האוניברסיטה המודרנית כבר אינה בעיקר מקום של חיפוש חופשי אחר ידע, אלא מוסד שמייצר מעמד צרכני־אליטיסטי ומעניק לו לגיטימציה חברתית. בוגר אוניברסיטה, במיוחד בעולם העשיר, מקבל חינוך יקר מאוד ביחס לרוב האנושות. לכן גם אם הוא מדבר בשם סולידריות, צדק או העולם העני, בפועל הוא שייך למועדון עולמי קטן של בעלי זכויות־יתר. האוניברסיטה אינה רק מלמדת אותו ידע; היא מעצבת אותו כמי שמצפה לרמת חיים גבוהה, למעמד, למשכורת, לצריכה ולסמכות.

בית ספר הוא מוסד שמארגן בני אדם לפי גיל, מחייב אותם בנוכחות מלאה ומכניס אותם לתוך תוכנית לימודים קבועה ומחייבת. הילדות כפי שאנחנו מכירים אותה אינה דבר טבעי ופשוט, אלא תוצר היסטורי מודרני. יש להבחין בין עצם העובדה שיש בני אדם צעירים לבין המושג התרבותי "ילד" במובן המודרני: יצור שאמור להיות מוגן, תלוי, חסר הכנסה, חסר משפחה משלו, כפוף למבוגרים, ושייך לבית הספר.

לעצור לרגע ולוודא שהתלמידים מבינים נחשבת לפרקטיקה פדגוגית בסיסית וחיונית להשגת משוב יעיל, אותנטי וישיר. השאלות, אמנם, מופנות אל התלמידים, אבל אינן מכוונות אליהם. בפועל, מדובר במשוב עבור המורה עצמו, כזה שמסייע לו להחליט כיצד להמשיך את השיעור.