יש כיום בעולם מגמה של חזרה לשיטת ההוראה הסוקרטית בסביבות ההוראה המתוקשבות באינטרנט. Socratic-teaching זהו כלי הוראה מעורר חשיבה המתמקד במתן שאלות לסטודנטים במקום מתן תשובות. המודל מיושם באמצעות חקירה בלתי פוסקת של הנושא בשאלות. ההתמקדות באלמנטים של הסקת מסקנות באופן ממושמע, ביקורתי ועצמאי ובקשרים הלוגיים הנובעים מחשיבה זו, יוצרת אצל הסטודנט את יכולות התחקור הסוקרטי. מטרת השיטה להביא להפנמת צורת התחקור אשר יאפשר להם להשיג רמה גבוהה יותר של הבנה והמחשת התכנים הלימודיים.באסופה הנוכחית ריכזנו כמה מקורות מידע מועילים על השיטה הסוקרטית בכלל ועל שילובה בסביבות מתוקשבות כגון פורומים או מיפגשים מקוונים.

במסגרת שיעורי תרגול במתמטיקה בטכניון נערך ניסוי לבחינות ההשפעה של שימוש בקליקרים (שלטים אינטראקטיביים) על אופי הדיונים בשיעור , על מידת ההשתתפות בהם ועל דרגת שביעות הרצון של הסטודנטים משימוש זה. שתי מורות מנוסות העבירו בכיתותיהן שיעורי תרגול עם קליקרים ובלעדיהם. השיעורים נצפו וצולמו בווידאו והסטודנטים מילאו שאלוני שביעות רצון. מניתוח הנתונים שנאספו זוהתה שביעות רצון גבוהה מכמה דרכי השימוש בקליקרים. כמו כן, נמצא כי השימוש בקליקרים בשיעורי תרגול, תוך התנסות בפתרון בעיות מורכבות, מעודד השתתפות ודיונים המקדמים אצל התלמידים חשיבה ביקורתית ולמידה פעילה ( איילת וייצמן , עליזה מלק, אביגיל ברזילי) .

לפדגוגיה הדמוקרטית יש כלים ייחודיים להוראה פרטנית, שאותם היא יכולה להציע לעולם החינוך הישראלי בתקופת "אופק חדש". הכלים הללו נובעים מתפישת הלמידה הייחודית שלהם, ובשל כך זימון הכלים הללו הוא גם זימונה של תפישת הלמידה הזו, שתזמן שינוי תודעתי של מלמדים ולומדים. זימון הכלים הללו יכול להוות פתח לדיאלוג, רחב יותר מבעבר, של החינוך הדמוקרטי והממלכתי שיפתור את הדיסוננס המובנה בניסיונה של מערכת החינוך הממלכתית לשוחח עם תפישת הלמידה הפרטנית ( רביב רייכרט ).

מרבית המחקרים שהתפרסמו עד כה על למידת חקר בחנו בדרך כלל את השפעת השיטה על הישגי התלמידים או התקדמות התלמידים בהבנת החומר. המחקר הנוכחי שם לו למטרה לבדוק את השלכות למידת החקר על סביבת הלמידה והאינטראקציה בין תלמידים עמיתים ובין תלמידים ומורים. כיצד משפיעה למידת החקר בכיתה על השיח בין תלמידים ומורים ועל הדיאלוג ביניהם. אוכלוסיית המחקר היו תלמידי בביה"ס תיכון ייחודי מסוג בתי הספר הנקראים Magnet school . מסקנות המחקר מלמדות כי הטמעת שיטת למידת חקר בכיתה של תלמידים במסלולים ייחודיים מגבירה את שיתוף הפעולה החברתי בין התלמידים העמיתים ומשפרת את השיח בכיתה והדיאלוג עם המורים . לרמת הדיאלוג והשיח של המורים בסביבה בה מתנסים התלמידים בלמידת חקר יש השפעה רבה מבחינת התמיכה ואווירת שיתוף הפעולה. עורכי המחקר ממליצים על פיתוח מקצועי מתאים ליצירת דיאלוג בלמידת חקר הן בקרב מורים ותיקים והן בקרב פרחי הוראה.

המחקר בוחן לראשונה את אופן היישום של " שיחת משמעת" ( יריב, 1996 ) בטיפול באירועי אלימות בבתי ספר יסודיים. סטודנטיות-מורות שקיבלו הכשרה, ערכו את השיחות, תיעדו וניתחו אותן. המאמר מתאר את הטיפול בשנים-עשר אירועי אלימות כאלה תוך הצגת מבנה השיחה שלב אחר שלב. המאמר מצביע על נקודות מפנה במהלך השיחה ועל האופן שבו הסתיימו. האווירה בשיחות הייתה עניינית, ולרוב המורה והתלמיד מצאו יחדיו פתרון מעשי . המאמר הבנוי על מתודה איכותנית, מביא תעתיק מהשיחות ומראה שהן שונות מהדפוס הרגיל של בירור קצר, ענישת תלמידים וחזרתם להתנהגות אלימה. הדיון מסכם את המכשלות הכרוכות בטיפול באלימות ומתאר את היסודות הטיפוליים הגלומים בשיחת המשמעת ( אליעזר יריב).

הדיאלוג הכיתתי המבוסס על שאלות ותשובות הוא מצב מורכב. מורים יכולים לטפח שאילה וחשיבה כשם שהם יכולים לדכא אותן. המורים יכולים לשפר את האינטראקציה שלהם עם התלמידים אם יהיו מודעים לחשיבותו של הדיאלוג השאלתי בכיתה ולהיבטיו השונים. בדיאלוג אמיתי המונע משאלות ותשובות נוצר תהליך שהן המורה והן התלמידים שותפים במסע לגילוי "האמת". דיאלוג כזה, המאפשר לתלמידים "להתקיל" את המורים בשאלות ובתשובות מקוריות ומפתיעות, עשוי לתרום להתפתחותו של המורה כמורה וכאדם – להחזיר אותו למקורות הידע שלו, לשאול עליהם, לבקר את הידע שלו וליצור ידע חדש. יצירת תנאים לדיאלוג כזה נותנת להוראה וללמידה משמעות חדשה (ניצה שחר)

לצערנו הרב, בחיי בית הספר מורים מעריכים את תלמידיהם לא אחת כטובים או רעים, כמתאימים או בלתי מתאימים, כמוכשרים או בלתי מוכשרים – לא בהתאם לאישיותם, אלא לפי ציוניהם. הם מוערכים לא כבני אדם, אלא כבעלי ציון זה או אחר. מאמר זה מבקש להציג מערכת שונה לחלוטין של יחסים בין מורים לתלמידים. מערכת של יחסים אישיים, שבה המורה פונה אל תלמידיו כבן שיח אל בני שיחו. מערכת יחסים שמושתתת על שלושה מודלים משלימים של דו-שיח: דו-שיח שוויוני, דו-שיח גישורי ודו-שיח ביקורתי. שלושת הדגמים של הדו-שיח שנבחנו הם, כפי שניתן לראות, קשורים זה בזה ומשלימים זה את זה. הדרך הטובה ביותר לממש אותם בכיתה היא למידה שיתופית, הווה אומר תהליך למידה דמוקרטי המתבצע בקבוצות קטנות תוך כדי יחסי גומלין והידברות בין הלומדים לבין עצמם ( אבינון, יוסף).

ספר זה בא לתת בידי המורים כלים מגוונים לניהול שיחה אישית עם תלמיד, עם הורה או עם איש צוות. הוא פונה ישירות אל המורה ומנהל עמה דיאלוג. עמדה מנחה בכתיבת הספר היא פסיכולוגיה החיובית המזמינה לחקור את האדם תוך שימת דגש על הכוחות החיוביים שבו. הוא כתוב כמעין סדנה אישית-התנסותית שתאפשר למורה במהלך הקריאה לשפר כלים קיימים ולפתח כלים חדשים בניהול דיאלוג. הכוונה היא לשכלל יכולות כמו הבנת העולם הפנימי, שלה ושל הזולת, ולחזק מיומנויות של הקשבה, אמפתיה, הכלה, ניהול שיח מתכוון ואימון ( צוות שפ"י , דפנה בראשי-אייזן, מאירה לוטנר-טמיר, מיכל עוז, חנה שדמי).

הוראה דיאלוגית" או "משא ומתן אודות ידע" (negotiating knowledge) היא מאופיינת בכך שבמהלך השיעורים מתקיימים דיונים כיתתיים, בין המורה לבין התלמידים, ובין התלמידים לבין עצמם, כך שהמורה איננו הדובר היחיד בכיתה. שיטת הוראה זו משקפת את התמורות שחלו בתפיסת הלומד בשנים האחרונות. מטרתו העיקרית של מאמר זה הוא לאפיין את שיטת ההוראה באמצעות משא ומתן כיתתי, לציין את ההבדלים בינה לבין שיטות אחרות הדומות לה (שיטת ה"פינג פונג", "דיאלוג סוקרטי", "הוראה בשיטת החקר והגילוי"), ולתאר את אופן הפעלתה בכיתה (תמר יחיאלי).

הרצאתם של ד"ר מור וד"ר דודזון מתמקדת באפשרויות להוראה משותפת כחלק משיתוף פעולה בין-מוסדי, ובוחנת את הדרכים לעיצוב ולהוראה משותפים של הקורס המקוון "הוראה בסביבה מתוקשבת". על בסיס התובנות שעלו מהמחקר, המחברים מציעים מודל לקורס מקוון בין-מוסדי שמאפייניו העיקריים: הוראה משותפת – יצירת קהילה לומדת המנצלת שונות בין משתתפיה להעצמת הידע של חבריה; למידה משותפת – דגש על שיתוף ידע ולמידת עמיתים; כל לומד מביא את הניסיון המקצועי שלו כחלק מרפרטואר הלמידה; כל פרט בקבוצה תורם להעשרה של הקבוצה כולה.

מצגת מעניינת ומאתגרת של הדר נץ ממכללת אורנים העוסקת בשיח כיתתי. המצגת מכסה את הנושאים הבאים: מאפייני השיח הכיתתי, דיאלוג ולמידה, הרצף השכיח בשיח הכיתתי, ז'אנרים של שיח כיתתי. הדיאלוג בכיתה הוא במקרים רבים מדומה, המורה גורמת לתלמידים להאמין כי מתקיים דיון נושאי בעוד שהלכה למעשה התלמידים מוערכים על בסיס של יחסים בין-אישיים והתנהגות. ממחקרים המצוטטים במצגת נמצא כי דיאלוג לכאורה ומונולוג בתחפושת דיאלוג נמצאו כז'אנרים הדומיננטיים. במצגת מובאים דוגמאות למונולוג בתחפושת דיאלוג, כיצד מורים יכולים לעצור את אינרציית המונולוג ולעודד דיאלוג?