אקטואליה

המחקר הנוכחי שנערך ע"י חוקרות ישראליות (נירית רייכל ושרה ארנון, מכללת אוהלו) ופורסם בכתב עת בינלאומי בדק את ההבדלים וקווי הדמיון בתפיסת המורה הטוב בקרב אוכלוסיות שונות תוך התמקדות בשני היבטים: מגדר ואתניות. המרואיינים נבחרו מהקבוצות הבאות בחברה הישראלית: גברים ממוצא יהודי, נשים ממוצא יהודי, גברים ממוצא ערבי ונשים ממוצא ערבי. שאלת המחקר היתה: האם הזהות האתנו-תרבותית מסבירה את ההבדלים בתפיסת המורה הטוב. הממצאים מלמדים כי מרכיבי הזהות האתנו-תרבותיים מסבירים את ההבדלים לגבי תפיסת המורה הטוב. בעוד הגישה של המרואיינים הערביים ביטאה תפיסה ברורה ומגובשת לגבי דמות המורה הטוב, הרי בקרב המרואיינים היהודיים התפיסה הייתה הרבה יותר הטרגונית. מבחינת המגזר היהודי האינטראקציה של המורה עם התלמידים היא המרכיב החשוב של המורה הטוב בעוד המגזר הערבי ייחס יותר חשיבות לדמותו האתית ערכית של המורה Nirit Reichel, Sara Arnon) ).

הספר "מה הסיפור" על התפתחות היכולת הנרטיבית עוסק בהתפתחות הכושר הנרטיבי מילדות ועד בגרות. חלקו הראשון סוקר את התפתחות היכולת לספר סיפורים בשנות הילדות; וחלקו השני מוקדש להצגת עבודת מחקר שבדקה את קשרי הגומלין בין ההתפתחות הקוגניטיבית-חברתית, התפתחות השפה והתפתחות הכושר הנרטיבי במהלך שנות ההתבגרות. בספר אפשר לקרוא על הקשר בין גיל המספרים ובין מגמת ההתפתחות בבחירת התוכן המרכזי של הסיפורים, על סימון מוקדי הסיפור ועל הדרכים למשיכת המאזין. כמו כן, יש בספר התייחסות לשאלה, אם למגדר יש השפעה על עיצוב הסיפור (מיכל סגל)

ספרה החדש של פרופסור Maggi Savin-Baden , אחת המובילות בחקר ההוראה והלמידה בחינוך הגבוה , עוסק בחשיבותם של מרחבי הלמידה והעיון בחיי אנשי הסגל במכללות ובאוניברסיטאות. לדעתה של פרופסור Maggi Savin-Baden יש חשיבות עצומה ליחסים הנרקמים בין מרחבי הלמידה והעיון לבין היכולת להעמיק במחקר ובהוראה. אין הכוונה למרחבי למידה פיזיים אלא למרחבי חקר של רפלקציה , דיאלוג והעמקה שהם לב לבו של החשיבה האינטלקטואלית כיום. בספרה מתווה את האפיונים הנחוצים לצירת מרחבי למידה ועיון עצמיים שיכולים לסייע לאנשי האקדמיה בהתמודדות האינטלקטואלית שלהם . לדעתה של Maggi Savin-Baden מורגש חסרונם האינטלקטואלי של מרחבי למידה ועיון עצמיים באקדמיה ומכאן הצורך בספר זה.

לשם שינוי , ספרו החדש של פרופסור Larry Cuban אינו עוסק בניתוח היסטורי של כישלונות רפורמות חינוכיות בארה"ב אלא באיכות ההוראה של מורים כיום. לאחר שקנה את שמו בחקר רפורמות בחינוך בארה"ב עוקב הפעם פרופסור Larry Cuban מקרוב אחרי דרכי ההוראה של מורים בשלוש מחוזות חינוך גדולים ושונים בארה"ב . הספר מתאר את ההתמודדות של המורים בכיתה עם ההוראה ונפתוליה. פרופסור Larry Cuban מציג את דרכי ההתמודדות של המורים הנמצאים בין הפטיש לסדן. בין הנחיות תוכניות הלימודים והלחצים להשגת ההישגים הנורמטיביים המשתנים לפרקים ובין הצורך לתת מענה להורים ולתלמידים עצמם. כיצד מתמרנים המורים בין דרישות מתנגשות וכיצד הם מצליחים בסופו של דבר ליזום ולחדש בתחומי הפדגוגי-דידקטי כדי לאתגר תלמידים בכיתה. חשיבותו של הספר בתמונה הבלתי אמצעית של מורים בפעולה בבתי ספר בארה"ב. ההתעניינות המחודשת של פרופסור לארי קובן בדרכי ההתמודדות של מורים הופכת את ספרו לאחד המרתקים שנכתבו על בתי ספר בשנים האחרונות. ההחלטה של פרופסור לארי קובן לעבור מתחומי חקר הרפורמות לחקר דרכי ההוראה מעידה על החשיבות שהוא מייחס לאיכות ההוראה בתהליכי השינוי הנדרשים .

בהתנהלות של רפורמות חינוכיות נסתרת בדרך כלל עמדת המורים הנוטלים חלק מהותי ביישום הרפורמה בבית הספר. עם זאת , יש לזכור כי הצלחתן של רפורמות חינוכיות תלויה ברמת ההזדהות של המורים המלמדים בביה"ס עם מטרות הרפורמה וערכיה . על רקע זה , נעשה ניסיון ראשוני לבדוק את עמדת המורים המשתתפים ברפורמת "אופק חדש" . הממצאים הראשונים (שעדיין לא נותחו לעומק) מלמדים על קשיי הסתגלות של מורים רבים לתהליכי השינוי "באופק חדש". עומס העבודה שהוטל על המורים הולך וגדל וניכרת לעתים אזלת יד מצד הנהלות בתי הספר. במקומות שהנהלות בית הספר תמכו במורים וגילו מדיניות עקבית וגמישה ניכרת רמת הזדהות גבוהה יותר של המורים. ראייה נוספת של הממצאים עשויה לסייע לחוקרי חינוך לפרש ולנתח את רפורמת "אופק חדש" בעתיד ועדיף עוד בהווה . הממצאים נאספו על ידי צוות פורטל מס"ע באמצעות כמה וכמה מנועי חיפוש באינטרנט אשר התמקדו בפורומים חינוכיים של מורים .

תקציר הרצאתו של פרופסור רוני אבירם בכנס השנתי לתיקשוב בחינוך ובהוראה, שאורגן על ידי מכון מופ"ת בשיתוף קבוצת אנשים ומחשבים. נושא הכנס היה "מורים, ילדים ועולמות וירטואליים". פרופ' רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון , ניתח 30 שנות תיקשוב בהוראה. הוא הסביר למשתתפים מדוע הנושא לא התרומם, למרות הצלחות יפות, וגם הציג שני מודלים מחקריים, שלדעתו יכולים לסייע למערכת החינוך להטמיע טוב יותר את התיקשוב. פרופ' אבירם דיבר על גלים שהיו במערכת החינוך בכל הקשור לתיקשוב ועל חוסר התובנה של מערכת החינוך מבחינת ראייה פדגוגית של שינויים נדרשים.

התפיסה של רשת חברתית מתוקשבת עברה בימים אלו משלב התיאוריה והדגמים המנחים המצומצמים לשלב המעשי והנרחב יותר במערכת החינוך הישראלית. רשת עמל – בסיוע הפעיל של סוזן צעירי -הקימו בימים האחרונים רשת חברתית יעוצית לרווחת כל תלמידי דרום הארץ , הנמצאים תחת איום מתקפת הטילים. הרשת החברתית המתוקשבת תאפשר לילדים ובני נוער לפנות ליועצים מקצועיים ולאנשי מקצוע של עמל בכל שעה , ולקבל מענה מיידי לשאלות ופניות . האתר החדש עוצב ופותח בעברית בהשראה של רשת כפייסבוק ומאפשר לתלמידים הנכנסים אליו ליצור קשר מתוקשב עם היועצים, עם תלמידים אחרים , ועם המורים. מטרת האתר החדש לאפשר לכל תלמיד וילד להתבטא , לשאול ולהתייעץ עם צוות מומחים ויועצים מנוסים ביותר. הפלטפורמה המתוקשבת שאפשרה את הקמת האתר היא מערכת NING . התלמידים עוברים ימים קשים וחשוב מאד לאפשר להם לשאול ולהתייעץ ולבטא את רגשותיהם. מהאתר ניתן להתחבר לממשקים האהובים על בני נוער : כמו אי. סי קיו , מסנג'ר , בלוגים צ'טים ופורומים.

הרמייה באקדמיה בכלל ותופעת הפלגיאריזם בפרט התקיימו עוד בטרם התחוללה המהפכה הטכנולוגית, אולם כמות הידע העצומה המצויה ברשת ואשר נגישה בלחיצת מקש הפכה את המעשה לתופעה, שהוצמד לה השם מגפה. תופעה זו נוגעת ללב הלמידה האקדמית – החקירה והכתיבה העצמיות – ולסוגיות חברתיות, חוקיות ומוסריות. כאשר בסטודנטים להוראה עסקינן – מורים לעתיד ומחנכיו העתידיים של דור האזרחים הבא של המדינה – השתמעויותיה של התופעה מתעצמות, וכך מתעצם גם הצורך להיאבק בה. מאמר זה דן במודעות של ציבור הסטודנטים הלומדים במכללה אקדמית לחינוך למושג "זכויות יוצרים". כיצד מודעות זו מעצבת את תפיסתם בנושא העתקה בכלל ועל העתקה מהרשת בפרט. במאמר אנו מציגים ומנתחים ממצאי מחקר שערכנו על עמדות של סטודנטים כלפי אופנים ומקורות שונים של העתקה. מצאנו כי עמדותיהם של הסטודנטים כלפי הורדה מלאה של קבצים ללא מתן קרדיטציה לכותב שלילית יותר מעמדותיהם כלפי הורדה של קבצים ושכתובם ללא מתן קרדיטציה לכותב וכלפי גזירה והדבקה של קבצים ללא מתן קרדיטציה. מדרג זה של עמדות מתקיים לגבי כלל מקורות ההעתקה (ספר, רשת וחבר). העתקה על פי חוק היא פגיעה בזכויות יוצרים ובקניין רוחני, ויש בה ממד פלילי, ואולם ממצאינו מלמדים כי הסטודנט אינו רואה בהעתקה עניין פלילי, אלא רק בלתי מוסרי, ולכן יש לפעול כדי לשנות תפיסה נורמטיבית זו. לדעתנו, יש לבנות קוד אתי שיטמיע בקרב חברי הארגון (סטודנטים ומרצים ) את עקרונות ההתנהלות הראויים, וכל זאת כדי ליצור סביבת עבודה אקדמית בעלת דפוסי התנהלות מוסריים ( לאה ברץ, רוני ריינגולד).

המאמר של קטי ותד ח'ורי דן בתפיסת המורים הערבים בישראל את תפקודם החינוכי בבתי הספר הערביים נוכח הקונפליקט הישראלי-פלסטיני והשפעתו על חייהם. הקונפליקט הישראלי-פלסטיני משפיע על חייהם של תושבי מזרח ירושלים יותר מאשר על תושבי המשולש וצפון הארץ. למרות זאת, בשני אזורי המגורים, התגובות של בתי הספר – כפי שהן נתפסות בידי המורים – ושל המורים עצמם הן דומות: בתי הספר והמורים נמנעים מלעסוק בקונפליקט ישירות. הטיפול, אם הוא קיים, עוסק ברווחת הפרט ובחינוך. הממצא המרכזי העולה מהראיונות הוא שבתי הספר הערביים בכלל, והמורים המרואיינים בפרט, נמנעים מלשוחח עם תלמידיהם על הקונפליקט ולהביע את עמדותיהם. בפועל, המורים הערביים משני המגדרים, בוחרים לטפל בתלמידיהם ברמה האישית, ולא לעסוק בקונפליקט במובן הרחב.

ממצאים מעניינים מסקר "החינוך בישראל – השוואה בין-לאומית" שפרסמה בדצמבר 2008 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה . עוד עולה מהפרסום כי לאדם שלא סיים בית ספר יסודי סיכוי של פי 2.5 להיות מובטל מאדם בעל השכלה תיכונית וגבוהה . לאחרונה הוציאה הלמ"ס לאור את הפרסום "החינוך בישראל – השוואה בין לאומית 2004." המטרה בפרסום זה היא להציג תמונת מצב של החינוך בישראל על היבטיה השונים. לצורך זה מופיעים בפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינדיקאטורים של מערכת החינוך בישראל, תוך השוואה עם אלה של מדינות החברות בארגון ה-OECD.

קיים מודל אחד שלא נוסה ואשר יכול להביא תועלת רבה למערכת החינוכית בארץ: מודל בתי הספר בזיכיון (charter schools). מודל זה פותר את אחת הבעיות המרכזיות העומדות כיום בפני בתי ספר: מידת הגמישות הניתנת למנהלי בתי הספר לנהל את בתי ספרם. המחקר הנוכחי בוחן את הסוגייה של ביזור סמכויות ממשרד החינוך לבתי הספר עצמם, ומציג מודלים שונים לבתי ספר בישראל ובעולם, תוך תיאור מידת הגמישות הניתנת למנהלי בתי הספר במסגרות השונות. המודל המרכזי המוצג במחקר הוא מודל בתי הספר בזיכיון, המעניק להורים ולתלמידים משקל מכריע בהחלטה על האופן שבו ינוהל בית הספר. המחקר מתמקד במערכת החינוך היסודית, המאופיינת ברמת ריכוזיות גבוהה לעומת מערכות החינוך העל-יסודיות.

קובץ מאמרים המעורר דיון מחודש בצורך לעסוק בטיבה, בנחיצותה ובמשמעותה של אוטונומיה אישית, במיוחד בהקשר החינוכי – כלומר לשאול האם אוטונומיה אישית ממשיכה לשמש ערך חינוכי מרכזי, ומה ניתן לומר על התוכן היצוק בה בעידן הנוכחי. המשתתפים באסופת מאמרים זו, אנשי אקדמיה ברובם, מקבלים ביקורת – או שמא תהייה – זו באשר לרעיון האוטונומיה כנקודת התייחסות, ומבקשים להתמודד אִתה איש-איש בדרכו, כדי לדחותה, להפריכה או להכילה. ברוב המאמרים ניתן לזהות גם עמדה "פוסט-ביקורתית", כלומר עמדה שהולכת מעבר לביקורת ומציעה חלופות בדמות דרכי חינוך מטפחי אוטונומיה, אשר ניתן ליישמן גם בתנאים המכשילים של המציאות הנוכחית( עורכת : שילה שיינברג ).

פוסט מעניין בבלוג של סיגל פאוקר סקורניק החיה בחו"ל מלמד אותנו כי יש גם מודלים אחרים של מערכות חינוך שרצוי לאמץ גם אצלנו בישראל . סיגל מדווחת על קומפלקס חינוכי בגרמניה הכולל 3 בתי ספר : יסודי, ביניים ותיכון. בכל בוקר, כשכל הילדים נכנסים בשער בית הספר, ממתינים להם שם שלושת המנהלים (כולם גברים, מה שמלמד אולי על רמת השכר), עם חיוך ועם ברכת בוקר טוב אישית. כל אחד מהמנהלים מכיר באופן אישי את כל אחד מהתלמידים בבית ספרו ואת המשפחה, והוא מקפיד לברך כל ילד בשמו. כך גם בסוף היום: שלושת המנהלים עומדים בשער היציאה ומברכים את הילדים בהמשך יום טוב ובלהתראות. לכל מורה, בכל כיתה, מחשב אישי נייד, המוצב במשך היום על שולחנה. ההורים יודעים שאם יש להם שאלה כלשהי, בעיה או בקשה, הם יכולים לשלוח אי-מייל למחנכת, שתחזור אליהם במהלך היום. בכל יום ראשון בערב, כל ההורים מקבלים מהמחנכת אי מייל ובו רשימת הנושאים שילמדו השבוע בכיתה, כולל המטרות שהמורה רוצה להשיג, החומרים בהם ייעשה שימוש .

מספר התלמידים הנעזרים במורים פרטיים הולך ועולה מדי שנה, כשהמקצועות המבוקשים הם מתמטיקה, אנגלית ולשון. בפריפריה משלמים תלמידי תיכון למורה מוסמך החל מ-80 שקל לשעה, ובערים הגדולות לעתים יותר מפי שניים – 150 שקל. התחרות מגיעה, כרגיל, מהאינטרנט, וגם ממכונים שמציעים למידה בקבוצות קטנות. כמיליארד שקל (חלקם הגדול בכסף "שחור") עוברים מדי שנה מידי ההורים לידי מורים פרטיים, המלמדים כ-31% מהתלמידים על פי נתוני משרד החינוך, או 45% על פי הערכות גורמים בענף. על נתון אחד אין ויכוח: בין אם בגלל העלייה בהישגיות ובין אם בגלל ירידה כלשהי ברמת החינוך, הולך מספר התלמידים הנעזרים בשיעורים פרטיים ועולה מדי שנה בשיעורים המוערכים אפילו ב-10%.

הספר "מורה נבוכים: חלונות להנחיית מורים" פותח חלונות אל עולם ההנחיה של מורים מתחילים ושל מורים עולים בשלבי הכניסה למקצוע ההוראה. הוא מאפשר הצצה אל סוגיות בהנחיה המאפיינות את המעבר מתרבות של לומד לתרבות של מלמד. הספר קושר את ההיבט היישומי עם המחקרי. הוא מציג מסגרת חשיבה כוללנית על המעשה ההנחיה והצעה לתכנית אופרטיבית לעבודת המנחה בשדה. ספר זה הוא תוצר של תהליך הנחיה שנערך על פי דגם ייחודי להנחיית מורים . קהילת המונחות המתוארת בספר התעצבה תוך כדי עבודת המנחות עם מורים מתחילים. היא התעצבה ברוח העיקרון של שיתוף בבניית התפקיד ההנחיה כמקצוע המתקיים לצד מקצוע ההוראה. ההנחיה התבצעה במסגרת תכנית לליווי מורים שהתנהלה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה בשיתוף משרד החינוך בשנים 1990-2002 ( רות סטרהובסקי, רחל הרץ-לזרוביץ , לילי אורלנד-ברק ).

מטרת הספר היא להבין טוב יותר ילדים ובני נוער עם ADD/ADHD, וכן את סוגי התמיכה וההתערבות הדרושים להצלחתם. ספר זה בנוי בצורת רשימות פשוטות, תמציתיות וקלות לקריאה, והוא עתיר ידע בעצות מעשיות ומידע במגוון רחב של נושאים, ומסודר בחמישה פרקים: – רשימות מידע בסיסי על ADD/ADHD – רשימות להורים – רשימות למורים – אסטרטגיות לימודיות לבית ולבית-הספר – רשימות חשובות אחרות להורים ולמורים ( ריף סנדרה).

ג'ון מילר, פרופסור לפסיכולוגיה בקולג' בעיר נפרויל באילינוי, פירסם בשנת 2008 ספר מחקרי הדן בכל מכלול המיומנויות הנחוצות לתלמידים כיום. המחבר, מומחה בינלאומי למיומנויות בתחומי החינוך, מקבץ בספרו מספר מיומנויות בארבע קטגוריות:א.מיומנויות הקשורות לאינטראקציה עם אחרים; ב.מיומנויות הקשורות להבנת העולם; ג.מיומנויות הקשורות להסתגלות לעולם;ד.מיומנויות הקושרות לפתרון בעיות. המחבר טוען כי את המיומנויות המצוינות ברשימה ניתן ללמד, כבר בגיל מוקדם. כיום אין אנו עושים זאת, לפחות לא באופן שיטתי, ולא לגבי רוב התלמידים. המחבר טוען כי גם מיומנויות קריטיות כגון קריאה וכתיבה אינן מקבלות תשומת לב מספקת בבתי הספר, בשל תכנית לימודים עמוסה מדי. מיומנויות של אוריינות מידע, אסטרטגיות מטא-קוגניטיביות, מיומנויות של פתרון בעיות ומיומנויות של שיתוף פעולה מקבלות תשומת לב מעטה מאוד. המחבר טוען שיש לתת תשומת לב גדולה יותר למיומנויות אלה ( Jon Mueller).

צוות של פסיכולוגים בריטים ערך מחוקר בקרב בני 14, שמטרתו היתה לבחון את הבנתם במושגי מדע בסיסיים ופשוטים – נפח, מרחב וכדומה. התוצאות היו מרתיעות, אם גם לא מפתיעות: בני ה-14 של 2008 הפגינו אותה רמת הבנה של בני 12 בשנת 1976. גרוע מכך, מספרם של התלמידים שהפגינו הבנה טובה של החומר, לא רק הבנה בסיסית, צנח משמעותית. במבחן הבסיסי רק אחד מעשרה תלמידים השיג תוצאות טובות – בהשוואה לאחד מארבעה ב-1976. במבחן שנועד לבחון כישורים מתמטיים, רק אחד מ-20 השיג תוצאות גבוהות – אבל ב-1976, המספר היה אחד לחמישה. מעבר לכשלים של מערכת החינוך הבריטית, מעריך עורך המחקר כי השינוי בפעילויות הפנאי – גלישה, משחקי מחשב, עליה בצפיה בטלוויזיה – עמעם את היכולת המוחית של הילדים הבריטים. רק את שלהם?

המשבר הכלכלי שחווה העולם המערבי בשנה האחרונה לא הקל על המחסור במורים , להפך, המחסור במורים ברחבי העולם המערבי נעשה חריף יותר. המחסור במורים בארה"ב הוא בעיקר בתחומי החינוך במיוחד, המדעים והמתמטיקה. הגידול של אקדמאיים בלשכות התעסוקה לא הביא במקביל להתרחבות הרישום של מועמדים במסלולי הכשרת מורים בארה"ב וגם לא הרחיב את מסלולי ההכשרה האלטרנטיביים. נראה כי המחסור במורים נובע מתופעה יותר מעמיקה הן בארה"ב והן במדינות המערב: בעיית העדר תחושת השליחות אצל מועמדים אפשריים. גם תוספות השכר שמוצעות למועמדים אינן יכולות ליצור תחושת שליחות אצל בוגרי אוניברסיטאות המעדיפים לעבוד במקצעות לא טיפוליים (בעיה דומה קיימת גם לגבי אחיות בעולם). למעשה , יש כאן התלכדות של שתי מגמות דמוגרפיות עולמיות . מצד אחד דור המורים הוותיקים הגיע עתה לשיא שנות הוותק, רבים מהם פורשים עתה מהוראה ומחליפים ראויים לא נמצאו. מצד שני, בוגרי אוניברסיטאות וצעירים מוכשרים אינם נמשכים כלל לעבוד בהוראה הן בשל הרצון האישי להתקדם כלכלית וטכנולוגית והן בשל העדר תחושת שליחות האופייני לעידן הפוסט-מודרני.

אחת ממטרותיה המוצהרות של מערכות החינוך הממלכתיות היא מתן שוויון הזדמנויות לתלמידים מרקע כלכלי וחברתי שונה בכוונה ליצור חברה שוויונית יותר. כך,בין השאר, נחקקו חוקים אשר מבטיחים חינוך חינם לכל, נוצרו אזורי רישום אשר מתעלים תלמידים לבתי ספר ציבוריים לפי מקום מגוריהם ונכפתה אחידות פדגוגית ומינהלית על בתי הספר. אחת מתופעות הלוואי של מדיניות חינוך זו היא התמעטות מספרם של בתי הספר הפרטיים או העצמאיים מהם שרדו בעיקר אלו אשר מיועדים לאוכלוסיות חזקות מאד (בתי ספר אליטיסטיים). דומה שמקובל כיום על הכול כי זו הדרך היחידה כדי להבטיח שוויון והקטנת פערים. האומנם? המאמר המוצג כאן מביא ממצאים ממחקרים אמפיריים אשר מערערים על חד משמעותיותה של התפיסה הזאת. הממצאים והמסקנות שמחקרים מהסוג שהציג ד"ר גבי בן עמי כאן מחזקים את הטענה שבסך הכול, תוכניות בחירה פועלות לטובת כלל האוכלוסייה ואינן אחראיות להגדלת פערים חברתיים. בכל מקרה לא מעבר לפערים ולסגרגציה אשר קיימים בכל מקרה במערכת הנוכחית ש(כמעט ו) איננה מאפשרת בחירת הורים בחינוך ( גבי בן-עמי) .