ניהול וסביבות למידה

בעקבות ההכללה של פעילויות הנתמכות מבחינה אלקטרונית, המחברים צופים שבעתיד הקרוב האות 'e' ב'למידה מקוונת' ('e-learning'), המציינת את השימוש במדיה האלקטרונית ובטכנולוגיות תקשורת ומידע בחינוך, תושמט ול'למידה מקוונת' יתייחסו פשוט כאל 'למידה' ('learning'). מאמר זה מציג ניסיון בהבנת הגורמים לשינוי השם ובחיזוי תוצאותיו (Paiva, Joao; Morais, Carla; Costa, Luiza; Pinheiro, Ana, 2016).

מחקר זה יישם את המסגרת המושגית קהילת חקירה (Community of inquiry) ללמידת מורים על ידי תכנון וחקירה של פרקטיקה משתתפת מקוונת שבה 14 מועמדים להוראה היו מעורבים בהערכה והבנייה מחדש משותפת של המשוב הכתוב שלהם לגבי נוכחותם בהוראה, נוכחותם הקוגניטיבית ונוכחותם החברתית. הנתונים כללו את יומני הפעולה של המועמדים להוראה בשלוש הנוכחויות, רשמי התצפית שלהם לגבי פרקטיקת המשוב של מורים עמיתים, המשוב שלהם לגבי גרסאות שונות של טקסטים של תלמידים, ותעתיקי פורומים של דיונים ושל חדרי צ'ט (Yang, Shih-Hsien, 2016).

למחקר זה שלוש מטרות: להשוות את דפוסי ההנעה של משתתפים בקורסי MOOC הלומדים באותו קורס אך בשפת הוראה שונה; לבחון את הקשרים בין השגת הנעה לבין צורות שונות של מעורבות; ולאפיין את מסיימי קורסי ה-MOOC בהתאם להנעה שלהם ללמוד. החוקרים ערכו חקר מקרה במסגרת של קורס MOOC בתחום "ננו-טכנולוגיה וננו-חיישנים" אשר הועבר בשתי שפות: אנגלית וערבית ( Barak, Miri; Watted, Abeer; Haick, Hossam, 2016).

אזרחות ארגונית (Organizational citizenship behavior) מוגדרת כעשייה התומכת בסביבה החברתית והפסיכולוגית שבה מבוצעת משימה. האזרחות הארגונית של מורים יכולה להיות מופנית כלפי אנשים מסוימים ו/או כלפי הארגון. למרות השפעתן המועילה על בית הספר, התנהגויות אלה יכולות לגרור עלויות אישיות עבור המורה. המחקר הנוכחי טוען שאזרחות ארגונית תורמת למתח של מורים באמצעות ההשפעה המתווכת של עומס בתפקיד, עמימות התפקיד וקונפליקטים בתפקיד, בעוד שאוטונומיה בתפקיד מקלה עליו (Anit Somech, 2016).

היפותיזת "חוכמת ההמונים" (Wisdom of Crowds) הוכנסה לתחומים רבים, אך לא לחינוך. קבוצות עם ידע ומיומנויות מגוונים מקבלות החלטות טובות יותר מאשר קבוצות הומוגניות או קבוצות מומחים. המגוון מוסיף נקודות השקפה שונות, שמשפרות את יכולת פתרון הבעיות של הקבוצה. השימוש המוגבר ברשתות חברתיות מאפשר להפעיל את חוכמת ההמונים ביצירת גישות חינוכיות חדשות למטרות הוראה-למידה. מאמר זה מדגים את השימוש בחוכמת ההמונים לצורך הכנת מערכי שיעור ויחידות לימוד. כל מערכי השיעור ויחידות הלימוד שופרו בעקבות חוכמת ההמונים (Klieger, Aviva, 2016).

המטרה של חקר מקרה זה של Edchat#, קבוצת מחנכים שנפגשת מדי שבוע בטוויטר, הייתה לחקור התפתחות מקצועית בלתי פורמלית מבעד לעדשות של תיאוריית קהילות המעשה (communities of practice). נותחו תצפיות בצ'אטים, ראיונות עם המשתתפים ומסמכים ארכיוניים. Edchat# שיקף היבטים מסוימים של קהילת מעשה, כולל חפיפה בתיאור של מי שייך אלייה, קשרים הדדיים ממושכים, העדר פתיחה מקדימה בשיחות, הצבה מהירה של בעיה לדיון וזרימת מידע מהירה (Britt, Virginia G.; Paulus, Trena, 2016).

אף על פי שהמחקר בעבר חיפש לזהות את הגורמים למעורבות סטודנטים בקורסים מקוונים מסורתיים, שתי שאלות נותרו ללא מענה ביחס לקורסים המקוונים הפתוחים וההמוניים (MOOCs): האם הגורמים היכולים להשפיע על מעורבות סטודנטים בקורסים מקוונים מסורתיים חלים גם על קורסים מקוונים שהם פתוחים והמוניים? אילו גורמים מחשיבים סטודנטים כחשובים במונחים של היכולת הנתפסת שלהם לקידום התנסות למידה מקוונת משביעת רצון או המערבת אותם? כדי להתייחס לשאלות אלו בדיוק, מאמר זה מדווח על חקר מקרה של שלושה קורסי MOOC מוערכים ביותר בדיסציפלינות של שפות תכנות, ספרות, אמנות ועיצוב (Khe Foon Hew, 2016).

במחקר זה, המחברים מתכוונים לבסס הוראה ולמידת עמיתים בקרב סטודנטים על ידי שימוש בפרויקט ויקיספר (Wikibook) בקורס "מבוא לבלשנות" במכון לחינוך בהונג קונג (Hong Kong Institute of Education). הסטודנטים התבקשו לעבוד בקבוצות ולכתוב ספר אקדמי מקוון, וטכנולוגיית הוויקיספר מאפשרת לסטודנטים עריכה ותגובת עמיתים מקוונת זה על עבודתו של זה (Wang, Lixun, 2016).

המאמר מתמקד בחשיבותם של אוספים דיגיטליים של ספריה עבור סטודנטים. הנושאים שנידונו כוללים את המערכת לניהול למידה (LMS) המשובצת בספרנות, מודלים לתמחור הספריה עבור ספרים אלקטרונים (E-books), ואת תחילתה של תנועת הגישה החופשית (Open access) בשנת 1990 והמאגר החופשי ArXiv.org הכולל למעלה מחצי מיליון מאמרים אקדמיים אלקטרונים (John J. Burke, Beth E. Tumbleson).

הנשירה מבית הספר היא אחת מהתנהגויות הסיכון בקרב ילדים ובני נוער, ויש לה השלכות שליליות הן על מצבם של הנושרים והן על החברה, על הכלכלה ועל התעסוקה. בעיית הנשירה נחקרת לרוב בהקשר החברתי־כלכלי של התלמידים, אך במחקר זה נבדקו שני גורמים נוספים: איכות ההוראה בבתי ספר ותחושת שביעות הרצון והשייכות של התלמידים. מאחר שאיכות ההוראה בבתי ספר רגילים שונה מזו שבבתי ספר ניסוייים, נבדקו שאלות המחקר הן באלו והן באלו (נגה מגן־נגר וחנה שחר).

שיטות הלמידה וההוראה בהשכלה הגבוהה השתנו בעוד שרוב בנייני החינוך נותרו מסורתיים יחסית. אולם קיים עניין הולך וגובר באם אנו יכולים לחנך את הסטודנטים בהשכלה הגבוהה כיום בבניינים של אתמול. מטרת המאמר היא לתרום לדיון זה באמצעות בחינת הבחירות של סטודנטים בהשכלה הגבוהה במרחבי למידה בהקשר של פעילויות הלמידה שלהם, מאפייניהם האישיים ושיקולים אחרים שעשויים למלא תפקיד בבחירת מרחבי למידה מסוימים. המחקר אימץ שיטת מחקר יומנים (Diary research method), והשתתפו בו 52 סטודנטים למנהל עסקים באוניברסיטה הולנדית למדעים יישומיים. הם דיווחו על אילו פעילויות למידה הם עבדו במהלך השבוע, היכן ומדוע שם. פורמט היומן מתבסס על ספרות המחקר מדיסציפלינות שונות ונעשה בו שימוש בשילוב שאלון וראיונות (Beckers, Ronald; van der Voordt, Theo; Dewulf, Geert. , 2016).

ג'יי הורוויץ מייחד את המאמרון שלו למה שהוא מוצא כנקודת אור בתחום התקשוב החינוכי: "ואם, למרבה ההפתעה, נקודת אור כזאת באה מלמעלה, ממקומם של מעצבי המדיניות, כדאי ורצוי לציין זאת. כאשר אדם בעל תפקיד מרכזי, אדם שבכוחו להשפיע, מבטא גישה חינוכית אמיתית כלפי התקשוב, זה בהחלט ראוי לציון. כך היה לפני שבוע כאשר קראתי מאמרון של ג'וסף סאות (South) המנהל של המשרד לטכנולוגיה חינוכית בממשל האמריקאי. מעניין לציין שהמאמרון התפרסם ב-Medium שהוא מרחב אינטרנטי פתוח המפרסם מאמרונים על מגוון נושאים מגישות מגוונות. בתוקף תפקידו סאות בוודאי היה יכול לפרסם את דבריו בדרכים רשמיות, וסביר להניח שמסמכים רשמיים אכן מתפרסמים כך. לאור זה ההחלטה לפרסם על גבי פלטפורמה פומבית מעידה על הרצון של סאות לא סתם להסביר את שורשי המדיניות שלו, אלא גם לעורר התייחסות" (ג'יי הורוויץ).

בימים האחרונים (3 בפברואר 2016) התפרסמה סקירה שיטתית וחשובה העורכת השוואה בין שני יישומי ניהול המידע האישיים, OneNote מול Evernote. בנוסף לתקציר הבהיר של הסקירה, ניתן למצוא כמה וכמה חומרי רקע וחומרי הדרכה חינוכיים על שני כלי מידע מועילים אלו (עמי סלנט).

דוח זה מסכם תהליך לימוד בנושא חינוך בלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל. מטרתו העיקרית היא להציג ולתאר בתמצות חלק לא מייצג מהעושים במלאכה – מטרותיהם, אופני פעולתם, הישגיהם וכן אתגרים וחסמים שאיתם הם מתמודדים. הכותרת 'חינוך בלתי פורמלי לילדים, נוער וצעירים בישראל' משתקפת במציאות באין-ספור פעילויות הנחלקות לסוגים שונים, יש להן מטרות שונות, והן מופעלות וממומנות על ידי מגוון רחב של גופים ומוסדות – ממשלתיים, מקומיים, פילנתרופיים ופרטיים. בתהליך הלימוד ביקשנו להיפגש עם השחקנים הגדולים בתחום וכן עם מגוון לא מייצג של ארגונים, גופים ומוסדות שמציעים פעילות בתחום החינוך הבלתי פורמלי (נעמי מנדל-לוי ואיתי ארצי).

התחושה שצריך להכין את הדור הבא ל"מיומנויות המאה ה-21", מעוררת את המערכת להשקיע כספים אין קץ בניסיון נואש להפוך את המורים ל"מלמדים דיגיטליים". אין ספור השתלמויות מורים, שעות הנחיה, ומשאבי ציוד וכ"א, מושקעים בניסיון הזה, מזה עשרות שנים, ונראה שלשוא. שום בשורה לא צומחת, שום שינוי משמעותי לא קורה, רוב המורים עדיין משתמשים בטכנולוגיות של הדור הקודם (לוח וגיר), וגם אלה שמשתמשים במחשבים, ב'לוחות חכמים', בטבלטים ובמקרנים לא מציגים שיפור משמעותי. פרופ' גבי סלומון שהלך לעולמו בשבועות האחרונים, כבר כתב מאמר שצוטט בעיתון הארץ עם הבשורה "המחשב לא תורם ללמידה" (ינואר 2010). כבר אז נזעקתי וכתבתי תגובה בשם "המחשב תורם ללמידה באבוע" ובה השאלה: איזו פדגוגיה משרתת הטכנולוגיה: פדגוגיה קדם-מודרנית (ואז אין לה סיכוי כמו שאומר פרופ' סלומון) או פדגוגיה מודרנית (ואז יש לה את כל הסיכויים שבעולם). מה שקראתי אז 'פדגוגיה מודרנית', עיצבתי למונח 'פדגוגיה דיגיטלית' (חנן יניב).

מאמר זה טוען שהכרחי לאמץ גישות גמישות יותר למנהיגות המערבות דרכים חדשות של למידה והתנהגות. ביחס לכך, המאמר חוקר את המושג הפרדוקסלי של "יכולת שלילית" (Negative capability) ואת הערך הפוטנציאלי שלו להגברת מנהיגות בית-ספרית בנסיבות של אי-ודאות, שינוי ומורכבות (Clarke, Simon, 2016).

מבול של ספרות מחקר אמפירית לגבי קורסי מוּק הפכה זמינה בשנים 2015-2013 וספרות מחקר זו זמינה במקורות שונים לגמרי. מאמר זה פונה למספר פערים בהבנה המחקרית של קורסי מוּק ומציג תמונה מקיפה של הספרות על ידי בחינה של התפוצה הגיאוגרפית, אמצעי פרסום, ציטוטים, שיטות לאיסוף וניתוח נתונים, והיבטים מחקריים של ספרות המחקר האמפירית המתמקדת בקורסי מוּק בתקופת זמן זו (George Veletsianos and Peter Shepherdson , 2016).

יורם אורעד עומד במאמרון שלו על חשיבותו של ספר הלימוד ככלי למימוש תכנית הלימודים אך תוהה בנוגע למעמדו "כאמצעי הוראה מרכזי במערכת החינוך וכאמצעי למידה עצמי, לנוכח ריבוי המידע הזמין באינטרנט. ייתכן שבמקום ספר לימוד אחד ואחיד, ניתן להשתמש במקטעים קצרים ומגוונים ברשת, שיעניקו למורים מגוון רב של חומרי למידה שבהם יוכלו להשתמש ללמידה על פי ראות עיניהם ולפי צרכיהם וצרכי תלמידיהם. דבר זה יאפשר גמישות רבה בהרבה ביחס לספר הלימוד ויאפשר העצמה של הלמידה, התאמתה לתלמיד והתאמתה למורה עצמו" (יורם אורעד).

מורים באוניברסיטה ניצבים בפני בעיה של 'הכרת' הלומדים שלהם כאשר הם מלמדים בקורס פתוח מקוון מרובה משתתפים (MOOC). מאמר זה חוקר ומנתח מה אוניברסיטת אדינבורו (University of Edinburgh) למדה על משתתפים חדשים שלה בקורסי MOOC, תוך התמקדות בקורס מסוים אחד. המחברים מבקשים להדגיש את המחסומים והגורמים המסייעים מההבנות ומהציפיות המתקיימות בו-זמנית מתכנון הקורס, ומשפע של משתתפים מוכשרים מאוד. הם משווים מאפיינים של משתתפים המדווחים על התנסות חיובית עם אלה שלא (Macleod, Hamish; Sinclair, Christine; Haywood, Jeff; Woodgate, Amy, 2016).

רותי סלומון ואסף עמית ממכון מופ"ת היו השנה בכנס BETT ומובאים פה רשמיהם. סלומון כותבת בבלוג שלה כך: "גם השנה נסעתי ל-Bett Show בלונדון, יריד הטכנולוגיה החינוכית הגדול בעולם. אני לא בטוחה כמה אנשים היו שם, אבל קראתי שתי גרסאות שונות 34,000 ו-45,000 ומ-128 ומדינות שונות בעולם!! כך שבכל מקרה מדובר במסות גדולות…היה ענק, מרשים, מבלבל.. וכרגיל קצת מאכזב. כי בסופו של דבר, מלבד כמה רעיונות מרעננים וחדשניים, רוב הטכנולוגיה פותחה לשרת את מבנה הכיתה המסורתית" (רותי סלומון, אסף עמית).