חינוך בלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל: עדויות מהשדה וסיכום תהליך למידה

מנדל-לוי, נ׳ וארצי, א׳ (עורכים). חינוך בלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל: עדויות מהשדה וסיכום תהליך למידה, דוח פעילות. היזמה למחקר יישומי בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ירושלים: תשע"ו.

דוח זה מסכם תהליך לימוד בנושא חינוך בלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל. תהליך הלימוד נפרש על פני שנה וכלל מפגשים עם אנשים רבים העוסקים בתחום, סיור במסגרות חינוך בלתי פורמלי, לימוד מסקירות מדעיות ואיסוף מידע מהציבור הרחב. צוות מומחים אקדמי הנחה את תהליך הלימוד ואף סייע בגיבושו. הדוח, כמו תהליך הלימוד כולו, אינו מתיימר להציג תמונה שיטתית מקיפה ומלאה של תחום החינוך הבלתי פורמלי בישראל. תחת זאת, הוא מציג בקצרה תיאור (לא ממצה) של שלוש סוגיות ״גדולות״ בתחום החינוך הבלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל: הראשונה – דרכי חשיפה והזדמנות להשתתף בפעילויות חינוך בלתי פורמלי, השנייה – עולם הקהילות והצעירים והקשר שלו לחינוך בלתי פורמלי, והשלישית – הכשרת כוח אדם. סוגיה כבדת משקל נוספת שנבחנה היא החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית. מכיוון שחלק הארי של הדוח מבוסס על עדויות מן השטח, הוא אינו מציג המלצות לפעולה בתחום, אך הוא מסתיים בניסוח שאלות עקרוניות כפתח להמשך בירור, דיון ועשייה.

על אף שלחינוך בלתי פורמלי אין הגדרה אחת מוסכמת ואחד ממאפייניו הוא גבולות שמשתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה, הדוח כמעט אינו עוסק בבירור היסודות התאורטיים והנחות היסוד של התחום. מטרתו העיקרית היא להציג ולתאר בתמצות חלק לא מייצג מהעושים במלאכה – מטרותיהם, אופני פעולתם, הישגיהם וכן אתגרים וחסמים שאיתם הם מתמודדים. הכותרת ׳חינוך בלתי פורמלי לילדים, בני נוער וצעירים בישראל׳ משתקפת במציאות באין־ספור פעילויות הנחלקות לסוגים שונים, יש להן מטרות שונות, והן מופעלות וממומנות על ידי מגוון רחב של גופים ומוסדות – ממשלתיים, מקומיים, פילנתרופיים ופרטיים. בתהליך הלימוד ביקשנו להיפגש עם שחקנים מרכזיים בתחום וכן עם מגוון לא מייצג של ארגונים, גופים ומוסדות שמציעים פעילות בלתי פורמלית.

להלן מספר ממצאים עיקריים שעלו מתוך תהליך הלימוד:

שוֹנוּת בהזדמנויות חשיפה לחינוך בלתי פורמלי: בישראל אין כיום גורם ממשלתי המתווה מדיניות בתחום של חינוך בלתי פורמלי, ואין חובה לספק חינוך מסוג זה לאף קבוצה באוכלוסייה. חוק חדש משנת 2011 מחייב רשויות מקומיות שבתחומן מתגוררים למעלה מ־1,000 ילדים ובני נוער למַנות מנהל יחידת נוער, אך סמכויות המנהל מוגבלות ביותר ולחוק אין עדיין גיבוי במשאבים ממשיים. במצב דברים זה, שגשוגו של החינוך הבלתי פורמלי ברשות המקומית נתון להחלטתו של ראש הרשות, ומתהליך הלימוד עולה כי קיימת שוֹנוּת עצומה בין המחויבות הרעיונית והתמיכה הכספית של ראשי רשויות מקומיות בתחום. כמובן, שונות זו מגדילה או מצמצמת את ההזדמנויות של ילדים, בני נוער וצעירים להיחשף לפעילות מסוג זה או להשתתף בה. אמנם הקשר בין משאביה של הרשות לבין מידת השקעתה בחינוך בלתי פורמלי לא נבחן במסגרת תהליך הלימוד המדווח כאן, אך יהיה מעניין לבחון את הקשר הזה במסגרת אחרת ולבדוק אם הוא תורם להעמקה של פערים בין שכבות חברתיות־כלכליות. השונות בהזדמנויות לחינוך בלתי פורמלי באה לידי ביטוי בהיבטים רבים נוספים. כך למשל, החברה למתנ״סים פועלת רק במקומות שבהם הרשות המקומית מעוניינת בכך, וגם במקומות אלה מצאי הפעילויות ותוכנן נתון במידה רבה מאוד להחלטתו של מנהל המתנ״ס, אף על פי שכמה עקרונות־על אמורים להיות שזורים בכל הפעילויות המוצעות במרכזים הקהילתיים של החברה. שונות ניכרת ואופיינית באה לידי ביטוי גם במגזר השלישי, בפעולתן של עמותות וקרנות פילנתרופיות. אלה מגדירות לעצמן חזונות, מטרות ויעדים שונים, ופועלות למימושם כפי שהן מוצאות לנכון. גופים מעין אלה אינם מחויבים למתן שירותים אוניברסליים ולכן גם הם תורמים לשונות הגדולה בין מקומות שונים.

תרומתן הייחודית של קהילות צעירים לחינוך בלתי פורמלי: תהליך הלימוד זימן מפגש עם עולם של קהילות צעירים. קהילות אלו מתגבשות על בסיס רעיוני־ערכי כלשהו (סוציאליסטי, תורני, אמנותי וכדומה) והן בוחרות בדרך כלל להתיישב יחד ביישובי הפריפריה הגֵאו־חברתית של ישראל מתוך כוונה לחולל שינוי חברתי ארוך טווח. מעורבותן של הקהילות האלה בתחום החינוך הבלתי פורמלי הוא כפול: ראשית מכיוון שחבריהן מעבירים פעילויות של חינוך בלתי פורמלי בקהילה שבה הם מתגוררים, ושנית מכיוון שחברי הקהילות עצמם עוסקים בלימוד ועשייה בלתי פורמליים מסוגים שונים – בירור רעיוני, לימוד החברה הישראלית, התנדבות ועוד. תופעת הקהילות אמנם אינה חדשה, אך נדמה כי בעשור האחרון חֹוות קהילות הצעירים שגשוג ופריחה ומספרן עולה בהתמדה.

הכשרה פורמלית לעומת הכשרה תוך כדי עבודה: כיום אפשר לרכוש תואר בחינוך בלתי פורמלי במספר מכללות אקדמיות לחינוך. אבל לימודים מעין אלה אינם נתפסים כתנאי סף לעבודה בתחום. עמותות וארגונים רבים מחפשים אנשים ״עם זיק בעיניים״, לא דווקא בעלי תעודות פורמליות או ניסיון חינוכי, ואת הכשרת העובדים הם עושים בעצמם. יתרה מזאת, חוסר מקצועיות נתפס במקומות מסוימים – בעיקר בתנועות הנוער – כאחד ממאפייניו המהותיים של התחום ולפיכך הוא עשוי להיתפס גם כיתרון. המתח שבין פעולה ספונטנית לבין הכשרה פורמלית ״מסודרת״ המעניקה כלים, תשתית מושגית ויכולת רפלקטיבית אך פוגמת במידה מסוימת בעשייה הספונטנית האינטואיטיבית – הוא אחד המתחים המכוננים והמאתגרים של התחום כולו.

תת־פיתוח של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית בהשוואה לחברה היהודית: ניכר פער בין רמת הפיתוח של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית לבין רמת פיתוחו בחברה היהודית. הפער בא לידי ביטוי בכמות הפעילויות, באיכותן ובנגישות לתשתיות פיזיות. מגרשי ספורט, מרכזים קהילתיים, מבנים ייעודיים לפעילות נוער, ספריות ועוד מבני ציבור כיוצא באלה – חסרים מאוד ביישובים ערביים ומקשים מלכתחילה על קיומן של פעילויות חינוך בלתי פורמלי. זאת ועוד, לחינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית יש שני מאפיינים נוספים המקשים על התפתחותו: הראשון הוא העדר מסורת והיסטוריה של חינוך בלתי פורמלי, והשני, הנובע במידה מסוימת מן הראשון, הוא העדר פיתוח של פעילויות ייעודיות לחברה הערבית והישענות יתר על ׳העתקה׳ ותרגום של פעילויות מהחברה היהודית.

חברי צוות המומחים:

פרופ׳ שלמה רומי (יו״ר) – אוניברסיטת בר אילן
גב׳ נסרין חדאד חאג׳ יחיא – אוניברסיטת תל אביב
פרופ׳ גד יאיר – האוניברסיטה העברית בירושלים
ד״ר חגית קליבנסקי – המכללה האקדמית בית ברל

לדוח הפעילות המלא 'חינוך בלתי פורמלי לילדים, נוער וצעירים בישראל'

מידע נוסף על הפעילות, באתר היזמה למחקר יישומי בחינוך


    לפריט זה התפרסמו 1 תגובות

    שלום , אני עושה עבודה בנושא ילדים בסיון וחינוך בלתי פורמאלי בפרט ואשמח אם תוכלו לענות לי על מספר שאלות בשביל עבודתי בהקדם….

    פורסמה ב 08/04/2016 ע״י אלדרוב אלינור
    מה דעתך?
yyya