מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

במאמר זה, המחברים מדווחים על האופן שבו מורים בהשכלה הגבוהה מגלמים מדיניות. חינוך מבוסס תוצאה (outcome-based education – OBE) משמש כדוגמא למדיניות חינוכית ממשלתית שהוכנסה על ידי רפורמת בולוניה האירופית. באמצעות גישה הרמנויטית, המחברים חקרו כיצד 14 מורים פירשו את המדיניות הזו ותכננו מחדש את הקורסים שלהם. הממצאים מראים שביצוע המדיניות בידי המורים קיבל ביטוי כגישות שונות לחינוך מבוסס תוצאה: מכיל, טכנוקרטי, פרגמטי או אידיאולוגי (Barman, Linda; Bolander-Laksov, Klara; Silen, Charlotte, 2014).

המאמר דן בהבנייה הניאו-ליברלית של חינוך ציבורי בארה"ב. הוא מתייחס למודל של בית ספר תאגידי המשנה את המדיניות החינוכית, את הפרקטיקה, את תכנית הלימודים, ואת ההיבטים האחרים של הרפורמה החינוכית (Saltman, Kenneth J., 2014 ).

סטיבן דאוונס (Stephen Downes) מדווח בבלוג שלו על מאמרו של באלטס סיבולד (Balthas Seibold). מאמר קצר, מהיר וכתוב היטב על תיאוריית הקונקטיביזם המקשר אותה לתיאוריה הקוגניטיבית של אלברט בנדורה (Albert Bandura) ול"מושג המוקדם של ה'בילדונג' הרואה את החינוך כתהליך של עיצוב עצמי ושל העולם, כפי שהוצג בידי המחברים וההוגים הגרמנים וילהלם פון הומבולדט (Wilhelm von Humboldt) ופרידריך שילר (Friedrich Schiller) בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19". אולם, דאוונס סבור שתאוריית הקונקטיביזם אינה מאופיינת על ידי הציטוט של ג'ון בראון וריצ'ארד אדלר (John Brown & Richard Adler) "אנו משתתפים, משמע אנו קיימים", אלא על ידי הווריאציה הבאה: "אנו חושבים, משמע אנו קיימים".

כמה מורים דרושים לעולם, כדי שתלמידי החינוך היסודי בכל מדינה ומדינה יקבלו חינוך הולם? לפי המכון לסטטיסטיקה של אונסק"ו, בשנה הבאה, 2015, יזדקק העולם כולו ל-1.6 מיליון מורים נוספים, מעבר לאלה שמלמדים כיום בכיתות. ב-2030, לפי תחזיות המכון, יוכפל המחסור ויגיע ל-3.3 מיליון מורים (רן שפירא).

לנייר המדיניות הנוכחי יש שתי מטרות. ראשית, הוא מתאר את התקציב של משרד החינוך בתקופה שבין 2000 ל-2012, ועומד על התובנות שאפשר להפיק ממנו באשר למדיניות משרד החינוך והעומדים בראשו בתקופה זו. התקופה הנבדקת כוללת שנים של האטה ושנות צמיחה, ועל כן מאפשרת ראייה כוללת החורגת מעבר לתנודתיות מחזורית. המטרה השנייה, שאינה נופלת בחשיבותה מהראשונה, היא הבלטת חוסר השקיפות וחוסר האפשרות להתייחס לתקציב ככלי תכנוני אמיתי במתכונתו הנוכחית (נחום בלס ויוליה קוגן).

תכנית הלימודים האוסטרלית החדשה היא אירוע מדיניות חינוכית חשוב, שבו הבנות לגבי הסמכות המקצועית של המורה מוגדרות מחדש.במאמר זה, המחברים בוחנים כיצד שיפוטים לגבי הסמכות המקצועית של המורים משמשים כדי להגן, לקדם, ולהסביר את תכנית הלימודים האוסטרלית החדשה (Gerrard, Jessica; Farrell, Lesley, 2014).

ראיון שקיים פרופסור יורם הרפז עם פרופסור הווארד גרדנר: לפי הניתוח שלי, האדם הטוב הוא זה שמתנהג באופן מוסרי כלפי הסובבים אותו. המוסריות מתוארת יפה בעשרת הדיברות, בכלל הזהב "ואהבת לרעך כמוך" ובמערכי עקרונות עתיקים אחרים. אבל עבודתי אינה מתמקדת ב"מוסריות בין שכנים", אלא ב"אתיקה של תפקידים". העובד הטוב — או ליתר דיוק, איש המקצוע הטוב — מצטיין מבחינה טכנית; מעורב בעבודתו; ומבצע את העבודה הזאת בצורה אתית. אני מדבר על שלושה E — מצוינות [excellence], מעורבות [engagement] ומוסר [ethics]. האזרח הטוב — בקהילתו, במדינתו, בעולם — מכיר את הכללים הרלוונטיים בקהילתו; אכפת לו והוא מעורב בקהילה; והוא מנסה להגשים מטרות למען טובת הכלל ולא רק למטרותיו האישיות.

השפעתו של אנדריאס שלייכר, מנהל מבחני פיזה, על החינוך חוצה מדינות, יבשות וימים. והיא חייבת להדליק נורת אזהרה (יולי תמיר).

ג'ון ווייט הוא אחד מהוגי החינוך היחידים המציעים לחינוך חזון רציונלי לאור ערכי הדמוקרטיה הליברלית – והוא עושה זאת בהתמדה כבר ארבעים שנה (רוני אבירם).

דיאן רביץ' היא המבקרת הגדולה של מערכת החינוך האמריקאית ושל מדיניות החינוך של נשיאיה (נאוה דקל).

דיוויד פרקינס, פרופסור אמריטוס בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד, פרסם ספרים רבים ואין־ספור מאמרים, רובם עוסקים בהוראה בכלל ובהוראת החשיבה בפרט. דייוויד פרקינס תרם יותר מכל הוגה או חוקר אחר להוראת החשיבה — תחום עיוני־מעשי שמטרתו ללמד תלמידים לחשוב היטב (יורם הרפז).

דניאל ווילינגהם מגשר בין מחקרי מוח וקוגניציה לבין הוראה וללמידה בעזרת כתיבה חכמה וידידותית. הוא מציע למורים לבסס את ההוראה שלהם על ממצאים מחֵקר המוח והקוגניציה (יורם הרפז).

הווארד גרדנר לא חשב שלתאוריית האינטליגנציות המרובות שלו יהיו משמעויות לחינוך. מורים שכנעו אותו שיש, ומאז הוא בחינוך — מעצב את עולם המושגים והערכים שלו (יורם הרפז).

כתביו של לי שולמן מעוררי השראה. הוא תרם לשיח החינוכי מושגים רבים (הידוע שבהם הוא "ידע תוכן פדגוגי") וזכה באין־ספור פרסים. היום הוא מתרכז באתגרי החינוך היהודי ומעורב בפרויקטים חינוכיים רבים, גם בישראל (יורם הרפז).

מקסין גרין, הפילוסופית החשובה ביותר של החינוך, נפטרה השנה ב־29 במאי בעיר הולדתה ומגוריה, ניו יורק, בגיל 96. אני ועוד רבים כמותי למדנו על מותה באופן מידי, מהרשתות החברתיות, ורגש עז ומצמית של אובדן הציף אותנו — עשרות אלפים שאינם מכירים זה את זה ואינם שותפים בדת, לאום או תרבות. מקסין גרין הייתה לכולנו הרבה יותר ממרצה מבריקה, מנטור אישי, הוגה חינוכית וסופרת מחוננת. היא הייתה מקור השראה נדיר באיכותו וביופיו לכל המעולה שיכול להיות ואיננו — בחינוך, בחברה, בפוליטיקה ובאמנות (נמרוד אלוני).

רק חוקרים ומנהיגי חינוך אחדים קוראים תיגר על מדיניות החינוך הנאו־ליברלית החדשה שהתפשטה בעולם כאש בשדה קוצים. קול אחד, חד וברור כזה, הוא קולו של פסי סאלברג מפינלנד (עמי וולנסקי).

החינוך מעולם לא נראה שובה לב יותר מאשר בהרצאות של קן רובינסון, כוכב העל של התחום (עופר פריאל).

במאמר זה מובאת סקירה של קורס אשר בהיבט התוכני מתמקד בפעולתה של תקשורת ההמונים, מתוךהנחה שבעידן שבו אנו נמצאים, המאופיין בדינמיקה של גלובליזציה ובהיגיון פוסט-מודרני, התקשורתהופכת לאתר המרכזי שבו מתעצבות התודעה הפרטית והתודעה הציבורית. המאמר מציג, באמצעות תיאור הקורס הקונקרטי, עקרונות מנחים כלליים להובלת תהליך פוליטיזציהבקרב סטודנטים, ומנסה להבהיר את חשיבותו ואת תועלתו של התהליך בהקשרים הפוליטיים, החברתייםוהתרבותיים שבתוכם פועלת החברה הישראלית של תחילת העשור השני של המאה ה-21 (אמנון יובל).

מהפכת טכנולוגיות המידע משנה את פניה של החברה האנושית. היא אינה פוסחת על תהליכי הלמידה וההוראה, והיא מחייבת לחשוב מחדש על תפקיד המורה ועל הכשרתו המקצועית. וכך, למרות שהיא נתפסת כגולת הכותרת של תהליך ההכשרה, ההתנסות המעשית היא החוליה הבעייתית ביותר שבו. אם פג תוקפה של התפיסה המסורתית של ההוראה, יש לעצב דפוס חדש של הכשרה ושל התנסות. כדי לשמור על מסגרת הדיון, אתמקד בנקודה מרכזית אחת: השינויים בתפיסת הידע על תהליכי ההוראה-למידה, על דמות המורה, על הכשרתו ועל ההתנסות המעשית (שלמה בק).

המאמר מתמקד בחשיבות של התוכן של תכנית הלימודים במספר היבטים, הכוללים תנאי מוקדם לשיפור בית הספר, סגירת פערי ההישגים והכשרת מורים. הנושאים שנידונו כוללים את התפיסה של המחנכים ושל קובעי המדיניות במונחים של החשיבות של תכנית הלימודים, מדיניות חינוך וגורמים המשפיעים על החינוך לגיל הרך (GOSSE, CAROLYN; HANSEL, LISA, 2014).