יוסי בן דב עשה מעבר חד מקריירה ארוכה בהיי-טק לניהול בית הספר הריאלי בחיפה, אחד המוסדות הוותיקים והידועים בישראל. "הבנתי שמרגש אותי לעסוק בפיתוח של דבר שיש לו ערך חברתי", הוא אומר. ואולם גם ניסיונו הרב בעולם העסקים לא הכין אותו להתמודדות עם האיום שעומד כעת בפני בית הספר – הפסקת התקצוב ממשרד החינוך, על רקע תשלומי ההורים הגבוהים שהוא גובה (תמירה גלילי).

בעוד הילדים דוהרים אל תוך העידן הדיגיטלי החדש ומעבירים אליו את מרכז חייהם, בתי הספר נותרים מאחור, מתלבטים בשאלה אם להיכנס גם כן פנימה – ואם למערכת החינוך יש אחריות גם על מה שקורה לתלמידים מחוץ לשעות הלימודים, בתוך הרשת החברתית (תמירה גלילי).

טכנולוגיות חדשות של כלכלה שיתופית מאפשרות למורים להעלות לרשת תוצרים של עבודתם, ולמכור אותה למורים אחרים. בארה"ב כבר יש אתרים משגשגים בנושא, וסנוניות ראשונות נראות גם בישראל – למרות ההסתייגות של חלק מהמורים מעצם הרעיון (תמירה גלילי, 2015).

אחרי תקופה מעוררת השראה בבית הספר ביאליק רוגוזין שבדרום תל אביב, ביקשה סמדר מורס לעבור לאתגר חדש – ניהול בית הספר היסודי נופים בעיר, שסבל מאקלים בית-ספרי גרוע ומהישגים נמוכים במיוחד. חמש שנים אחרי, לאחר תהליך העצמה מרתק של צוות המורות ובזכות עבודה מאומצת, "הילדים כבר לא רוצים להיות רתכים או פדיקוריסטיות, אלא חוקרי חלל" (תמירה גלילי).

כשקארן טל שמעה באוניברסיטה כי הצלחתו של אדם תלויה ברקע הסוציו-אקונומי שלו, היא נדרה לשנות את המשוואה הזו. שלושה עשורים אחר כך, אשת החינוך שהפכה את ביאליק רוגוזין לבית ספר משגשג, למרות הרקע הקשה שלו, הקימה מיזם שמבקש להביא את הבשורה לבתי ספר נוספים בפריפריה. בדרך השפיעו עליה אנשי חינוך רבים – וגם אבא שלה (תמירה גלילי).

חוות "שולמית", המשרתת את בתי הספר היסודיים של רחובות, כבר ותיקה בשטח – אך ליזי עדני, המנהלת החדשה (המכהנת בתפקיד זה שנה), מפיחה בה רוח ערכית וחינוכית שמשתלבת עם עבודת האדמה ולימודי הסביבה. בחווה הלימודית הזו מבקרים מבקרים מדי שבוע 38 כיתות מ-15 מוסדות חינוך ברחובות, וצוות החווה מונה 10 מורים. "החווה היא בראש ובראשונה בית ספר ללימודי חקלאות וסביבה", מסבירה עדני. "המטרה היא לחשוף את הילדים לכמה שיותר מכל התחומים הרבים שאנו עוסקים בהם: איכות הסביבה, אורח חיים בריא, גידולי שדה ועוד. במקביל, המטרה היא גם להעמיק" (תמירה גלילי).

אשת החינוך קלרה יונה-משומר, שייסדה את תיכון קדמה בשכונת הקטמונים בירושלים וניהלה אותו עד לפני כשנה, מרבה לדבר על החשיבות של שאיפות לעתיד וחלומות אצל ילדים ובני נוער. במלאת שני עשורים לקדמה, ולנוכח ההצלחות – זכייה בפרס חינוך על העשייה החברתית ממנח"י ומשרד החינוך, ובעיקר כשעשרות מבוגריו לומדים באוניברסיטה – אפשר לומר שלפחות חלק מהחלומות של יונה התגשמו (תמירה גלילי).

לפני כשנתיים, לאחר שניהלה בית ספר דמוקרטי משגשג בכפר סבא במשך יותר מעשור, חצתה יעל בונה את הקווים – ועברה לנהל בית ספר ממלכתי "רגיל" בחולון. "בית הספר החדש", כשמו כן הוא, הוקם לפני שנתיים כחטיבת ביניים צומחת לתיכון, וזכה זה כבר להימנות עם בתי הספר שמשרד החינוך רואה בהם "חלוץ חינוכי". אך האם אכן מדובר בצדו השני של המתרס החינוכי? ככל שנפתחו יותר ויותר בתי ספר דמוקרטיים, הם נהפכו לזרם חינוכי של ממש. ואולם, הם לא הצליחו להגיע למעמד של גורם משמעותי במערכת החינוך, והתנהלו תמיד בשוליה. בונה, שעדיין מאמינה בעקרונות החינוך ההומני, פשוט בחרה בדרך אחרת לממש אותו – בלב מערכת החינוך הממוסדת ( תמירה גלילי).

פרופ' שמעון עמר, העומד בראש מכללת "אוהלו" בקצרין שברמת הגולן, משוכנע שבתי הספר פועלים לפי תפישות מיושנות שאינן מתאימות לתהליכי הגלובליזציה ולשינויים המואצים והתדירים בסביבה ובטכנולוגיה. זה שלוש שנים שצוות חוקרי חינוך ואנשי טכנולוגיה בראשותו של עמר עמל על מיזם חדש ויומרני, שניתן לו השם "פדגוגיה אחרת". הפרויקט שבו שותפות גם החברות הבינלאומיות סטילקייס ואינטל, הוא הוליסטי, ובמרכזו מודל המשלב בין תפישות חינוכיות מתקדמות, הטמעה של שיטות הוראה ועבודה חדשניות ושינוי אדריכלי של סביבת העבודה והפעילות בבית הספר. השנה החל הפיילוט של הפרויקט, שבו מטמיעים את המודל של הפדגוגיה האחרת, ותלמידים החלו להתנסות בו ( תמירה גלילי).

אחד החלקים החשובים ברפורמת "אופק חדש" הוא השעות הפרטניות, המאפשרות למורים להקדיש תשומת לב אישית לכל תלמיד, אחד על אחד או בקבוצה קטנה. השעות הללו מאפשרות לבתי הספר להתגבר במעט על העומס הגדול בכיתות, אך גם מעמידות בפניהם אתגר של ממש – כיצד לנצל באופן מיטבי כל שעה ושעה, כך שכל תלמיד יקבל את הדרוש לו ביותר. השעות הפרטניות מנוצלות בראש ובראשונה לתגבור, העמקה והעשרה בנושאים לימודיים, אך גם לטיפוח היבטים חברתיים ורגשיים של התלמידים ( תמירה גלילי) .