מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

מאמר זה מציג גישה חלופית ליצירת נתונים באמצעות דיאלוג רפלקטיבי בין חוקרים, מורים ולומדים. הגישה משלבת אלמנטים של היזכרות תוך שימוש בווידאו ודיאלוג רפלקטיבי בראיונות בקבוצת מיקוד. הרציונל והאפשרויות נידונו ביחס למטרות של דיון בקבלת ההחלטות הפדגוגית של מורים ובהתנסות של לומדים במגוון פרקטיקות פדגוגיות ובתגובתם לפרקטיקות אלה. המאמר בוחן את האתגרים המתודולוגיים של תפיסת המציאות היומיומית של שיטות הוראה בכיתות עבור מורים ולומדים והאפשרויות של שימוש בדיאלוג לגבי מפגשי הוראה שנצפו כדי להשיג תובנה נוספת לגבי החשיבה והפעולה של האחד על השני (Nind, Melanie; Kilburn, Daniel; Wiles, Rose, 2015).

מורים הם אזרחי המדינה, וככאלה גם הם בוחרים, אם לכנסת ישראל ואם לרשויות מקומיות. אלא שנוסף להיותם אזרחים מורים הם "גם" מחנכים, מורים מקצועיים, מנהלים, סגנים ועוד. ככאלה, יש להם "אמירה" לא רק בינם לבין עצמם אלא גם בינם לבין תלמידיהם. טוב יעשו המורים אם יתייחסו, ולא בסמוי אלא בקול צלול ובהיר, למתרחש במדינה, ובהחלט כן – גם לפוליטיקה, למפלגות, לבחירות בכלל ואפילו – רחמנא ליצלן – לבחירתם האישית בפרט: "אני עומד לבחור ב…" (נריה גוטל ).

פרופ' חנן יניב קורא בטור באתר החדשות של נענע 10 למהפכה אשר תנתק את בתי הספר מן המערכת האקדמית: "אין לך מכשול עיקש יותר, העומד בפני כל ניסיון לשינוי מעמיק של מערכת החינוך, מאשר בחינות הבגרות. השאיפה והלחץ להצלחה בבחינות הבגרות מכשירה כל אמצעי, שהרי ברור שתעודת בגרות טובה היא המפתח למוסדות האקדמיים ותואר אקדמי הוא מפתח להצלחה בחיים. האמנם?" (חנן יניב).

אג'נדות כלכליות וקפיטליסטיות מתקדמות ניחנות בממדים אידיאולוגיים חד-ממדיים ונוקשים המתיימרים לקבוע עובדות "שאין להכחישן". האג'נדות הללו מעצבות בהדרגה את החברה ואת החינוך שלה המבוסס על צרכנות וסדר כלכלי עולמי "ראוותני באופן יסודי ולא מקרי. בסופו של דבר, מחזה הראווה, הספקטקל, מכוון אך ורק לעצמו". במאמר זה נטען, ברוח דבריו של גי דבור ("חברת הראווה"), כי עבודתם של המורים נשלטה בעבר בידי גישה טכנית שהדגישה אחריותיות ופדגוגיה קונפורמית, בעוד שכיום ההוראה היא מקצוע מבוזר. עבודת המורים עברה טרנספורמציה שכתוצאה ממנה תפקיד המורה הוא להיות צופה שעוקב אחר האירועים בכיתה ובסביבות טכנולוגיות, לכוד בין השקפת העולם הכלכלית ובין תשוקת הצריכה של התלמידים. לפי השקפה זו, המורה נאלץ פחות או יותר להסתפק בהתבוננות פסיבית בשעה שהחינוך, המשועבד לדוגמה כלכלית בעולם דיגיטלי, מציג את החיים כמחזה ראווה של צבירה ותשוקה.

מאמר זה דן במתן עצות לסטודנטים הכותבים חקר מקרים כמטלה בכיתה. הנושאים כוללים את החשיבות של המחקר בנושא מסוים, תכנון תיאור המקרה כדי לזהות את הנקודות העיקריות של הנושאים ודיון במקרה עם הכיתה. מוצגים מספר תרשימים המספקים שיטות הדרושות למעקב בעת כתיבת חקר מקרים (Prudhomme-Genereux, Annie, 2015).

פאולו פריירה, מי שהגה ופיתח את הפדגוגיה הביקורתית, פונה בספרו לאבן הראשה של מערכת החינוך – המורה. יחסה של המורה לעצמה כנושאת שליחות וכבעלת תפקיד שלו חשיבות ראשונה במעלה הם לב לבו של ספר זה. "מכתבים למורה" הוא קריאה למורה לחרוג ממעמדה המדוכא וחסר הכבוד ולהפוך את הקערה על פיה – להעז לקרוא ולהיאבק למען חברה טובה וצודקת יותר. חברה זו מתחילה במפגש בין אדם לאדם, מפגש שיש בו אמון, תקווה ותעוזה לחלום על שינוי, מפגש דיאלוגי ומחנך, מפגש של תלמיד ומורה. ספר זה הוא חובה לכל אשת חינוך, לכל מורה ולכל מי שרואה את עצמו בעל שליחות חינוכית בחברה הישראלית. תפיסתו של פריירה מרחיבה את האופקים ומספקת כלים רבים למפגש הדיאלוגי והמהפכני בין המורה לתלמידה. רעיונותיו מהווים השראה למעשה החינוכי ומחדדים את הצורך העצום שלנו ושל חברתנו במחנכים (פאולו פריירה).

מאמר זה חוקר כיצד רשויות המדינה בנורבגיה ובפינלנד מתכננות את תכנית הלימודים הלאומית כדי לספק תנאי מדיניות שונים עבור עבודה על תכנית לימודים מקומיות ברשויות המקומיות ובבתי הספר. הנושא נחקר באמצעות השוואה בין האופן שבו הרשויות הלאומיות בנורבגיה ובפינלנד יוצרות מרחב עבור תכנית לימודים מקומית (Molstad, Christina Elde, 2015).

כן בבית ספרנו הוא ספר שרואה אור בזמן הנכון. הוא עוסק בשאלה כאובה המלווה את מערכת החינוך בישראל ובעולם כולו ונוגעת לשאלת תפקידם של המורים ויכולתם, זכותם וחובתם להביע את עמדותיהם הערכיות בבית הספר. לי עצמי ברור כי אין הוראה הבאה ממקום ניטרלי או ממלכתי. מאחורי כל תהליך של הוראה עומד סדר יום ערכי מסוים, וטוב שהוא מוכר וידוע לתלמידים, ואינו מסתתר מאחורי היומרה לנתק את החינוך מהפוליטיקה (יולי תמיר).

ערכה הרב של השקעה בגיל הרך מתועד במגוון מחקרים התומכים ומצביעים על הדיבידנדים בהם זוכות אומות המשקיעות בשלב החינוך המוקדם. המסמך המובא בזאת נועד להביא בפני מקבלי ההחלטות, דרגים מקצועיים ודרגים נבחרים כאחד, ממצאים השוואתיים על הנעשה באומות העולם בתחום החינוך המוקדם, ובכך לסייע להגדיר יעדי המשך לפיתוח וצמיחה של שלב חינוך זה כמו גם הגברת הישגיו (עמי וולנסקי, אודט סלע, איתי אשר).

הרב שי פירון, שר החינוך לשעבר, בוחן את השיעור הפיני ומשוכנע שרק שינוי תרבותי כולל בחברה הישראלית יוכל להבטיח שינוי של מערכת החינוך שלה. רפורמה חינוכית אינה יכולה להצליח אם אין בה ביטוי לתפיסת עולם חברתית־לאומית רחבה וחיבור בין עקרונות חיים כוללים למערכת חינוך שאמורה לשקף אותם (שי פירון).

עם צאתו לאור בעברית של הספר "לומדים מפינלנד" בוחנת פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, את השיעור הפיני וקובעת: מי שחושב שאפשר ללמוד מפינלנד איך לחזק את מערכת החינוך הישראלית מבלי לשנות באורח ניכר את אורח החיים הישראלי טועה; השיעור הפיני החשוב ביותר הוא שמערכות חינוך נטועות בעולם הערכים הסובב אותן ובתנאים הכלכליים והחברתיים שהן מתמודדות עמם (יולי תמיר).

ג'יימס בנקס, פרופסור לחינוך, הוא ראש התכנית ללימודי מִגוון והוא מנהל את המרכז לחינוך רב־תרבותי באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. מאמריו וספריו הרבים עוסקים בנושאים הרלוונטיים גם אצלנו יום יום ושעה שעה: גיוון תרבותי וחינוך, מיומנויות הוראה בלימודים אתניים, גזע, תרבות וחינוך. מתחת לכותרות אלה מסתתרת תורה שלמה שמטרתה לתת הזדמנויות חינוכיות שוות לתלמידים הבאים ממגוון קבוצות אתניות, גזעיות וחברתיות־מעמדיות (יעל דקל).

התיאוריות של סגנונות הלמידה מציעות שאינדיבידואלים חושבים ולומדים היטב בדרכים שונות. אלו אינם הבדלים ביכולת אלא בהעדפות עבור עיבוד סוגים מסוימים של מידע או עבור עיבוד מידע באופנים מסוימים. אם זה נכון, לתיאוריות של סגנונות הלמידה יכולות להיות השלכות חשובות עבור ההוראה משום שהישגיות התלמיד תהיה תוצר של אינטראקציה בין ההוראה לבין הסגנון של התלמיד (Willingham, Daniel T.; Hughes, Elizabeth M.; Dobolyi, David G., 2015).

שמעון פרס, נשיא המדינה עד לפני פחות משנה, ממשיך גם בשנה ה-92 לחייו לעבוד מהשכם בבוקר ועד שעות הלילה הקטנות • "אני לא מאמין בחופש ולמעשה איני יודע כיצד להתנהג בחופשה" • שמעון פרס מדבר על חשיבות החינוך, על גילויי הגזענות והאלימות, הצורך בסובלנות, התקווה שלא אבדה לשלום אזורי ומה צריך לעשות כדי שלמדינת ישראל יהיו עוד זוכים בפרס נובל (גד ליאור).

ביצוע בו-זמנית של מספר משימות (multitasking) והפרעות (interuptions) נחקרו תוך שימוש במגוון שיטות בתחומים מרובים (כגון המדעים הקוגניטיביים, מדעי המחשב ומדעי החברה). מגוון זה מוביל לתובנות משלימות רבות. אולם, הוא גם מאתגר את החוקרים להבין כיצד ניתן לשלב בצורה הטובה ביותר רעיונות נפרדים לכאורה כדי לקדם את התיאוריה וכדי לעדכן את התכנון של המערכות האינטראקטיביות. לפיכך קיים צורך בפלטפורמה כדי לבחון כיצד ניתן לשלב בין הגישות השונות להבנת הביצוע בו-זמנית של מספר משימות וההפרעות על מנת לספק תובנות העולות על סכום החלקים שלהן (Janssen, Christian P.; Gould, Sandy J.J.; Li, Simon Y.W.; Brumby, Duncan P.; Cox, Anna L. , 2015).

מחקר זה בוחן את ההשפעה של היקף לימודי המתמטיקה בתיכון על ההישגים בשוק העבודה בישראל שיעורי תעסוקה וגובה ההכנסה. מהמחקר עולה כי שיעור התעסוקה של נבדקים שנבחנו בבגרות במתמטיקה בהיקף של 3 יחידות לפחות גבוה מזה של אלו שנבחנו בהיקף נמוך יותר (או לא נבחנו כלל), אולם אין פערי תעסוקה בין אלה שלמדו בהיקף של 3, 4 ו-5 יחידות. לעומת זאת, נמצאו פערי הכנסה ניכרים בין הנבחנים בכל מספר יחידות. חלק הארי של פערים אלו הוא עקיף, כך שככל הנראה לימודי מתמטיקה בהיקף מוגבר מביאים לבחירת מסלול לימודים אקדמי יוקרתי, וזה מביא בתורו לתעסוקה איכותית יותר ברמת שכר גבוהה יותר. עם זאת, לימודים ברמת 5 יחידות קשורים חיובית להכנסה גם באופן ישיר (כלומר בפיקוח על המשתנים האחרים), בעיקר בקרב נשים (איל קמחי ואריק הורוביץ).

ספר זה מסכם את הממצאים העיקריים, המסקנות וההמלצות של הוועדה הישראלית-גרמנית שפעלה בישראל ובגרמניה בין 2010 ל-2015 ואשר חקרה את ספרי הלימוד (מכיתות ז' עד י"ב) בהיסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה. הוועדה הגישה את מסקנותיה לממשלות ישראל וגרמניה בשנת ה-50 לכינון היחסים הדיפלומטיים המלאים בין ישראל לגרמניה והן כוללות התייחסות נרחבת לתכנים שבספרי הלימוד, הדגשים ונקודת המבט סביב סוגיית הוראת השואה בשתי המדינות וכן האופן שבו משתקפת כל מדינה בספרי הלימוד של האחרת (Arie Kizel, Dirk Sadowski).

מחקר אתנוגרפי ביקורתי זה בוחן כיצד הזיכרונות מהעבר הסובייטי מסופרים מחדש כדי להעריך את הרפורמות החינוכיות העכשוויות. המחברת משתמשת בתיאוריית ההתהוות ההיסטורית (Historical Becoming) של מיכאיל בכטין (Mikhail Bakhtin) כדי לנתח כיצד שרידי העבר מתקיימים יחד עם צורות של ההווה הניאו-ליברלי ומעצבים את האופן שבו מורי המורים והסטודנטים שלהם מפרשים את הרפורמות החינוכיות ואת עבודתם היומיומית (Aydarova, Olena, 2015).

מושג האידאולוגיה נדון בהקשר החינוכי על ידי צבי לם. לגישתו, מה שידוע כתיאוריה חינוכית הוא אידאולוגיה בעלת תוכן פדגוגי. הוראת חשיבה היא אידאולוגיה פדגוגית ולכן אינה עולה ישירות ממצב עניינים בעולם אף שהיא תואמת לרוב למצב כזה. במקום, היא צומחת מנטייה מוסרית או מרגש פדגוגי של מי שמציע אותה. חשיבה כזו מונעת מלפחות שלושה דימויים אוטופיים של ה"חושב הטוב", המציעים מצדם שלוש גישות, וליתר דיוק אידאולוגיות אידאליות, להוראת חשיבה – גישת המיומנויות, גישת הנטיות (דיספוזיציות) וגישת ההבנה. עם זאת, פיתוח יכולת החשיבה והמוטיבציה אליה היא עניין ראוי, והיא הולמת את התנאים התרבותיים העכשוויים ואת האתגרים העתידים. הפרספקטיבה האידאולוגית מסייעת לנו להבין את טבע הוראת החשיבה כך שניתן יהיה ליישם אותה בצורה מושכלת יותר (יורם הרפז).

התכניות החוץ־תקציביות לתואר השני באוניברסיטאות הציבוריות בישראל הוקמו כחלק מתהליך ההפרטה במערכת ההשכלה הגבוהה. מספרן ההולך וגדל של תכניות אלו מעלה את השאלה מי הם הסטודנטים הפונים ללימודים בהן ומדוע הם עושים זאת. מחקר זה מבקש לענות על השאלה, והוא מתבסס על שאלון שהועבר בשנת הלימודים תשס"ז ל־432 סטודנטים בשבע תכניות חוץ־תקציביות ובשבע תכניות פנים־תקציביות המקבילות להן באוניברסיטת תל אביב. המחקר משווה בין שני סוגי התכניות מבחינת מאפייני הסטודנטים, מניעיהם ללימודי התואר השני ועמדותיהם כלפי האוניברסיטה (אברהם יוגב, עדית ליבנה, עודד מקדוסי).