השלום מתחיל בגן

גלילי, ת' (פברואר, 2013). השלום מתחיל בגן. שיעור חופשי, 19.

בין חוגי ריתמיקה והתעמלות, הילדים בגני יול"א (יום לימודים ארוך) ברמת השרון זוכים להעשרה ייחודית. פעם בשבוע, מגיעים לגנים מתנדבים המבקשים ללמד את הילדים כיצד לפתור סכסוכים המתרחשים בגן או בחצר.

"ילדים גדלים לחיות בעולם שנחלק לשחור ולבן, לרעים וטובים, וכל אחד מתבצר מהר מאוד בעמדה שלו", אומרת מיכל גוטמן-קרמר, מגשרת המנהלת את מרכז גישור ודיאלוג במשפחה בעיר, שיזמה את סדנת הגישור. "אנחנו מאמינים שאם מנחילים מגיל צעיר את הכלים ליישוב סכסוכים, למשל הקשבה לזולת, הבנה של הצורך האישי והצורך של האחר, אנשים יוכלו לנהל את חייהם בצורה טובה יותר. זה יאפשר להם בסופו של דבר להיות סבלניים הרבה יותר, לחיות בשלום כשכנים בבניין המשותף, ואפילו לפעול לקראת שלום בין מדינות".

סדנת הגישור לילדים החלה דרכה בשנה שעברה בכמה צהרונים בבתי הספר בעיר (כיתות א'-ב'), והשנה החלו המגשרים לפעול בצורה ניסיונית גם בשני גני חובה. הפיילוט בגנים כולל שמונה מפגשים. את התוכנית כתבה ומעבירה תושבת העיר טלי ניצן-הלוי, אשת היי-טק לשעבר שהחליטה לעשות הסבה לגישור. כדי להכין את הסדנה, היא ישבה בגנים במשך שבועות וצפתה בילדים. מכל אותן התרחשויות ואינטראקציות שאספה, היא יצרה סיפורים או תיאורי מקרה בשפה מקצועית. הסיפורים, שמסופרים בסיוע בובות, משלבים התייחסויות למיומנויות ולכלים שמוצגים לילדים, וכך על ידי צפייה בהם, דיון ותרגול, הם לומדים איך אפשר לסיים סכסוכים בצורה נעימה ובוגרת.

המפגש נפתח בסיפור המתאר סיטואציה של סכסוך, ומוצג באמצעות בובות העשויות ממקלות ארטיק. לצידן, שלוש בובות גדולות יותר, של חיות, מסמלות את הכלי הגישורי והמיומנות הנלמדת בסדנה. "באמצעות החיה לומדים להסתכל על הסיטואציה בעיניים אחרות", אומרת ניצן-הלוי. הציפור למשל, מסמלת לדבריה ראייה רחבה, ראיית האחר; הינשוף מסמל הקשבה פנימית והבנת הצרכים הפנימיים; ואילו האיילה מסמלת דיאלוג וכישורי שיחה.

לדברי ניצן-הלוי, בגן פורצים סכסוכים רבים, אבל בדרך כלל מתערב בהם מבוגר כלשהו – גננת או סייעת. "מה בדרך כלל קורה? המבוגר קובע 'תחלקו', או מבקש או דורש לוותר. אבל בלוותר יש משהו מתסכל. בעצם לא לומדים מזה משהו, וזה נתפס כמו קורבן. בגישור העניין הוא גמישות. כאשר אני מוותר זה מראה שיש לי גמישות אמיתית, זה פותח אפשרויות וזה לא בא על חשבוני", היא מסבירה. בסדנה, הילדים לומדים להיות קשובים לעצמם. "ילדים יכולים להילחם על דבר שהם רוצים, אבל שמבררים למה הם רוצים דווקא את הדבר הזה, ברוב המקרים הדבר נפתר", היא ממשיכה. "אפשר למצוא דרכים לגרום להם לא להתעקש על הדבר הזה, אבל גם לא להרגיש כאילו הם ויתרו על משהו".

כל מפגש מתחיל ברענון החומר שנלמד בפעם שעברה, ובירור של מה שאירע בין הילדים בשבוע האחרון – כאשר המנחה בודקת אם הילדים מסתכלים כעת אחרת על אירועי ריב. "תוך כדי, אנחנו מתקנים, מכוונים ומשפרים", מוסיפה ניצן הלוי. ומה תפקיד הגננות? הן עברו הדרכה בעצמן בכלי הגישור, הן נוכחות במפגשים ועליהן להטמיע את המיומנויות שהילדים רכשו בחיי הגן. "בסיטואציה של ריב, הגננת תוכל לשאול 'מה לדעתכם הינשוף או האיילה היו עושים?'. זה עשוי להקל עליה. גננות לא צריכות לפתור את הסיטואציה. הן צריכות לדעת לכוון, להעלות את הבעיה על פני השטח. הילדים יפתרו את הסכסוך בעצמם" מקווה ניצן-הלוי.