משא ומתן כיתתי כשיטת הוראה קונסטרוקטיביסטית
מאת: תמי יחיאלי
מקור: "מדריך למורה" של היחידה "מבנה החומר - ריק וחלקיקים" שיצאה במסגרת "פרויקט מטמו"ן" של מכון וייצמן. (הדוגמאות המופיעות בו לקוחות מתוך ספר הלימוד "מבנה החומר – ריק וחלקיקים" המיועד לכיתה ז')
"הוראה דיאלוגית" (רון, תשנ"ג 1993) או "משא ומתן אודות ידע" (negotiating knowledge) היא מאופיינת בכך שבמהלך השיעורים מתקיימים דיונים כיתתיים, בין המורה לבין התלמידים, ובין התלמידים לבין עצמם, כך שהמורה איננו הדובר היחיד בכיתה. שיטת הוראה זו משקפת את התמורות שחלו בתפיסת הלומד בשנים האחרונות. בעוד שבשנים שעברו התמקד חקר ההוראה (בעיקר בעקבות פיאז'ה) בלומד היחיד ובניסיונותיו להבין את העולם סביבו ולבנות את הידע שלו (הזרם המכונה "קונסטרוקטיביזם"), הרי בשנים האחרונות החלו חוקרי ההוראה למקד את תשומת ליבם בהיבט החברתי של בניית הידע ובהשפעתן של האינטראקציות הכיתתיות על בניית הידע של התלמיד היחיד.
מתוך ניסיונה העשיר של המחברת בהכשרת מורים וסטודנטים להוראה בשיטה זו היא נוכחה לדעת שמורים וסטודנטים רבים נוטים לעתים לאמץ את הפורמט החיצוני של שיטה זו, קרי: ניהול שיעור באמצעות שאלות ותשובות, מתוך מודעותם לכך שהוראה בשיטת "המסירה" או "ההוראה הפרונטלית" (שבה המורה הוא הדובר העיקרי) היא מיושנת ואיננה מעוררת מוטיבציה. מורים אחדים נוטים לעבור לשיטת ה"פינג פונג" שבה המורה שואל שאלה ומחכה לתשובה נכונה, עובר הלאה לשאלה הבאה, וכן הלאה. בדרך כזו אמנם משיגים מעורבות גבוהה יותר של התלמידים במהלך השיעור, אך אין זה דיאלוג, ואין משיגים את המטרה העיקרית שבבסיס ההוראה באמצעות משא ומתן כיתתי - שינוי של מושגים ותפיסות.
מטרתו העיקרית של מאמר זה הוא לאפיין את שיטת ההוראה באמצעות משא ומתן כיתתי, לציין את ההבדלים בינה לבין שיטות אחרות הדומות לה (שיטת ה"פינג פונג", "דיאלוג סוקרטי", "הוראה בשיטת החקר והגילוי"), ולתאר את אופן הפעלתה בכיתה.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya