חינוך מיוחד ופסיכולוגיה בחינוך

במצגת של נעמי פורת ניתן לקרוא על הסוגיות הבאות: ייחודיות ההוראה בחינוך המיוחד לעומת החינוך הרגיל כיצד באים לידי ביטוי כלי התקשוב בייחודיות זו . מטרות ומגמות התקשוב בחינוך המיוחד – 3 אספקטים. לסיכום: שלוב התקשוב בהוראה בחינוך המיוחד הינו קריטי חשוב ומחויב המציאות באותה דרגת חשיבות כמו קריאה , כתיבה וחשבון.

עם כיתות קטנות, תכנית אישית לכל תלמיד ומערך טיפולי תומך, בבית הספר "תום" בשדות ים תלמידים בעלי ליקויי למידה מרגישים בבית. ד"ר עופר זהבי, מייסד בית הספר ומנהלו מצהיר: "מה שמוביל אותנו זה לא ההתעסקות עם המוגבלויות אלא הפתרונות שאנחנו נותנים לכל ילד כדי שיוכל לתפקד כמו ילד רגיל". בית הספר "תום", אשר הוקם לפני כארבע שנים, שייך לארגון בית אקשטיין, המתמחה במתן מענה לבעלי צרכים מיוחדים, ולומדים בו 143 תלמידים בעלי ליקויי למידה במורכבות גבוהה יחסית. בבית ספר זה לומדים לימודים פורמאליים ומשלבים בהם חלקים בלתי פורמאליים כגון חוגים או מועדונים מיוחדים ( מור, אמתי).

ילדים בעלי לקויי למידה הם אתגר לא פשוט לאנשי החינוך, והמודעות הגוברת לצרכים המיוחדים שלהם לא בהכרח מובילה להצלחה בטיפול בהם. שתי הדוגמאות המובאות בכתבה זו מלמדות שיש תקווה; יש אנשי חינוך שמתכוונים לנצח את הקושי. בבית הספר התיכון "עירוני ט" שבשכונת יד אליהו בתל אביב עושים זו השנה השלישית ניסוי חלוצי של תכנית א.י.ל. האחראית להפעלתה של התכנית היא ד"ר דפנה קופלמן, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת המרכז לליקויי למידה בבית החולים שניידר. התכנית הינה תוצר של שיתוף פעולה בין גורמים שונים, הכוללים את בית החולים שניידר, אגף ליקויי הלמידה בשפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך), הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי, עיריית תל אביב ובית הספר, בניהולו של ד"ר אבי בנבנישתי ( דקל, נאוה ).

החיפוש אחר חידושים בתחום הטיפול בלקויי למידה מוביל לשיטות שאינן הוראה או תרופות, שיטות טיפול שניתן לכנותן "טכניות". כמו בהרבה המצאות מדעיות, גם לצורות הטיפול האלה הגיעו החוקרים במקרה וכמו בהרבה המצאות אחרות, גם לאלה יש הרבה ספקנים. אבל יש גם תומכים שמתגאים בהצלחות גדולות. כיום מטפלים בשלושה תחומים באמצעות נוירופידבק. שלושת התחומים שנחקרו, ויש בהם הוכחות מדעיות ברורות, הם הפרעות קשב וריכוז, אפילפסיה וחבלות ראש. בנוסף יש מחקרים על ליקויי למידה ויש ממצאים חיוביים גם על טיפול בדיכאון ובהפרעות טורדניות כפייתיות. הטיפול בשיטה זו יכול להחזיק מעמד לטווח ארוך. מחקרים שנעשו עד כה מראים שבטיפול בהפרעות קשב הטווח הוא עשר שנים. עדיין לא נערכו מחקרים לטווח ארוך יותר, אולם המטופלים אשר מוסיפים לתרגל שומרים על הישגם טובים יותר ( דקל, נאוה).

מאות קבוצות ייעוציות-טיפוליות מוקמות ביוזמת יועצות חינוכיות בבתי הספר ומציעות לתלמידים בעלי ליקויי למידה מסגרת של טיפול מתמשך ושיטתי, בה הן יכולים לבנות את עצמם מחדש. בקבוצות אלה ההתערבות אינה ממוקדת בליקויי הלמידה. נקודת המוצא היא שהתלמידים הסובלים מליקויי למידה הם בראש ובראשונה ילדים או מתבגרים העסוקים בתחומי חיים מגוונים ומוטרדים מבעיות התפתחותיות או נסיבתיות שונות – ובכלל זה גם קשיים הנובעים מליקויי למידה. הקבוצות הייעוציות-טיפוליות פועלות באופן המאפשר לתלמידים לקויי למידה להתנסות בחוויות מתקנות ובשיקום הדימוי העצמי ( שיר, רות ורותי תוינה).

סנגור עצמי הוא פעולה שבה האדם מדבר בעד עצמו ומייצג את האינטרסים האישיים שלו. זוהי פעולה שנועדה להגן על זכויותיו של האדם ולהבטיח שיסופקו לו השירותים המתאימים (קוזמינסקי, 2004). המילה "פעולה" היא מילת מפתח בהגדרה זו, כי לא די לאדם להכיר את עצמו ואת צרכיו, עליו לעשות מעשה כדי להבטיח שזכויותיו ימולאו. לומדים עם ליקויי למידה הם קבוצה מוחלשת שפנתה לשיח של סנגור עצמי כדי לשקף את האינטרסים של חבריה, שהמערכת החינוכית החזקה לא קידמה. אך הישענות בלעדית על השיח המשפטי של זכויות וחובות עשויה להנציח דווקא את פערי הכוח הקיימים בחברה. לכן, מציעה הכותבת שלא להסתפק בשיח זכויות ולבחון גם את תרומתו של שיח זהות לקידום הבנת המאפיינים של תלמידים בעלי ליקויי למידה ( קוזמינסקי, לאה).

דיסלקסיה התפתחותית מוגדרת ככשל מתמשך ברכישת קריאה. מדובר בקושי מתמשך ברכישת מיומנות תקינה של פיענוח מילים כתובות, לעתים קרובות חרף תמיכה שיטתית, נסיבות חיים שאינן מנבאות כישלון והיעדר חסרים חושיים חמורים (ראייה ושמיעה). מטרתו של המאמר היא לתאר את מקור הכשל ברכישת מיומנות הפיענוח של מילים כתובות, גם כאשר הללו מוצגות במבודד – כשל המאפיין את מרבית המוגדרים דיסלקטים. המאמר עוסק אפוא ב- 65% מלקויי הקריאה, שרובם לומדים במערכת החינוך הרגילה. הבעיה העיקרית בטיפול בתלמידים לקויי קריאה אינה קשורה לידע הנוגע לטיפול יעיל, אלא לאמונה שקנתה לה שביתה בקרב רבים שמכיוון שמדובר ב"פגם מוחי גנטי" אי אפשר לתקנו באופן משביע רצון. אמונה זו, המשפיעה לרעה על נכונותם של מורים והורים לפעול לשיקום הקריאה, שגויה מיסודה. מקורה הגנטי של הדיסלקסיה אינו צריך לרפות את ידינו; הוא אף יכול להדריך את הטיפול בה ( אורן לם).

משנת 1976 ועד 1978 אספו ריי מקדרמוט, מייקל קול ולואיס הוד סדרה של צילומי וידאו מכיתה אחת של ילדים בני שמונה ותשע בסביבות שונות. המאמר הנוכחי מבוסס על איסוף נתונים זה ועל התמקדותם של החוקרים בסיפורו של ילד המוגדר כבעל ליקויי למידה, בשם אדם. מטרת המאמר להעלות כמה שאלות על הגישות השונות להסבר כישלונות למידה ולשמש מוקד לתיאור תפיסות של הקשר ולמידה. לרוב מניחים שילדים נעשים לקויי למידה בעקבות כשל כלשהו בהתפתחותם. על פי קו המחשבה הרגיל, הילד הוא יחידת הניתוח, והליקוי הוא תקלה שפוצעת את ה"כשירות" שלו. מאמר זה מציע דרך חלופית לחשוב על הבעיה. ליקויי למידה הם קטגוריה בתרבות שלנו, וכל עוד מוקצה להם מקום בארגון המטלות, היכולות וההערכות בבתי הספר שלנו, שיעור מסוים מקרב ילדינו מובטח להם. אפשר אפוא לומר שאין ליקויי למידה, אלא רק פרקטיקה חברתית של הצגתם, אבחונם, תיעודם, הסברתם ותיקונם. לא נטען כאן כי אשר אין ילדים אשר מכל סיבה שהיא לומדים הרבה יותר לאט מאחרים או בדרכים שונות מאחרים. נטען רק שאין ליקויי למידה בהיעדרם של הסדרים חברתיים המייחסים חשיבות לקצבי למידה שונים ( מקדרמוט, ריי).

משרד החינוך מוביל בשנים האחרונות פיתוח שיטתי של מענים לתלמידים בעלי ליקויי למידה. פיתוח זה מושתת על כמה צירים שלובים: ציר הרצף ההתפתחותי, המלווה את התלמיד לאורך כל שלבי החינוך; ציר הרצף הטיפולי; חיזוק המורה כמומחה בתהליכי הלמידה; חיזוק המורה כמבוגר משמעותי עבור תלמידים לקויי למידה. מדיניות חינוכית: המדיניות החינוכית כוללת הבניה של התערבות פסיכו-פדגוגית, המבוססת על ההכרה שיש להתאימה לכל תלמיד בהתאם לצרכיו. ההתערבות הפדגוגית מתמקדת בהקניית אסטרטגיות למידה יעילות, וכוללת מעקב שיטתי ותיעוד של מידת השיפור המושג בתפקודו של התלמיד( יהודית אל דור).

במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב ובעשרה בתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ פועלים מרכזי מהו"ת – מרכזי התעצמות ותובנה היועד לסטודנטים לקויי למידה או בעלי קשב וריכוז. מרכז מהו"ת במכללת סמינר הקיבוצים הוקם על ידי ד"ר נעמי וורמברנד לפני כתשע שנים. התפיסה העומדת ביסוד הגישה של המרכז היא שסטודנטים שעברו חוויות לימודיות מתסכלות זקוקים לחוויה מתקנת כדי לממש את השאיפות שלהם בתחום הלימודים. המרכז פועל לפי תפיסה כי ישנם שישה משתנים חשובים ביותר בהתמודדות של סטודנטים עם הפרעות למידה: מודעות עצמית, פרואקטיביות, התמדה, הצבת מטרות, היכולת לקבל תמיכה אפקטיבית ויציבות רגשית ( דקל, נאוה ).

בקרב בוגרים בעלי ליקויי למידה ישנה קבוצה ישנה קבוצה מיוחדת – מורים. סוגיית העסקתם של מורים בעלי ליקויי למידה שנויה במחלוקת. בארץ סוגיה זו טרם נבחנה במחקר, והמאמר שלהלן, המבוסס על ראיונות עומק עם 12 מורים לקויי למידה, הוא צעד ראשון בכיוון זה. הספרות המקצועית מצביעה על קשר בין ליקויי הלמידה לזהות המקצועית של מורים בעלי ליקויי למידה. מורים אלה בוחרים לעתים קרובות במקצוע ההוראה כדי לאפשר לתלמידים עם ליקויי למידה התנסות טובה יותר משהייתה להם כשהיו תלמידים. הם תופסים את עצמם כמורים טובים יותר אשר מציבים דוגמא אישית ומפתחים אתיקה פדגוגית של אכפתיות. גם מחקר זה מראה שמורים עם ליקויי למידה סבורים שהם מתפקדים היטב בהוראה למרות הליקויים וגם בגלל הליקויים. הם קושרים את יחסם המיוחד לתלמידים – עם ובלי לקויות למידה – לליקוי הלמידה שהם סבלו וסובלים ממנו ( שרוני, ורדה וגילה ווגל).

בשנים האחרונות מופנים תלמידים בעלי קשיים בלמידה למאבחנים ולמטפלים מומחים. עקב כך היטשטש תפקידם של המורים בטיפול בתלמידים אלה. אולם, מפאת היותו של המורה דמות מרכזית ומשמעותית מאוד עבור התלמידים בכלל ותלמידים בעלי לקויות למידה בפרט, לא ניתן להפחית בחשיבותם עבור אלה האחרונים. בהיותם מומחים בתחום הלמידה יש למורים משמעות כפולה עבור תלמידים לקויי למידה: הם מאתרים ומאבחנים אותם. רק מורה הבא במגע מעמיק ומתמשך עם תלמידיו יכול ליצור ידע שעשוי לסייע להם. התלמידים מאותתים לו – בהפסקות, בשיעורים, בתוצרי הבעה בכתב ובעל פה, ועליו להיות רגיש לאיתותים אלה ולנתחם בפרשנות מושכלת ( לוי שמעון, שני) .

ד"ר עמלה עינת (72) עוסקת בליקויי למידה במשך שנים רבות ובוחנת את ההיבטים שלהם בספרים רבים השייכים לסוגות שונות. במשך כמה שנים טיפלה בילדים בעלי ליקויי למידה בתחנה לטיפול בילד ובמשפחה בתל אביב (ת.ל.ם), וב- 14 שנים האחרונות עבדה במרכז תמיכה לסטודנטים לקויי למידה שהקימה במכללת תל חי. ד"ר עינת פרסמה מספר ספרים בסדרת "קו אדום" של הוצאת הקיבוץ המאוחד, בהם ניתן למצוא את הקווים המנחים אותם היא מדגישה לטיפול בהיבטים השונים של ליקויי הלמידה ( הרפז יורם).

השירותים האבחוניים בארץ, המופיעים תדיר באצטלה של היענות אמתית לצורכיהם של ילדים דיסלקטיים או ילדים בעלי ליקויי למידה אחרים, הם תעשייה המייצרת בלא לאות רווחים עצומים בעלויות קטנות. המוצר של אותה תעשייה הם ילדים "לקויי למידה". תמורת תשלום ושניים- שלושה מפגשים עם "מאבחן מומחה", הילד הופך ל"לקוי למידה". אמצעי הייצור הם סוללות מבחנים אפופי הילה מדעית, המבוססים על פרשנות כוזבת של המושג "ליקוי למידה". "מומחים" מיישמים אותם תוך כדי שימוש בטרמינולוגיה "מקצועית" מרשימה. התעשייה משגשגת: פסיכולוגיים ומאבחנים דידקטיים מתקוטטים על זכות החתימה על האבחונים, האוניברסיטאות והמכללות מציעות אין-ספור קורסים בתחום ומשרד החינוך נותן גיבוי ממלכתי ( ארטמן, לביא).

התנגדות בקבוצה היא כל תופעה, המפריעה להשיג את מטרת הקבוצה, כגון: חוסר שיתוף פעולה, אי ביצוע משימות, איחורים, פגיעה בתקשורת בקבוצה ופגיעה במשתתפים או במורים. ההתנגדויות אינן נעימות. הן עלולות לפגוע ולהרוס ולעורר בכם, המורים, תחושות קשות: חרדה, כעס, בושה וסכנה אמתית, שלא תוכלו לעשות את עבודתכם בקבוצה בצורה מקצועית. אך התנגדויות הן חלק בלתי נמנע מהתהליך הקבוצתי, ודווקא הן הזדמנות לצמיחה ולגדילה בקבוצה ( חלי ברק שטיין ).

המחברים טוענים שזהו הזמן הקריטי עבור הפסיכולוגיה החינוכית כשדה מחקרי למקד מחדש את תשומת הלב שלה בבסיס ההוכחה לגבי תרומתה להכשרת מורים. תוך בחינה מחדש של המלצות הוועדה החמש עשרה של APA Division בארה"ב, האחראית על בחינת התפקיד של הפסיכולוגיה החינוכית בהכשרת מורים (Anderson et al., 1995), המחברים מציינים שורה של שינויים חיוביים בקורסים של הפסיכולוגיה החינוכית עבור פרחי הוראה. לאחר מכן, המחברים מזהים ודנים בשלושה אתגרים מיידיים עבור הפסיכולוגיה החינוכית כעת: 1) העברת המסר לגבי הרלוונטיות של המחקר בפסיכולוגיה חינוכית לקהילת החינוך הרחבה, 2) פיתוח יחסים שיתופיים עם עמיתים בתכניות להכשרת מורים שתומכות בשיח המקובל ובחזון המשותף של הכשרת מורים אפקטיבית, ו-3) תיעוד הדרכים שבהם הקורסים לפסיכולוגיה חינוכית עושים שינוי בפרקטיקה של מורים שעברו את שלבי ההכשרה (graduating teachers) ובניסיונות החינוכיים של תלמידיהם . המחברים מסכמים את הצעות המופנות לאתגרים אלה.( Helen Patrick, Lynley H Anderman, Paige S Bruening, Lisa C Duffin).

במאמר הנוכחי מתייחס פלג דור-חיים לשאלות כגון מה זו קבוצה, כיצד הקבוצה משפיע עלינו כפרטים, ואילו תהליכים עוברים על קבוצות. נוסף על כך, הוא מציג את החשיבות של הבנת עולם הקבוצות לעבודת הפסיכולוג בבית הספר. ראשית תובא סקירה תיאורטית קצרה על עולם הקבוצות ועל הדינאמיקה החברתית של הכיתה; לאחר מכן יוצגו דוגמאות מעבודתו של הכותב, פסיכולוג חינוכי, להמחשת גישתו התיאורטית של אלפרד ביון ויישומה בבית הספר כמכלול. לבסוף יוצעו אפשרויות להתערבות מתוך פרספקטיבה קבוצתית.

כיתות הלימוד בבתי הספר אשר נועדו במקור להיות סביבה טבעית ללמידה וסקרנות עשויים במקרים לא מעטים להפוך לסביבה מלחיצה שאינה מעודדת את התלמידים ללמידה אבל גם יכולה לפגוע בהם מבחינה נפשית. הפיכת הכיתה לזירה פוגענית לתלמידים יכולה להיות תוצאת תנאי הלמידה הפיזיים בכיתה או תלמידים מפריעים. היא תלויה במידה לא פחותה ביכולתו של המורה ליצור סביבה נינוחה לתלמידים היוצרת ענין ומונעת לחצים מיותרים . כותבות המאמר , פסיכולוגיות חינוכיות מתריעות על כך שכיתת לימוד פוגענית ( כיתה החשופה להתעללויות בין ילדים , לתנאי לימוד בלתי סבירים, לתלמידים מפריעים ולמתח בין התלמידים והמורה באחריות המורה) יכולה לאורך זמן לפגוע ברווחה הנפשית של התלמיד יותר מכל סביבה אחרת שממנה אנו מבקשים לגונן על הילדים ( Melissa A Milkie, Catharine H Warner)

מטרתו המרכזית של מאמר זה הייתה להציע ולבחון מודלים אמפיריים של המשתנים האמורים לנבא את ניהול הרגשות בעת הכנת שיעורי הבית ברמת בית הספר התיכון. המודלים התבססו על שני סוגים של מחקרים: א) מחקר ותיאוריה על ויסות הרגשות ו-ב) ממצאים ממחקר על שיעורי בית שהזכיר מספר גורמים שעשויים להשפיע על ניהול הרגשות בעת הכנת שיעורי הבית (Jianzhong Xu, 2011).

עפ"י התפיסה המקובלת יותר היום, דוגמת התיאוריה של Howard Gardner , המתייחסת לאינטליגנציה כמכלול של יכולות שונות, ניתן להבין שילד בעל יכולות גבוהות בתחום שכלי מסוים עלול להיות פגוע בתחום מסוים אחר. בעשרים השנים האחרונות, גישה זו יושמה גם לגבי ילדים מחוננים. מאז, התחילו לפרסם מאמרים וספרים בנושא, וכיום קיימת הכרה בקיומם של ליקויי-למידה אצל ילדים מחוננים. ישנה אפילו תיאוריה הקושרת בין הכישרונות המיוחדים של מחוננים לבין הליקוי. ווסט (2000) כותב על יכולותיהם של מדענים בולטים כגון אינשטיין, פאראדיי ואחרים, שהמשותף ביניהם הייתה חשיבה עם דגש על המרכיב הויזואלי, מחד, וקשיים בהשתלבות במערכת הבית-ספרית עקב בעיות בעיבוד שפתי, מאידך ( רננה לוקס ).