מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

בהשוואה של 20 מערכות החינוך שעשו בשני העשורים האחרונים את השיפור הבולט ביותר, התברר כי יש הבדל קוטבי בין הצרכים הניהוליים של מערכות חינוך חלשות לבין הצרכים של מערכות חינוך מצטיינות. כך, מערכות חינוך חלשות – כאלה שנאבקות באנלפבתיות של האוכלוסייה וכל מטרתן היא שתלמידים יגיעו לבית הספר וישלימו שמונה שנות לימוד – מתאפיינות בשליטה ריכוזית. מורים חסרי כישורים מקבלים תמיכה על ידי פיקוח הדוק, ועל ידי תוכניות לימודים מוכתבות מראש, כאשר כל המטרה היא לתת למורים כלים ללמד – ולתת למערכת כלים להפחתת פערים בין בתי ספר ובתוך בתי הספר. לעומת זאת, מערכות חינוך מצטיינות מתאפיינות בביזור השליטה הריכוזית, והעברת כל הסמכות והאחריות לבתי הספר ולמורים עצמם. מערכות חינוך מצטיינות סומכות על איכות המורים שלהן, ונותנות למורים לנהל את עצמם. "מערכות חינוך חלשות", מגדירה זאת חברת הייעוץ מקינזי, "מנסות להרים את הרצפה, בעוד שמערכות חינוך מצטיינות מתרכזות בפריצת התקרה כלפי מעלה".

השיטה החדשנית שהנהיגו בשבדיה התבססה על שובָרי חינוך, אשר משנה מגמת הקצאת המשאבים לחינוך ומתעלת אותם ישירות למשפחות במקום לבתי הספר. כך יכולות המשפחות לבחור בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובהתאם – לשלם את כל שכר הלימוד המבוקש או רק את חלקו. שיטת השובָרים מבוססת על ההנחה, כי בחירת הורים ותחרות בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים ישפרו את החינוך לכל הילדים. את השובָרים מממנים המדינה, מוסדות פרטיים, או שילוב של שניהם. שני מרכיבים עיקריים עמדו בבסיס הרפורמה השוודית: האחד, מתן עצמאות מלאה להורים בבחירת בתי הספר שבהם ילמדו ילדיהם (פרטיים או ציבוריים), תוך הענקת שובָר כספי מטעם המדינה לכל בית ספר בגין כל תלמיד שהצטרף אליו. כך קיבלו ההורים כוח עצום: לקבוע איזה בית ספר יגדל ואיזה יקטן, איזה בית ספר יזכה במשאבים רבים ואיזה בפחות. המרכיב השני היה מתן אפשרות לפתיחתם של בתי ספר פרטיים, שלהבדיל מבעבר, יכלו לקבל מן המדינה מימון (שובָרים) על פי מספר התלמידים שבוחרים ללמוד בהם. עם זאת, על בתי הספר הוטלה המגבלה של קבלת כל תלמיד המבקש ללמוד בהם, ללא קשר ליכולתו הלימודית, לרקעו או ליכולתו הכלכלית (גבריאל בן עמי).

סקירת ביקורת של ספר חדש בארה"ב. ספר זה הינו אנתולוגיה הכוללת הקדמה, עשרה פרקים ומסקנה. הטענה המרכזית של הכותבים היא כי יש להתייחס אל התלמידים כאל לקוחות, ובהתאם לזאת להקנות להם אפשרויות הנמצאות מחוץ למודל "בית הספר השלם" – הגישה המסורתית, לפיה תלמיד משתתף בשיעורים רק בבית הספר בו הוא או היא רשומים באופן פורמלי. סוג ההתאמה האישית המקודם בספר זה הוא בבסיסו תצורה של קוריקולום בוטיק. הוא מאפשר להורים לבחור נותני שירות חינוכי (לרבות מומחים שונים, למשל בתחום היזמות), פורמטים הדרכתיים (כולל לימודים מקוונים ועצמאיים), ואפילו את המורים. מודל ההתאמה האישית כמדיניות ציבורית מבוסס על כמה טענות מפתח המוצגות בצורה מפורטת ומעמיקה בספר זה. ספר זה כולל מספר נקודות חשובות התורמות להרחבת גוף הספרות העוסקת ברפורמה בעולם החינוך. בהקשר זה בולטת במיוחד יצירתם של הכותבים מודל מאורגן ומנוסח היטב. בנוסף, מבטאים הכותבים את העניין אותו מגלים כיום רבים ברפורמה המבוססת על שלוש האסטרטגיות; מגוון השירות המוצע, שיטת שוברי החינוך והסרת הפיקוח ( Hess, Frederick M. and Bruno V. Manno ).

המאמר הוא סקירת ספרות בנושא גבולות ולמידה דיאלוגית והקשר ביניהם בתחומים שונים. גוף המחקר על חציית גבולות ומושאי גבולות הניע את הכותבים לבחון למידה בין ולאורך עולמות חברתיים שונים וכך להרחיב את המחקר החינוכי אל מעבר לספרות המציגה הבנה של למידה המעוגנת ברעיון של דיאלוגיות בין זוויות ופרקטיקות שונות מבלי לרמוז או לשאוף להומוגניות. מטרת הסוקרים הייתה להשיג תובנות מעמיקות יותר לאור שתי שאלות: 1) מהו האופי/הטבע של גבולות? ו-2) אילו מנגנונים של למידה דיאלוגית מתרחשים בגבולות ( Akkerman, S.F., & Bakker, A) .

מאמר זה מספק לקורא תובנה לגבי מה בדיוק כרוך בעבודת מחקר ופיתוח (R&D, research and development work) לשינוי חינוכי ושיפור החינוך. המונח עבודת R&D מצביע על כך שישנם לפחות שני תהליכים המתרחשים באותו הזמן; הפרקטיקה גם נחקרת וגם מפותחת. השלבים השונים בפיתוח תהליכים מתוארים משאלת המחקר וניתוחים של פרקטיקות נוכחיות כנקודת המוצא אל איחוד ופרקטיקה חדשה המתבססת על הבדיקות של תכניות הוראה קונקרטיות ( May Britt Postholm, Torill Moen) .

רבות נכתב על ההצלחה של מערכת החינוך בפינלנד, אך מאמרו הקצר של פרופסור עמי וולנסקי מצליח לחדש לנו בנושא ולהוסיף כמה תובנות. אחת מהן והחשובה: "בעולם פועלות שתי אסטרטגיות הפוכות לקידום החינוך. האחת, זו המכתיבה תוכנית לימודים אחידה, רואה בתחרות בין תלמידים ומוסדות חינוך אמצעי לשיפור הישגים, עושה שימוש במבחנים השוואתיים לדירוג תלמידים ומוסדות ולפיכך אף מתייגת אותם". " אסטרטגיה שנייה, הפוכה, ניתן למצוא בפינלנד. היא ביטלה את הפיקוח על מוסדות החינוך, והעבירה תקציבי מדינה ורשויות מקומיות לסמכות בתי הספר. בית הספר מופקד על פיתוח תוכנית לימודי החובה, השתכללותה והתחדשותה. לכל תלמיד תוכנית התקדמות אישית, והמבחנים משמשים ככלי בידי המורים לתכנון האמצעים הנדרשים להתקדמות. 30% מהתלמידים זוכים בסיוע ותמיכה נוספים.

זהו אחד מהוויכוחים הכי עתיקים בחינוך. האם על המורה להסביר את הדברים לתלמיד , או להניח לו לחקור וללמוד בעצמו . לגלות לילדים " אמיתות " על העולם , זה בהחלט מסייע להם להשיג מהר מידע על הדברים שהמבוגר רוצה שהם ידעו . עם זאת , סוג לימוד לכאורה " יעיל " זה , של עובדות ספציפיות , עלול להוביל להנחה ( המוטעית ) של הילד , שכאשר המבוגר סיים את ההוראה, לא נותר עוד דבר ללמוד ( כיוון שאם היה עוד משהו – המבוגר בוודאי היה אומר זאת ) .המחקר חדש התפרסם ב Cognition .המחקר מבוסס על ניסוי שנערך ע"י Elizabeth Bonawitz מהאוניברסיטה של קליפורניה בברקלי , וע"י Patrick Shafto , מאוניברסיטת לואיסוויל , בקנטאקי – מאשש את הטענה הנ"ל . בגילאים צעירים עדיף לפתח כישורי חקר וגילוי ( כולל " המצאת גלגלים מחדש " ) , אך בהדרגה גם ללמד לסמוך גם על ידע חיצוני שכבר הושג ע"י אחרים , אך בכל מקרה , אף פעם לא למנוע לחלוטין פעילויות חקר וגילוי ספויטאניות , גם בתחומי הלימוד בבית הספר .

במאמר מועלים ארבעה קני מידה, שצריכה להיות ביניהם התאמה, שיש להשתמש בהם כדי לשפוט את האפקטיביות של מנועים חיוביים. יש לשאול האם המנוף שנבחר: (1) מעודד/מטפח הנעה פנימית של מורים ושל תלמידים? (2) מערב מחנכים ותלמידים בשיפור מתמיד של הוראה ולמידה? (3) מעודד עבודה שיתופית או עבודה בצוות? (4) משפיע על כל המורים והתלמידים – ב-100%? ( Fullan, M ) .

מנכ"ל משרד החינוך של פינלנד בחמש השנים האחרונות והממונה על מדיניות ההוראה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, מתמצת את סוד ההצלחה של התלמידים הפינים במילה אחת: שוויון. כך, לדבריו, הפכה פינלנד ממדינה שבשנות השבעים עוד נחשבה נחשלת, ורק ב־1995 הצליחה להיכנס לאיחוד האירופי, למקום הראשון בשלושת מבחני פיזה הראשונים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) . לפני 40 שנה הבינה הממשלה בפינלנד שאין קרן חיסכון בעלת תשואה גבוהה יותר משאר ההשקעה בחינוך, והחליטה להשקיע באופן פעיל ונחוש את כל מרצה ורבים ממשאביה כדי לשנות מן היסוד את מערכת החינוך. בשנת 1970 נכנסה לתוקף הרפורמה בחינוך במדינה, חרף התנגדויות חריפות מצד ארגוני הימין וגורמים בממסד החינוכי ובאקדמיה. במסגרת הרפורמה הוטל חוק חינוך חובה עד גיל 15, ובוטלו ההפרדות בין בתי ספר עיוניים לבתי ספר מקצועיים – שהמשיכו להתקיים, אולם התלמידים יכלו לבחור אם הם מעוניינים ללמוד בהם ( רומס, ארז) .

המאמר עוסק בהדרכה (במובן supervision ) ומגדיר אותה כשיח מקצועי העוסק בעולם דעת ספציפי, שיח שבתוכו מתקיימת למידה ויש בו הזדמנות למודרך לצאת למסע מקצועי אישי בסיועו של אחֵר משמעותי. עולה מן המאמר כי ההדרכה היא פרקטיקה פרדוקסלית במהותה; היא נעה בין קטבים שיוצרים דילמות ומתחים: בין המאמץ לשלוט לבין הצורך לוותר על שליטה; בין אישור סמכות לבין ערעור עליה; בין ידע נתון לידע חדש; בין רכישת מסורת המקצוע לבין פיתוח אישיותו הייחודית של המודרך; בין התקשרות לבין עצמאות. תפקידי ההדרכה – לקשור בין ידע למעשה, לבסס נורמות של איכות, לטפח עמדה חקרנית ויכולת להתחדש ולתמוך בעבודה הנעשית בפועל – מפורטים כולם במאמר; ולבסוף, ההדרכה מתוארת כאהבה משותפת של המדריך ושל המודרך – למקצוע ולניסיון להתפתח במסגרתו, ובתור שכזו יש בה מסירה וקבלה, דיבור והקשבה, שותפות ונפרדות ( ישראל כ"ץ).

המאמר משווה בין בתי הספר באנגליה לבתי הספר בפינלנד. פינלנד היא המדינה שנמצאת בראש טבלאות ההשוואה הבינלאומיות של מערכות החינוך של העולם המפותח במשך כמעט כל העשור שחלף. הדירוג הגבוה של פינלנד מבוסס על הביצוע של תלמידיה במבחני PISA (Programme for International Student Assessment) במשך 15 שנים במקצועות קריאה, מתמטיקה ומדעים. בבתי הספר בפינלנד אין מדים, אין תשלום שכר לימוד ואין טבלאות השוואה בין בתי הספר. אולם מערכת החינוך בפינלנד מגיעה לראש הדירוגים העולמיים. המורים בפינלנד אינם חוששים מפני פיקוח או בדיקות באיזה מיקום מדורגים בתי הספר שלהם בטבלאות השוואה מול בתי הספר האחרים מבחינת הישגים. פשוט אין טבלאות השוואה בין בתי ספר או פיקוח ובדיקות ( Richard Garner).

ספרה של פרופסור דיאן רוויץ' עורר לא מעט גלים עת יצא לאור בארצות הברית. בספרה מתמקדת הכותבת בשני רעיונות המעצבים את הרפורמה החינוכית כיום; הראשון, אימוץ פרקטיקה עסקית של שוק חופשי, אשר נועד להגביר את מידת התחרות וההישגיות בבתי הספר. השני, השימוש במערכת בחינות סטנדרטית כאמצעי הערכה מרכזי להישגי התלמידים. לא רק שרפורמות אלו כשלו ביצירת בתי ספר טובים יותר, טוענת רוויץ', הללו אף מסכנות את טיב החינוך אותו מקבל דור שלם של תלמידים צעירים. אנו למדים כי הרפורמות החינוכיות מבוססות השוק החופשי החלו נפוצו בניו יורק לאחר אסון התאומים, והתפשטו בכל ארצות הברית, וכי מקורן במדיניות שהחלה באוסטרליה ובניו זילנד ב- 1987. פרופסור דיאן ראוויץ מראה כיצד הוסיף והמשיך הנשיא ברק אובמה במדיניות של קודמו, ג'ורג' בוש, וכיצד משאבים פרטיים של אילי הון, כגון ביל גייטס, יוצרים תנאים חדשים ומנסחים מחדש את הפרופיל של בתי הספר הפרטיים, על חשבון בתי הספר הציבוריים. רוויץ' מזהירה מפני ההשפעה המזיקה של מערכת הבחינות האחידה על תהליך החינוך ורכישת ההשכלה של תלמידים ( Windhorst, Dirk).

הספר הזה מציג מגוון של גישות לפיתוח הפוטנציאל האנושי בתחומים שלא זכו להתייחסות באופן קונבנציונאלי. הספר, המאורגן בשני חלקים, הוא אוסף בינלאומי של מאמרים המספק חלופות חינוכיות לאלה של מערכות חינוך הנוטות לנוע לעבר אחריותיות מסוכנת למדי. יחד, הפרקים בחלק הראשון של הספר "Cultivating Curious and Creative Minds" מספקים תובנות לגבי הסוגיה של חשיבות הטיפוח של מוחות יצירתיים וסקרנים בבתי הספר. המחברים מאירים את האופן שבו ניתן להגיע ליצירתיות וסקרנות בתחום ההוראה ודנים ברעיונות מסוימים הנוגעים לאופן שבו זה מתבטא בהקשרים וסיטואציות מסוימים, לרבות בתחומי הכשרת המורים ( Craig and Louise F. Deretchin, Eds).

כמה מהחוקרים המוערכים בארצות הברית בתחום טיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים הרצו ב"כנס הארצי הרביעי לחינוך למצוינות בישראל". הכנס התקיים באוניברסיטת חיפה בחופשת הפסח. את הכנס ערך האגף למחוננים ומצטיינים במשה"ח, בשיתוף עם האוניברסיטה. ברב שיח בכנס בנושא "בין מצטיינים למחוננים", לא הביעו החוקרים האמריקנים תמיכה באבחנה הקיימת בישראל בין שתי אוכלוסיות התלמידים. פרופ' רנזולי טען, כי ריבוי הגדרות, כמו "מחונן על", "מחונן" ו"מצטיין", הוא בעייתי. לדבריו, הגדרות אלו מותחות גבולות ומחלקות לקטגוריות, ולכן מונעות מתן הזדמנויות שוות לתלמידים. לטענתו, כאשר תחום מסוים מרתק תלמיד, הוא יתאמץ להצליח בו ועשוי להגיע להישגים גבוהים יותר מאשר תלמיד מחונן שאינו מתעניין בתחום זה. מה שחשוב הוא הכוח המניע את התלמיד להצליח בתחום מסוים.

הציפיות שבתקופת נשיאותו של אובמה תעבור מערכת החינוך האמריקאית שינוי לטובה נכזבו. המאמר, שנכתב לאחרונה בעיתון הבריטי Financial Times, מגלה כי המדיניות החינוכית של אובמה ממשיכה בקו של מעורבות יתר בחינוך במקום חיזוק העצמאות של מחוזות החינוך. התהליך של turnround הוא אחד מהאסטרטגיות של האג'נדה החדשה לבתי הספר שגיבש נשיא ארה"ב אובמה, אג'נדה שתכנית הדגל שלה היא "המרוץ לצמרת" (Race to the Top). התכנית מציגה רעיון פשוט אך שנוי במחלוקת: מתן תמריצים עבור חדשנות. תכנית "המרוץ לצמרת" מעניקה כסף לבתי ספר הנמצאים במחוזות שיכולים להוכיח שיש להם אסטרטגיות חדשות לשיפור ההוראה ולשיפור התוצאות. מורי העיר הצביעו באוקטובר 2010 בעד התכנית של תשלום לפי ביצוע המבוסס על ציוני המבחנים של התלמידים, חידוש ששר החינוך האמריקאי והנשיא אובמה עודדו.

במאמר של ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל סקירה מאירת עיניים על התפתחות המחקר הנרטיבי, הפרדיגמה הנרטיבית, אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, והמתודולוגיה הנרטיבית. באשר לשיטות הניתוח של הסיפורים במחקר הנרטיבי היא חייבת לדעת , ד"ר גבריאלה ספקטור-מרזל להתאפיין בשני עקרונות בסיסיים, העיקרון הראשון הוא התייחסות לסיפור כאל מושא לבחינה. הואיל והסיפור אינו תמונת ראי תופעה שמחוצה לו, גם מחקרים המתעניינים בתופעות "שמעבר" לסיפור חייבים להידרש לאופנים שבהם הן מיוצגות בו.

בחינת מערכות חינוך על-ידי מדינות רבות הביאו למסקנות על הצורך בשינוי מהותי בתרבות החינוך, במבנה הארגוני של בתי ספר ובמערכת החינוך כולה. המבנה הנוכחי יקר למדי ולא משיג את יעדי החינוך בעידן טכנולוגיות מידע. הגישה המתקיימת של הוראה משמרת את הצרכים שהיו רלוונטיים בעידן התעשייתי ומאופיינת על יד י"גזרה שווה לכולם" (one size for all ) הרואה בבית ספר ארגון הממוקד בהוראה (רובה פרונטאלית) בה מועבר הידע מהמורה לתלמיד. לפי הגישה המבוקשת בעידן טכנולוגיות מידע תפקידה של ההוראה לאפשר למגוון לומדים לעצב את הידע שלהם ולפתח את כישרונותיהם בדרכים אפקטיביות ועוצמתיות. התאמה אישית היא המאמץ מצדו של בית הספר להביא בחשבון את מאפייניהם וצורכיהם האינדיבידואליים של תלמידים ולהסתמך על פרקטיקות הוראה גמישות בארגון סביבת הלמידה. הרצאתן המרתקת של ד"ר ציפי זלקוביץ וד"ר אולז'ן גולדשטיין בכנס "מיומנויות המאה ה21 בהוראה ובהכשרת מורים , מכון מופ"ת , אפריל 2011 ) .

לפי הערכות שונות , המחקר האתנוגראפי הוא הנפוץ ביותר בקרב חוקרים איכותניים בשדה החינוך. למרות שברחבי העולם הגישה האתנוגראפית ושיטות המחקר הקשורות בה נלמדות בקורסים וותיקים ומרובי טקסטים, עדיין שוררת אי הסכמה, או שמא נאמר, דיאלוג תמידי , אשר לעיסוק באנתרופולוגיה בכלל ובאתנוגרפיה בפרט. נדמה כי חוקרים בגישה האתנוגרפית מודעים לעמימות הנלווית למשמעות המושג. בסקירתו הקצרה ומאירת העיניים בוחן ד"ר יהודה בר שלום את הסוגיות הבאות: התפתחותה של האתנוגרפיה, אתנוגרפיה וביקורת החברה, מקומו של החוקר ועוד.

התוצר הכתוב של מחקר איכותני הוא יצירה מורכבת, דחוסה רפלקסיבית, דמוית קולאז' , המייצגת את דימויי החוקר, הבנותיו ופרשנותו את העולם או את התופעות שהוא חקר. זוהי יצירה התובעת מן הכותב לא רק להציג את ממצאי המחקר ולטעון טיעונים בהקשר לשאלות המחקר, אלא גם לבנות טקסט אמין , משכנע , מעניין ומושך. ד"ר ברכה אלפרט מציעה במאמרה מאיר העיניים כמה תובנות שגובשו מתוך ניסיון בכתיבה ובהערכה של עבודות כתובות, בעקבות מפגשי עמיתים בקבוצת הכתיבה – שהיא חלק מקבוצת העניין במחקר איכותני הפועלת במכון מופ"ת- ומתוך עיון בספרות על מחקר איכותני ובדוגמאות של מחקרים איכותניים. אלה מאורגנים לפי שלושה נושאים: 1. החיבור האיכותני כחיבור אמין ומעניין . 2. החיבור האיכותני כתהליך חקירה 3. החיבור האיכותני כיצירה.

התלמידים הקוריאנים אינם מביישים את ארצם במבחנים בינלאומיים. במבחן פיז"ה של ה-OECD שבדק את רמת הבנת הנקרא של תלמידים ביותר מ-70 ארצות, קוריאה לקחה, יחד עם פינלנד, את המקום הראשון. אבל בניגוד למדינת ישראל הרי בדרום קוריאה מבינים עתה כי זהו לא בהכרח המנוף להצלחה הכלכלית. קוריאנים רבים מודאגים מכך שמערכת החינוך הנוכחית אמנם מאתגרת אקדמית את התלמידים, אך "אינה מכינה אותם לעבודה בתעשייה ובחברה". דרום קוריאה מבינה עכשיו שכדי להשתלב בזירה הגלובלית ככוח בעל זהות ייחודית, עליה לשים כעת דגש על יצירתיות.