אקטואליה

פרופ' יחזקאל טלר שיגר מכתב חריף להנהלת המועצה להשכלת גבוהה שבו גינה את ההחלטה לאחד את המכללות לחינוך עם האוניברסיטאות. פרופ' טלר: מדובר בהצעה גרועה שלא ייצא ממנה כלום. המל"ג: ההחלטה התקבלה לאחר הליך בחינה מקצועי ומעמיק שנעשה בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים (אורנה נירנפלד).

היכולת של ילדים לחשוב בדרכים יצירתיות, להפעיל את דמיונם ולתרום מיוזמותיהם בעתיד בדרך מיטבית תלויה בין השאר בהזדמנויות שניתנות להם בבית, בקהילה, בבית הספר ובמרחב הווירטואלי. הספר לצייר להם כבשה? בוחן דרכים שונות אשר בהן עשויים הורים ומחנכים לסייע לבני הדור הצעיר לפתח יכולות אלה. בחלקו הראשון הספר בוחן הגדרות שונות ודרכים מקובלות לפענוח סוד היצירתיות. בשל הקשיים המתגלים בהגדרות אלה נבחנת דרך חדשה לבחון את הפוטנציאל היצירתי ולגלות דרכים למימושו. דרך זו, המכונה "הנהרה דיאלקטית", מאפשרת להבין ולפתח יצירתיות בבית הספר ומחוצה לו באופן כזה שמכין את התלמידים לעולם דיגיטלי שבו הם נדרשים להפגין מיומנויות חשיבה במקום לשנן עובדות. החלק השני של הספר מציע דוגמאות רבות לשילוב משימות יצירתיות בלימוד מדעים וטכנולוגיה, אמנויות, ספרות, היסטוריה, מוזיקה ותחומים נוספים (גד אלכסנדר ויקיר שושני).

יוזמות לרפורמה בחינוך נוטות להבטיח אפקטיביות גבוהה בכיתות, בייחוד כאשר מושם דגש על למידה מקוונת ועל משאבים דיגיטליים. אולם חסרים שינויים מעשיים במציאות של הכיתה או בארגון בית הספר. יוזמה אירופאית מרכזית שכותרתה "מרחב הגילוי הפתוח" (Open Discovery Space – ODS) בחנה את האתגר של הפיכת החינוך הבית-ספרי למודרני באמצעות יישום בקנה מידה גדול של מתודולוגיה פתוחה לשימוש בחדשנות מבוססת-טכנולוגיה. המאמר מתאר את תכנית החדשנות הזו שכללה בתי ספר ומורים מכל רחבי אירופה, שילבה למידה מוגברת טכנולוגיה בסביבות בית-ספריות רחבות יותר וסיפקה הכשרה למורים (Sotiriou, Sofoklis; Riviou, Katherina; Cherouvis, Stephanos; Chelioti, Eleni; Bogner, Franz, 2016).

הספר ממעוף הציפור: סיפורי התפתחות מקצועית של מורים מפגיש את הקוראים עם תשעה סיפורי התפתחות מקצועית של מורות במהלך לימודיהן לקראת תואר שני בחינוך. חלקו הראשון של הספר עוסק בהגדרות כלליות של המושגים "התפתחות מקצועית״ ו״פיתוח מקצועי״ וסוקר את הספרות העדכנית בתחום. חלקו השני מתמקד בסיפוריהן של המורות ומארגן אותם בשלושה מעגלים בהתאם למקור ההניעה להתפתחות: מעגל האני, הקשור באני המספר; מעגל האחר, הקשור בסוכן שינוי משמעותי; ומעגל המערכת, הקשור במערכת הארגונית הסובבת את המורה. ייחודו של הספר בשזירה ובשילוב של המניעים הללו למודל שמציג תמונה כוללת ומורכבת שלהם. תמונה זו יש בידה לסייע למורים עצמם, לאנשי חינוך ולקובעי המדיניות בתחום (אורית אבידב-אונגר, יפעת אשרת-פינק).

הספר ילד במתנה או ילד בהמתנה? מבט אל המשאבים התומכים בהורים לילדים עם אוטיזם עוסק בגילוי של מקורות הכוח, תפיסות העולם והמשאבים שיש בהם כדי לקדם את רווחתם ואת איכות חייהם של הורים לילדים עם אוטיזם. השער הראשון מציג את סיפור החיים של זוג הורים לילד עם אוטיזם על בסיס ההנחה כי האופן שהאדם מבנה את סיפור חייו מעיד על עולם המשמעות הפנימי שלו ועל האופן שבו הוא תופס את כל מערכות יחסיו עם הסביבה הקרובה והרחוקה. השער השני מפרט את מקורות הכוח של הורים לילדים עם אוטיזם בהתבסס על מחקר רחב היקף. הפרק האחרון בשער זה מציג על בסיס מחקר נרחב מודל רב-ממדי לניבוי הסתגלות של הורים לילדים עם אוטיזם. באפילוג הספר מוצגים עקרונות מרכזיים שגיבושם יחדיו עשוי לסייע להורים לילדים עם אוטיזם להיחלץ מהקושי ומהאתגר היום-יומי שהם חווים כדי לקדם רווחה נפשית ואיכות חיים מיטיבה (אילת סימן טוב).

בספר זה מוצגים רעיונות להוראת מדעים בכיתות הטרוגניות שמשולבים בהן תלמידים עם ליקויי למידה. הספר מציע ללמד מדעים את כלל התלמידים באמצעות גישת "הוראת מדעים מפעילה״ (active learning instruction) התורמת לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות תשתית גופניות. גישת ההוראה מבוססת על תאוריות למידה ועל גישות הנסקרות בהרחבה לאורך פרקי הספר. על פי המודל המוצע בספר, הפעילויות צריכות להיות מכוונת למוכנות התלמידים בכל שלב. מערך מגוון של אמצעי המחשה ציוריים ומילוליים מלווה את הפעלת התכנית על כל שלביה. מרבית הפעילויות המוצגות בספר נוסו והותאמו לעבודה עם תלמידי בית הספר היסודי, והן משמשות בסיס לפיתוח חשיבה מדעית בבית הספר היסודי ואחר כך גם בחטיבת הביניים ובתיכון. בספר משולבות גם דוגמאות מנושאים שיתאימו להוראה בחטיבת הביניים, כדי שיובן הרצף בתהליכי החשיבה והלמידה של כלל התלמידים (עדנה רובין, ורדה בר, היידי פלביאן).

הספר מה בעצם עשינו? נולד ונכתב במסגרת צוות חשיבה הפועל במכון מופ"ת בנושא "למידה מהצלחות של מרכזי תמיכה בסטודנטים עם ליקויי למידה". הספר מציג סיפורי הצלחה של שנים-עשר מרכזי תמיכה הפועלים במוסדות אקדמיים, כפי שתיארו אותם מנהלות המרכזים ואנשי צוות שפעלו לצדן. פרקי הספר מתארים עשייה שטרם תועדה בכתובים. בראש צוות החשיבה עמדו ד"ר אורית דהן ואריאלה דניאל-הלוינג מטעם מכון מופ"ת, וליוו אותו פרופ' יונה רוזנפלד וד"ר ארנה שמר מטעם מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. הספר מיועד לאנשי מקצוע העובדים בתחום ליקויי למידה, לסטודנטים עם ליקויי למידה ולבני משפחותיהם. הוא מיועד גם למתעניינים במתודת למידה מהצלחות, בהיותו משקף תהליך למידה ארצי ממושך ואת התפיסה הייחודית שפיתחו פרופ' יונה רוזנפלד ועמיתיו (ארנה שמר, יונה רוזנפלד, אורית דהן, אריאלה דניאל-הלוינג).

החל משנה"ל תשע"ה מיושמת במערכת החינוך בישראל התכנית הלאומית "למידה משמעותית". מדובר במהלך נרחב שמטרתו לקדם למידה משמעותית בכלל מוסדות החינוך. הדוח מהווה תוצר של עבודה שנמשכה שנתיים: תשע"ד ותשע"ה (ראמ"ה מלווה את התכנית החל משנה"ל תשע"ד, עוד בטרם התכנית החלה להיות מיושמת בפועל – כדי לאמוד את תמונת המצב לפני כניסתה של התכנית), והוא משלב בין ממצאים כמותיים (סקרים שבוצעו בקרב תלמידים, מורים ומנהלים) ואיכותניים (ראיונות עומק עם מנהלים ומורים, קבוצות מיקוד עם תלמידים, תצפיות ועוד). הדוח עוסק בשורה של נושאים מרכזיים הקשורים כולם לרפורמת הלמידה המשמעותית: ההטמעה במחוזות; ההטמעה בבתי הספר; הפיתוח המקצועי; תנאים ארגוניים אשר אמורים לקדם הטמעתה של למידה משמעותית; הטמעתה של הוראה אשר אמורה לקדם למידה משמעותית; מידת ההשגה של תוצאות המעידות על למידה משמעותית (ראמ"ה).

מיהו הטיוטור – מנחה עמיתים? מה מאפיין את תפקידו? ומה מייחד אותו מכל תפקידי ההנחיה וההדרכה המוכרים במקצועות האקדמיים השונים? ספר זה יעסוק בשאלות אלה תוך כדי הצגת מגוון מודלים של הנחיה טיוטוריאלית הפועלים בבית הספר ללימודי התמחות מקצועית, וינסה לעמוד על תרומתה של הנחיה ייחודית זו להתפתחותם המקצועית-אקדמית של סגל המרצים מהמכללות לחינוך. כל פרקי הספר הם פרי מחקריהם של אנשי סגל בית הספר. על יסוד מגוון מתודולוגיות מחקריות הם מסרטטים את תפיסת התפקיד של הטיוטור-מנחה מנקודת מבט כפולה: הן של המתמחים-המרצים הלומדים הן של הטיוטורים-המנחים. הספר נועד להעשיר ולהרחיב את הידע בתחום ההנחיה בכלל ובתחום הנחיית עמיתים בפרט. מעגל רחב של אנשי חינוך ואחרים העוסקים בהנחיה עשוי למצוא בו עניין כמו גם כלי עזר שמיש ומועיל (רבקה רייכנברג, רחל שגיא ומרים מבורך).

בפתיחת נאומו הנוכחי מתייחס ריבלין לנאום שנשא במלאות שנה לכהונתו, ובו טען כי החברה הישראלית משתנה מחברה המורכבת מרוב וממיעוטים מובחנים לחברה המורכבת מארבעה "שבטים" עיקריים: חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. בנאומו הקודם תיאר הנשיא ריבלין ארבעה יסודות הדרושים כדי לבסס שותפות חדשה בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: תחושת ביטחון, אחריות משותפת, "שוויון והוגנות" ותחושה משותפת של ישראליות. בכנס הנוכחי, הנשיא ריבלין מדבר על הצורך בשינוי מוסדי ומערכתי באמצעות הצבת יעדים לאומיים שניתן להסכים עליהם ולעקוב אחר ביצועם. הוא מזהה "ארבעה מנועים של שינוי" החיוניים כדי ליצור שותפות בין ארבעת המגזרים של החברה הישראלית: "מערכת השירות הציבורי", אקדמיה ושוק העבודה, השותפות האזורית בין רשויות מקומיות ממגזרים שונים ומערכת החינוך: ראובן ריבלין, 2016.

יורם אורעד מפנה זרקור בבלוג המרכזי של רשת שלובים לנושא השינוי והחינוך להתמודדות עמו: "מערכת החינוך מייצרת ומניפה לעתים קרובות דגלים חדשים. חלקם הם ביטוי לצרכים הנובעים מהשינוי העז והמהיר שהחברה עוברת: פיתוח מיומנויות המאה העשרים ואחת (מונח לא מתאים לטעמי), הבנת האחר ולימודי מתמטיקה 5 יחידות לימוד. האם יכול להיות שהגיע הזמן לעסוק בדבר עצמו, אותו הדבר שאחראי לפחות לחלק מן הדגלים – עצם השינוי עצמו? השינוי הזה הוא כה דרמטי, כה עז וכה מהיר והוא נמשך כבר זמן כה ממושך, עד שאני תוהה מדוע עד כה לא התייחסנו אליו" (יורם אורעד).

הנושאים הנידונים בספר זה מצביעים כולם על מגמה משותפת. כולם מבקשים לתרום להנחת היסודות לתפיסה יהודית חינוכית חדשה. נושאים חינוכיים מובהקים, כגון פרשנות, הנחלה וחידוש, חינוך האופי ומשבר הזיקה למסורת בעת החדשה, נידונים מחדש מפרספקטיבות הגותיות וחינוכיות שונות. המאמרים ההגותיים העוסקים במשנותיהם של הוגים ידועים, כגון הרב קוק, בובר, רוזנצוויג, ראבידוביץ, ברדיצ'בסקי ושטראוס – דנים כולם בסוגיות חינוכיות שמעסיקות את המחנך היהודי המודרני. לצדם המסות החינוכיות רוויות בתובנות שנדלו מהשקפותיהם של הוגים יהודים מהעת החדשה. דוגמה מובהקת לקשר האורגני השורר בין המרכיבים השונים של הספר היא ההטמעה החוזרת ונשנית של לוז, שחינוך אמיתי הוא חינוך האדם השלם, על כל ההיבטים של אישיותו ואופיו. ואולם, לדעת לוז, הבעייתיות הספציפית בחינוך יהודי בימינו, קשורה במשבר ההתרחקות מן המסורת הטקסטואלית של העם היהודי. פתרונו של משבר זה נעוץ ביצירת שפה ישראלית-יהודית חדשה, וזהו ייעודו של החינוך (אהוד לוז).

מה משותף לסוכני שינוי בבתי ספר וליזמים בסטארט-אפים בעמק הסיליקון? הם מה שאדם גרנט מכנה "מקוריים" (originals). "מקוריות מתחילה ביצירתיות: יצירת מושג שהוא גם חדש וגם מועיל. אך זה אינו נעצר שם. מקוריים הם אנשים הנוטלים את היוזמה להפוך את החזון שלהם למציאות", הוא כותב. גרנט מסביר כיצד מקוריים מממשים את הרעיונות שלהם ומייעץ כיצד לשלוט בתהליך זה, כולל כיצד לשלוט בסיכון, לזהות רעיונות מקוריים כשאתה רואה אותם, להשמיע את קולך, ליצור שותפויות, וכמו הכותרת של אחד הפרקים, " לנענע את הסירה ולהשאיר אותה יציבה" באותו הזמן. גרנט מבסס את עצתו במחקר מבלי להיתקע בו ומספק דוגמאות רבות של מקוריים מכל המקצועות (Adam Grant).

לקראת עונת המבחנים, 9 דרכים מצויינות להתכונן באופן אפקטיבי: 1. הקפידו על ארוחת בוקר. 2. הרחיקו את הטלפון. 3. התחילו בשלב מוקדם ותכננו את הלמידה בפריסה של מנות קטנות (עדיף ללמוד 10 פעמים, שעה על פעם מ- 10 שעות רצופות בפעם אחת). 4. כמעט הכי חשוב: ביחנו את עצמכם במקום סתם לחזור על החומר. 5. היו אתם המורים ולמדו מישהו אחר את חומר המבחן. 6. אל תישענו על סימון החומר באמצעות עט מרקר- כוחו של הסימון חלש משנדמה. 7. אל תאזינו למוזיקה בזמן שאתם מתכוננים. 8. צאו לשאוף אוויר ולבצע פעילות גופנית. 9. הקפידו לישון. רוצים שתלמידיכם יצליחו במבחנים? ספרו להם על עקרונות "מדע ההתכוננות" ואפשרו להם לחזור על החומר באופן האפקטיבי ביותר (אתר חברת מתודיקה).

הספר מציע דיון באתגר שמהפכת המידע מציבה בפני מערכת החינוך. בית הספר עוסק בידע ובלמידה, אך לעתים רחוקות מתקיים בין כתליו דיון המתייחס למהות הידע, לצורת ארגונו ולקשר שבין אלה לבין תהליך הלמידה. מהפכת המידע של ימינו מחייבת התמודדות מחודשת עם סוגיות אלה, ומעלה את השאלה אם ניתן כיום להציע רציונל בר-הצדקה לתכנית הלימודית הבית-ספרית, לצורת ארגון הידע בה ולתהליכי ההוראה למידה שהיא טומנת בחובה. במוקד הספר חמישה מאמרים העוסקים במושגים מידע, ידע ודעת ובהשלכותיהם על כישורי חשיבה, על החינוך למשמעות, על הפליאה ועל הדמיון. שניים מהמאמרים עוסקים במחשבתם של הפילוסופים דלז וגואטרי ומישל סר ובוחנים את השלכות הגותם. על כל אחד מהמאמרים מגיבים שני אנשי חינוך נוספים (שלמה בק).

עמנואל לוינס הוא מגדולי הפילוסופים בעת החדשה, ורבה חשיבותו לשיח המוסרי של המאה העשרים ואחת, הן לשיח היהודי הישראלי והן לשיח הפילוסופי והפוליטי בכללו. בספר זה חושף חנוך בן-פזי, מן החוקרים הבולטים בישראל של משנת לוינס, את הרלבנטיות של לוינס למחנכים ולחוקרי חינוך. משנתו של לוינס מתגלה כאן ככזו הממירה את שיח הזכויות הרווח בשיח של חובות וצווים מוסריים, והופכת את הערבות ההדדית והסולידריות החברתית ליסוד המארגן של כל עשייה חינוכית. באותה נשימה היא מלמדת על חשיבותו של המפגש האישי בין מורים ומורות לתלמידיהם ומצביעה על הנשגב, הפורה והמתחדש שיכול להתרחש רק בתחום ההוראה (חנוך בן-פזי).

אקטואליה, אוריינות ותקשורת הם הצירים סביבם נע ספרה האחרון, ולעניות דעתי הבלתי אובייקטיבית, החשוב של ד"ר מירה פוירשטיין מדברים אקטואליה: אוריינות תקשורתית (הוצאת מכון מופ"ת, 2016) שבו היה לי העונג לכתוב פרק אודות "שכול ותקשורת". פרשנויות רבות מצויות כיום למילה אוריינות: מהיכולת של האדם הלומד להבין את המציאות עבור ביכולת הפענוח של האדם הלומד את אותה מציאות וכלה ביכולת של האדם הלומד לתפקד באותה מציאות באמצעות שורה של כלי סריקה, סקירה, ביקורת ובעיקר אינטגרציה של כל השלוש לכלל סיכום בעל ממשות. אלא שבתוך סבך ההבנות הללו, המיומנויות אם תרצו, שבהם עוסקת פוירשטיין באופן מושכל, מצויים אנו כיום, במיוחד בישראל, במשבר סביב תפקידה הערכי של התקשורת (אריה קיזל).

השאלה "למה בכלל בית ספר?" מובילה כמתבקש אל מטרות החינוך של העשור השני במאה ה-21. השאלה הזאת עולה יותר ויותר בתקופה שבה ניתן להשיג כמויות אדירות של מידע וידע באופן עצמאי ובקלות. הספר בוחן את מאפייני תקופתנו, ובעקבותיהם סוקר 22 מקורות (אישים או אסכולות) מחוללי מטרות חינוכיות. בעקבות הסקירה מחלץ המחבר 14 מטרות מרכזיות, שלטענתו אין אפשרות לקיים בית ספר עם אחת מהן בלבד, ואין אפשרות לממש באותו בית ספר את כולן יחד. הספר בוחן כל אחת מן המטרות מה יש בה ועם אילו מטרות אחרות מתאים לה לחבור, או אם אילו מטרות אחרות היא נמצאת בסתירה. הספר מציג את הבעייתיות לממש מטרות חינוכיות בכלל, ומדוע בתי הספר מתקשים להשתנות, בניגוד לכל מה שקורה בסביבתם. הספר מסתיים בדיון על מטרה חינוכית לאומית – מעבר למוטת כנפיו של בית ספר בודד – כיצד ניתן לצמצם את הפערים החינוכיים הגדולים שקיימים בישראל (אברהם פרנק).

הספר עוסק בהתמודדות של בני דור ההמשך בתנועה הקיבוצית עם זהותם היהודית. במוקד הספר – סיפורו והגותו של "חוג שדמות", שהתגבש סביב כתב העת "שדמות" בראשית שנות השישים. רבים מחברי הקיבוץ שנמנו עם החוג, השתתפו בפעולות התגמול ובמלחמת סיני. "חוג שדמות" זוהה עם יוצרי הקובץ "שיח לוחמים", שנערך ופורסם בעקבות מלחמת ששת הימים. הספר מציג את מקורות ההשפעה הרוחנית של החוג, ואת דרכה של החבורה אל "ארון הספרים היהודי". החבורה בקשה לאחות את הקרע בין מקורות היהדות לקיבוץ, שבו ראתה המשך ליצירה יהודית אותנטית. באיחוי הקרע ראו חברי החוג דרך לריפוי השבר האידאולוגי, התרבותי והמוסרי, שפקד את התנועה הקיבוצית (גד אופז).

שחיקת מורים ונשירה מהוראה מעסיקים רבות חוקרים, חינוכאים ומקבלי החלטות. בשנים האחרונות החל להעסיק את החוקרים גם המושג זהות מקצועית והקשר שלו לשחיקה. בספר זה תשעה מחקרים שנערכו בעשור האחרון. המחקרים מבקשים להשוות בין קבוצות שונות של מורים ביחס לזהותם המקצועית, לשחיקה שלהם ולקשר שבין הזהות המקצועית והשחיקה (שרגא פישרמן).