בית ספר בהתאמה אישית: רפורמה שמעבר לבית ספר שלם

Book Review

Author: Hess, Frederick M. and Bruno V. Manno (eds
Title: "Customized Schooling: Beyond Whole-School ReformPublisher: Harvard Education Press, Cambridge, 2011
Reviewed by: Kowalski, Theodore. Teachers College Record, Date Published: May 26, 2011 http://www.tcrecord.org ID Number: 16426

סקירת ביקורת של ספר חדש

ספר זה הינו אנתולוגיה הכוללת הקדמה, עשרה פרקים ומסקנה. הטענה המרכזית של הכותבים היא כי יש להתייחס אל התלמידים כאל לקוחות, ובהתאם לזאת להקנות להם אפשרויות הנמצאות מחוץ למודל "בית הספר השלם" – הגישה המסורתית, לפיה תלמיד משתתף בשיעורים רק בבית הספר בו הוא או היא רשומים באופן פורמלי. סוג ההתאמה האישית המקודם בספר זה הוא בבסיסו תצורה של קוריקולום בוטיק. הוא מאפשר להורים לבחור נותני שירות חינוכי (לרבות מומחים שונים, למשל בתחום היזמות), פורמטים הדרכתיים (כולל לימודים מקוונים ועצמאיים), ואפילו את המורים.

מודל ההתאמה האישית כמדיניות ציבורית מבוסס על כמה טענות מפתח:

1. בתי ספר ציבוריים ופרטיים הפועלים בהתאם למסורת המקובלת כיום, היו ונותרו שבויים במנטאליות של סטנדרטיזציה. על אף כי המודל המסורתי מתקבל בקרב רוב המשפחות, הרבה תלמידים והורים אינם מרוצים כיום מכמה אלמנטים הכלולים בו. לכן, יש להקנות להורים מידה גדולה יותר של קבלת החלטות, הנוגעות לספקי שירות חינוכי.

2. חוויית הלמידה הבית ספרית צריכה להיות יותר גמישה בכדי לאפשר התאמה לצרכים ולנטיות של היחיד.

3. על מנת ליצור אפשרויות בחירה עבור ההורים, יש להרחיב את מגוון בתי הספר, בייחוד על ידי מתן לגיטימציה לתחרות בין מומחים שונים המספקים שירותי חינוך לבין בתי הספר המסורתיים.

4. נוכחותו של בית הספר בהתאמה אישית הפכה ליותר בולטת בשטח בעקבות יזמות וטכנולוגיה; למשל, קורסים מקוונים הופכים את ההתאמה האישית למודל פרקטי.

5. מודל ההתאמה האישית צריך להיתמך על ידי תכנית מימון אפקטיבית. הפתרון המומלץ כאן הינו יצירת חשבונות אישיים לתלמידים (בדומה לחשבון בנק) אשר ימומנו על ידי הממשלה.

הממד המושך והבולט ביותר במודל ההתאמה האישית הוא, כמובן, האינדיבידואליזציה. אולם המידה בה יכול וצריך בית הספר להפוך למוסד מבוסס אינדיבידואליזם, מעוררת דיונים וספקות. ספר זה מתייחס לשלוש אסטרטגיות באמצעותן יש להפוך את החוויה הבית ספרית לאינדיבידואלית: האחת היא הרחבת מגוון השירות המוצע, אשר תאפשר להורים את האופציה לבחור בין ספקי שירותים, פורמטים של הוראה ובין המורים השונים. השנייה היא יצירת תנאי מימון ללומדים על ידי המדינה בצורת אספקת שוברים (הכוונה לשיטת ה Voucher בארה"ב) שניתן להשתמש בהם על מנת לשלם לנותני שירות ציבוריים או פרטיים). האסטרטגיה השלישית הינה הסרת הפיקוח מצד המדינה, אשר תאפשר את פתיחת הדלת לספקי שירות חדשים שאינם פועלים במסגרת המסורת המקובלת כיום. כל אחת מאסטרטגיות אלה הייתה ונותרה מעוררת מחלוקת.

רקע: השיטה המוצעת והקיימת בחלקה בארה"ב ( וגם בשבדיה באופן נרחב יותר ) המבוססת על שובָרי חינוך, נועדה ליצור מציאות אשר תשנה את מגמת הקצאת המשאבים לחינוך ויתעלו אותם ישירות למשפחות במקום לבתי הספר. כך יוכלו המשפחות לבחור בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובהתאם – לשלם את כל שכר הלימוד המבוקש או רק את חלקו. שיטת השובָרים מבוססת על ההנחה, כי בחירת הורים ותחרות בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים ישפרו את החינוך לכל הילדים. את השובָרים מממנים המדינה, מוסדות פרטיים, או שילוב של שניהם.

מספר כותבי פרקים בספר זה מכירים בכך שההתנסות בעבר עם שלוש האסטרטגיות הללו לא הגיעה לידי מימוש הפוטנציאל הטמון בה, אולם, טוענים הם, אין זאת אלא מפני שלא יושמו כראוי. מכיוון שהמודל המוצע בספר זה תלוי בשלוש האסטרטגיות הנידונות, התייחסו הכותבים לשאלה – מדוע יש להניח כי התנסות זו תהיה שונה? תשובתם, באופן כללי, היא יצירת מסגור מחדש. הם טוענים כי לעומת ההתנסות בעבר, על הרפורמיסטים כיום להציע מגוון שירותים חינוכיים בהתבסס על דגש ביצירת נגישות עבור ההורים לכל המידע החיוני, המכיל את מגוון האופציות העומדות לרשותם. מכיוון שמגוון השירותים המוצעים ושוברים (הכוונה לשיטת ה Voucher בארה"ב ) באמצעותם רוכשים שירותים אלו קשורים זה בזה, מוסיפים הכותבים, הבחירה המושכלת של ההורים מטבעה תיצור סדר והיגיון בחלוקה ובשימוש בספחים. בהתייחס להסרת הפיקוח מצד המדינה, הם מאמינים כי התאמה אישית דה-פקטו דורשת לנוע אל מעבר לגישה המסורתית, ובזאת לבצע מעבר אשר ימוטט את החומות שעמדו בפני מספקי השירות הלא- מסורתי טרם לכן.

ספר זה כולל מספר נקודות חשובות התורמות להרחבת גוף הספרות העוסקת ברפורמה בעולם החינוך. בהקשר זה בולטת במיוחד הגיבוש של מודל מאורגן ומנוסח היטב ע"י הכותבים. בנוסף, מבטאים הכותבים את העניין אותו מגלים כיום רבים ברפורמה המבוססת על שלוש האסטרטגיות; מגוון השירות המוצע, שיטת שוברי החינוך והסרת הפיקוח. על אף שהעניין הציבורי באסטרטגיות אלו נמצא במגמת ירידה במהלך חמש או שש העשורים האחרונים, תשומת הלב הנוכחית הניתנת להן היא יחסית רבה.

אחת מנקודות החולשה של הספר היא נקודת מבטו המצומצמת על החוויה הבית ספרית. הכותבים מתייחסים לסוגיה אך ורק מתוך פרספקטיבה כלכלית ופוליטית. אולם, אזרחים הרואים את עולם בית הספר בעיקר מבעד לעדשות חברתיות, ובקבוצה זו נכללים גם מרבית אנשי החינוך, ככל הנראה יגלו התנגדות לשינוי הרדיקלי. הסתייגותם מהצעת רפורמה זו תתבסס על כך שהם תופסים את עולם החינוך כמבוסס על מאפיינים של תודעה אזרחית, אחווה וקהילה, אותם מעמידה הרפורמה בסיכון.

דאגה נוספת המובעת בנוגע ליישומן של האסטרטגיות המוצעות בספר זה, קשורה לתוצאות של צירוף בתי הספר הציבוריים לשוק המוצרים. הגורסים בטענה זו סבורים כי שירותים כגון שירותי ביטחון (צבא ומשטרה) וחינוך, הינם שירותים חברתיים בסיסיים מידי עבור האוכלוסייה מכדי לחשפם לגחמותיהם של יחידים הפועלים בשוק החופשי.

לסיכום, ביכולתו של ספר זה לפנות לקהל קוראים רחב. כמו רוב הספרים, הוא טומן בחובו נקודות חולשה וחוזק. מן הצד החיובי, יש לומר שהוא מתייחס לבעיה משמעותית וחשובה, היא החוסר בהדרכה והתייחסות פרטנית בבתי הספר. יתר על כן, הפרקים שנכתבו על ידי הסופרים השונים עובדו וגובשו על ידי עורכי הספר לידי הצעת רפורמה ברורה וקוהרנטית. מנגד, האסטרטגיות המוצעות בספר אינן נתמכות על ידי איסוף מידע אמפירי, עובדה בעייתית בייחוד נוכח הכישלון ביישום האסטרטגיות בעבר. כמו כן, הכותבים אינם מתייחסים לתוצאות החברתיות שרפורמה זו תביא עמה באם תיושם; חסרה התייחסות הן למטרות החברתיות של הרפורמה והן לאמצעי הזהירות בהם יש לנקוט במהלכה.