר מתאר את השיטה המקורית, מציג את מטרותיה , סוקר את הבסיס התיאורטי-מדעי שלה, מונה את חסרונותיה ומתייחס לווריאציות בשיטה המקורית, המאפשרות את שילובה עם ההוראה המסורתית ( דן בנור).

מודעות למאפיינים של שלבי התפתחות מקצועית של המורה המקוון, כמו גם התפתחות המודעות הטכנולוגית של המוסד החינוכי בו הוא עובד, הינה אמצעי משמעותי למימוש חזון חינוכי של שילוב טכנולוגיות תקשוב ומידע בהוראה –למידה כאורח חיים. במסגרת הצורך לאחידות בטרמינולוגיה של מושגי היסוד, התפיסות והציפיות עליהם מושתת שילוב הטכנולוגיה בהוראה-למידה, וכמענה רלוונטי ואוטנטי לצרכי המורים בשטח, מובא בזאת תאור 5 שלבי התפתחות מורה מקוון: (1) היכרות וכניסה, (2) אשליית הידע, (3) מעורבות, (4) התמודדות ו- (5) בשלות. בתיאור זה נמצא אפיון תפקודים שונים של מורה מקוון בהוראה-למידה כמורה בכתה ובסביבה מקוונת בכל אחד משלבי התפתחותו המקצועית-אישית המתוארים כאן בממדים הבאים: תפיסת המורה את עצמו בשלב התפתחותו והסיפור האישי של המורה המבטא שלב זה. בהמשך מתואר אופן פעילות המורה בסביבה המקוונת בכל שלב בהתפתחותו על פי הממדים הבאים: תאור הסביבה המקוונת המופעלת בכל שלב, התכנים והחומרים בהם הוא משתמש במהלך הוראתו, ותהליך ההוראה עצמו ( אברום, רותם. אבני , עידית) .

ראיון עם לימור לוקוב, מומחית להפרעות קשב וריכוז ממכללת לוינסקי, המכשירה מאבחנות דידקטיות. "בכל כיתה יש כ-10 עד 15 אחוז תלמידים בעלי בעיות קשב וריכוז, וההפרעות השיטתיות מגיעות לרוב מצדם. הפרעות קשב וריכוז לא מופיעות אמנם בגלל סיבה חיצונית או סביבתית, אבל לסביבה השפעה מכרעת, וביכולתה למתן או להחריף את ההפרעות. לכן, ככל שמאתרים תלמידים אלה מוקדם יותר, קל יותר לסייע להם ולשפר גם את האווירה בכיתה". מה הדבר ראשון שצריכה המורה לעשות בתגובה להפרעות בכיתתה? "היא צריכה להשתדל לאסוף אינפורמציה וללמוד על אופי ההפרעות. חשוב לערוך תצפיות שיטתיות על ההתרחשויות בכיתה, לרבות איסוף מידע ממורים נוספים, במטרה לספק תשובה לגבי מקור ההפרעה" ( רותי גליק).