אקטואליה

במקרה-מבחן זה, שטבעו תיאורי ופרשני, הכוונה היא לזהות גורמים התפתחותיים והצלחה/כישלון בבית הספר של צעירים מחוננים בגילאים 12 עד 16 בחינוך חובה. הנרטיבים שהוצגו על-ידי החוקרים חושפים את המתח הקיים לעתים בין המאפיינים האישיים של התלמידים ובין ההדרכה שהם מקבלים מבית-הספר. הניתוח שופך אור על השעמום, התסכול והכישלון שתלמידים אלה מתמודדים עמם בחיי היומיום; וכן על קבלת החלטות פזורת-דעת, התנגדות או 'משבר-זהות' המקושרים לסטנדרטיזציה, לציות ולמטלות השגרתיות שבית הספר דורש מהם למלא כיום. הניתוח חושף גם את חשיבות תפקידו של המורה בקביעת תכנית לימודים נפרדת ובחלק מהמקרים גם את השפעת המורה על ההצלחה בלימודים של הצעירים המחוננים.

ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה (הפקולטה לחינוך) באוניברסיטת חיפה, ד"ר אריה קיזל הוזמן באמצע דצמבר 2016 לשאת את הרצאת הפתיחה בכנס השנתי של תנועת Con-Act שהיא ארגון הגג של חילופי הנוער והצעירים בין גרמניה וישראל (ארגון שנוסד בשנת 2000). ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס שנושאו היה Living Diversity והתקיים בעיר ויטנברג שבגרמניה (העיר בה ממוקם המטה של הארגון שהוקם ביוזמת נשיא גרמניה). מדי שנה נוטל הארגון נושא לפעולה והשנה הנושא של Diversity נבחר להיות הנושא המרכזי. בכנס השתתפו ראשי ארגונים גרמנים וישראלים העוסקים בחילופי נוער וצעירים אשר שמו לעצמם למטרה את הפעולה המשותפת של הדור הצעיר בשתי המדינות. ד"ר קיזל שימש ראש הוועדה הישראלית-גרמנית לחקר ספרי לימוד בין השנים 2010 ל-2015 והרצאתו אתגרה את השומעים לדיון ער בשיח הקורבני אשר לדבריו השתרש בשיח בקהילות שונות – אזרחיות ופרופסיונאליות – בישראל (אוניברסיטת חיפה).

ספר זה מספר את סיפורם של משתתפי ובוגרי תכנית מצטיינים באוניברסיטה העברית, שהכשירו את עצמם להוראת מקצועות היהדות. מדובר במשתתפים שעל פי כישוריהם יכלו להתקבל ליוקרתיות שבמחלקות האוניברסיטה, אך בחרו בהוראה. הספר מלווה את הבוגרים, משתתפי המחזור הראשון של התכנית, מהשנה הראשונה לכניסתם לתכנית ועד לסיום השנה החמישית להיותם מורים מן המניין בבתי הספר ברחבי ישראל, ומספר את סיפור ההכשרה וההוראה כפי שהוא משתקף מעיניהם. המחקר מעלה תמונה אופטימית למדי ומצביע על כך כי "אפשר גם אחרת", וכי האכזבה מתהליכי ההכשרה אינה גזרת גורל (אשר שקדי).

הספר מיועד לחוקרים ולסטודנטים לתארים מתקדמים מתחומי דעת שונים, למשל סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ייעוץ, רפואה, תקשורת, עבודה סוציאלית, בלשנות, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות ומשפטים, המבקשים לבצע ניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית. לספר שלושה שערים: השער הראשון מציג הנחות יסוד ומונחי מפתח; השער השני מכיל שיטות איכותניות לניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית (בחלק מהפרקים משולב ניתוח כמותי עם ניתוח איכותני); השער השלישי בוחן באופן ביקורתי את תפקידי השפה הפיגורטיבית בתקשורת של שיח בעת מצוקה ומסכם את תרומת הספר מבחינה תיאורטית, מתודולוגית ומעשית. בסוף הספר מוצג מילון מונחים (עירית קופפרברג).

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) פרסמה היום ממצאים ראשוניים מהמחקר הבין-לאומי פיזה 2015. פיזה הוא המחקר המקיף, החשוב והחדשני ביותר הנערך כיום בתחום החינוך. מחקר זה נערך על ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (ה-OECD), במחזוריות של אחת ל-3 שנים. מטרת המחקר היא לבדוק באיזו מידה תלמידים בני 15 "מוכנים לחיים הבוגרים" – רכשו כלי חשיבה והבנה כלליים המאפשרים התמודדות טובה ויעילה עם סביבתם. במחזור פיזה 2015 השתתפו 72 מדינות וישויות כלכליות, בהן כל 35 מדינות ה-OECD, ולמעלה מחצי מיליון תלמידים. המחקר בישראל נערך בחודש מרץ 2015 בקרב מדגם מייצג של 6,598 תלמידים הלומדים ב-173 בתי ספר, רובם בכיתה י'. המחקר בודק את רמת האוריינות בשלושה תחומים – מדעים, קריאה ומתמטיקה. במחקר פיזה 2015 הושם דגש על אוריינות מדעים (ראמ"ה).

המונח "דיאלוג" המופיע בשם הספר – דרך שער החוק – החינוך כדיאלוג – לקוח מעולמם הרוחני של מרטין בובר ושל שמואל הוגו ברגמן ועניינו בהבנת הממשות של הקיום האנושי כממשות של זיקות. מעצם טיבו, שום קיום אנושי ממשי אינו קיום "נפרד", קיום "לחוד". קיום "לחוד" כזה ייתכן רק בדיון תיאורטי מכליל, שהינו, לפיכך, דיון בדיוני. במונחי בובר, המעשה החינוכי הוא זה המגשים באופן המלא ביותר את הזיקה הדיאלוגית, שכן, בניגוד למעשים אנושיים אחרים, הנובעים ממטרות ומאינטרסים שונים ומשונים, מעשה החניכה הוא מעשה המרוכז כל־כולו בדיאלוג עצמו. הגיון שפה דיאלוגית זו שונה בתכלית מן ההיגיון התיאורטי המכליל ומהגיון "הראוי" של המוסר: בבסיס שני אלה מונח 'חוק כללי', ואילו בבסיס השפה הדיאלוגית מונח 'חוק אישי', המבטא את האינטימי (רזי גורן).

דרשות על פרשות השבוע: האקטואליות של תורת משה הוא ספר של דרשות על כל פרשות השבוע של תורת משה מ"בראשית" עד "וזאת הברכה". הוא חוקר את המשמעות האקטואלית של כל פרשה ומעיין בה, הן מבחינה עיונית הגותית והן מבחינה הלכתית מעשית, ומתמודד עם הבעיות המתעוררות מבחינת ההבנה וההסכמה הביקורתיות, והן מבחינת ההגשמה במציאות זמננו ובכלי החשיבה של הפרשנות הספרותית והפילוסופית בת זמננו (אליעזר שבייד).

אחרי שכל משפחתה נרצחה בשואה, עזבה קרלה רווה את גרמניה ובנתה את חייה בישראל. במשך ארבעים שנה נצרה את עדותה – עד שמכתב הגיע לביתה בטבעון ושינה את חייה. בשלושים השנים האחרונות חיה קרלה בין שני עולמות: בגרמניה היא אשת עדות המתגוררת כמה חודשים בשנה בבית ילדותה שהפך למוזאון. בישראל היא ממשיכה לשמור על שתיקה. מדוע שותקת קרלה דווקא בעברית? מה הם הכוחות המייצרים את המציאות המורכבת הזו? מה הם אומרים על החברה הישראלית? הספר חושף את סיפורה חוצה הגבולות של אישה אחת שאיבדה הכול, והעזה – אחרי ארבעים שנות שתיקה – לשאת עדות (לילך ניישטט בורנשטיין).

השבוע נערך במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום כנס בנושא "איחוד המכללות והמעבר למל"ג-ות"ת". במהלך הכנס הציגו יו"ר ות"ת, פרופ' יפה זילברשץ, וסגנית יו"ר המל"ג, ד"ר רבקה ודמני, את הסיבות לדחיקת המכללות לחינוך להתאחד עם אוניברסיטאות או מכללות אקדמיות רגילות. הכנס בהנחיית נשיא המכללת פרופ' שאול קרקובר וסגניתו דר' צביה בר-שלום, כלל דיונים סוערים בסוגיה רגישה זו (ערוץ 7).

חברי סגל במוסדות להשכלה הגבוהה חייבים לקבוע סדרי עדיפויות יעילים כדי להצליח בתפקידיהם. מחברות הספר, קת'לין קינג (Kathleen P. King) ואן קרנסטון-ג'ינגראס (Ann Cranston-Gingras), מרצות באוניברסיטת דרום פלורידה (University of South Florida), משרטטות מפת דרכים להצלחה בספרן 147 טיפים מעשיים עבור חוקרים חדשים: מפרסום ועד ניהול זמן, חיפוש מלגות ומעבר לכך, שיצא לאור בשנת 2014 (Benoit, Anne, 2016).

בעקבות פטירתו המצערת של פרופ' משה כספי, ג'יי הורוויץ מייחד מאמרון מעניין למורשתו רבת הפנים: "כספי נחשב נביא החינוך הפתוח בארץ, אבל על אף הכבוד אשר בהגדרה כזאת, היא מצומצמת מדי כדי להכיל את עושר המחשבה החינוכית שלו. יתכן שרעיונותיו החינוכיים היו רבים ומגוונים מדי, שלא להגיד פורצי דרך ומערערי מוסכמות, כדי שהם ייושמו במערכת החינוך. משה ראה למרחקים, והצביע על הכיוונים שבהם החינוך צריך לצעוד, ונדמה לי שהוא הבין שבמידה רבה בית ספר שיתפקד כמו שהוא דמיין לעצמו כבר לא יהיה בית ספר כפי שאנחנו מכירים אותו היום" (ג'יי הורוויץ).

הבנה היא מטרת ההוראה והלמידה, ובכל זאת רוב התלמידים רוב הזמן אינם מבינים; הם זוכרים (במקרה הטוב), אך לא מבינים. מדוע? משום שהבנה היא מצב שכלי ורגשי מורכב, הישג שלא קל להגיע אליו. האסופה להבין הבנה; ללמד להבין מסבירה מהי הבנה וכיצד אפשר לטפח אותה בבתי הספר ובמסגרות אחרות. חינוך להבנה מאתגר כיום את ההוגים ואת חוקרי החינוך המובילים. מיטב המומחים בעולם ובארץ מציעים מושגים שונים להבנה ודרכים שונות לטפח אותה במערכת החינוך ובמערכות אחרות. האסופה מציגה את הגותם ואת מחקריהם בתחום (יורם הרפז).

תוך שימוש בנתונים ממחקר של "מדד להוראה אפקטיבית" (Measure of Effective Teaching), המחברים מוצאים שהתלמידים תופסים את המורים המשתייכים לקבוצת המיעוט כמועדפים יותר לעומת המורים הלבנים. יש הוכחה מעורבת לכך שהתאמה של גזע בין תלמידים למורים מקושרת לתפיסות מועדפות יותר מצד התלמידים (Hua-Yu Sebastian Cherng and Peter F. Halpin, 2016).

בעידן המדגיש את עקרונות הסטנדרטיזציה, ההישגיות והאחריותיות, מורים רבים חשים שהדיון בסוגיות חברתיות ופוליטיות רחבות, במיוחד בקרב השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, נהפך לעמוק פחות ופשטני יותר. לתופעה זו השפעה על יכולת הבחינה האפקטיבית של האופציות הקיימות במגוון נושאים מדיניים וחברתיים, והיא עלולה לפגוע ביכולת ההכרעה הרציונלית של הפורום האזרחי הדמוקרטי. אחד מהנושאים הללו, נושא טעון מאד מבחינות רבות, כמו גם לא קל לדיון, הן מסיבות פרקטיות והן מסיבות אידיאולוגיות, הוא נושא המלחמה.

במרכז התכנית: תוספת של כ-2 מיליארד ₪ יופנו להקמת תשתיות מחקר ועידוד המצוינות המחקרית-מדעית תוך הפיכת מדינת ישראל למעצמת ידע (BIG DATA) ולמובילה בתחומי המחקר הבסיסי ובכלל זה מדעי המחשב; תוספת של כ-1 מיליארד ₪ לשילוב אוכלוסיות ייחודיות במערכת ההשכלה הגבוהה, ובכלל זה: ערבים, חרדים, המגזר האתיופי ותושבי הפריפריה (סה”כ התקציב לשילוב יעמוד על 2.3 מיליארד ₪ ); הכשרת הון אנושי איכותי והתאמתו לצרכי המשק והתעסוקה; קידום הבינלאומיות במערכת ההשכלה הגבוהה במסגרתה יגיעו אלפי סטודנטים מאמריקה, אירופה והמזרח הרחוק ללמוד בישראל (המועצה להשכלה גבוהה).

מחברת המאמר היא מרצה במכללת אורנים שהעבירה ב-2013 קורס בשם "לספר את הסיפור שלנו – ספרות בגישה רב-תחומית". הקורס הועבר ל-16 סטודנטים, כולם מורים, שלושה מהם ערבים, בגילאים 38 עד 64. אחת הסטודנטיות בכיתה הביעה התנגדות חריפה להוראת הרומן "ממערב לירדן" (2003), מאת הסופרת האמריקאית-ירדנית לילה חלבי. לדברי הסטודנטית, יש חוסר הלימה בין שם הקורס ("לספר את הסיפור שלנו…") ובין העובדה שהסיפור מציג, כדבריה, את הנרטיב של האויב. "האם באוניברסיטת ביר זית מלמדים את הנרטיב הציוני בשם הפוסט-מודרניות?", תהתה הסטודנטית.

שיח הרב-תרבותיות חרג זה כבר מן הדיון הפילוסופי-נורמטיבי והתפשט אל שאלות פוליטיות-מעשיות הנוגעות לחלוקת משאבים הוגנת, לשוויון בין יחידים וקבוצות ולהכרה תרבותית. המדיניות הציבורית לגווניה נדרשת להסתגל למציאות החדשה ולדרישות הנגזרות ממנה. כמו במדינות אחרות בעידן שלנו, גם בישראל קיומה של שונות אתנית, תרבותית או דתית הממאנת להיעלם הופך אותה לחברה רב-תרבותית ומציב למדינה ולמוסדותיה אתגרים יום-יומיים. בין השאר נדרשת המדינה לבחון האם היא מייצגת את כלל הקבוצות המרכיבות אותה; האם השירותים שמוסדותיה מספקים הולמים את צורכיהן; והאם יש מקום לאפשר לקבוצות להשפיע על עיצוב המדיניות כדי לחזק את האמון ואת שיתוף הפעולה. הספר מדיניות ציבורית ורב-תרבותיות, המאגד בתוכו מאמרים של חוקרים מתחומי ידע שונים, בוחן את הדפוסים הקיימים של מדיניות ציבורית רב-תרבותית בישראל ומציע חלופות אפשריות (בשיר בשיר, גיא בן-פורת ויוסי יונה).

מחקר זה עושה שימוש בתקשורת מקוונת כמסגרת תיאורטית על מנת לבחון היבטים של בריונות-רשת (Cyberbullying) בחברה הרב-תרבותית בישראל. המאמר מבקש לעמוד על ההבדלים בין תרבות אינדיבידואליסטית לבין תרבות קולקטיביסטית באמצעות השוואה בין בריונות-רשת בקרב בני נוער יהודים לעומת בני נוער ערביים. המחקר בחן הן את המשתתפים הפעילים בהטרדות – הקורבנות והתוקפים – והן את העומדים מן הצד, ועסק גם בהשפעת ההטיה המגדרית על הסבירות לעסוק ולהיות קורבן לבריונות מקוונת. השלכות המחקר על בני הנוער, המחנכים וקובעי המדיניות, מרחיקות לכת.

לעמוד במקום או לצעוד על הבמה? לקרוא מן הכתב או להיעזר בראשי פרקים בלבד? לשלב מצגת עם תמונות, ואולי גם מוזיקה? ואיך להתגבר על המתח הנורא לפני רגע האמת? כל מרצה בוחר את הדרך הנכונה ביותר עבורו להציג את הרעיון שהוא רוצה לחלוק עם הקהל, ולכל הרצאה הייחוד שלה. ועם הכלים הנכונים – חלקם בסיסיים, אחרים מפתיעים – כל אדם יכול לשאת דברים בביטחון, ברהיטות ובטבעיות (גם אם זו הושגה בחזרות מתישות). הרצאה טובה חזקה יותר מכל טיעון כתוב. בין אם זו שיחה עם עמיתים לעבודה, הסבר על מחקר אקדמי או הרצאה מצולמת המופצת ביוטיוב – כאשר היא בנויה בקפידה ומועברת נכון היא תעורר הזדהות במאזינים, תצית התלהבות ותחבר שותפים לחזון חדש (כריס אנדרסון).

רבים מדברים על אודות "חדשנות פדגוגית", אך נשאלת השאלה – מה למעשה עומד מאחורי מושג זה? הספר הכשרת מורים במבוך החדשנות הפדגוגית מציג פסיפס מגוון של נקודות מבט על חדשנות פדגוגית בהכשרת מורים בישראל ועל משמעויותיה. דיון זה אינו מצטמצם לדיון מהסוג ה"טכני", הבוחן דרכים חדשות ויצירתיות לפתרון בעיות. אדרבה, פעמים רבות הוא מגלם בתוכו שאלות פוליטיות-אידאולוגיות רחבות, שמאחוריהן מיוצגות תפיסות עולם מגובשות ועמדות ערכיות. בתקופות של שינוי וחוסר יציבות גובר הצורך בדיון ער בשאלות פדגוגיות למיניהן ומתפתחת נטייה להציע כיוונים חדשים של חשיבה ועשייה (יעל פויס).