הכשרת מורים

המאמר מציג מחקר על הפרופסיונליות של קבוצת מכשירות מורים בקורסים להכשרת מורים לבית הספר היסודי באנגליה. הנתונים נאספו במחקר אמפירי שנערך במחלקות החינוך בשתי אוניברסיטאות בתקופה שבה הוכנסו לתוכניות ההכשרה שינויים משמעותיים. התפיסה של דייויס (Davis,1996) על מגדר בחיים המקצועיים היוותה מסגרת התייחסות למחקר. הנתונים מראים כיצד התייחסו המורות לשינויים על רקע דרכי העבודה הקיימות שלהם ומה תפסו כאיומים על הפרופסיונליות שלהן. המאמר התייחס גם לשאלת ההתפתחות הפרופסיונלית של מורות אלה באמצעות ניתוח שיח. (Murray,J.)

קיימת ביקורת על הגישות המסורתיות להכשרת מורים בטענה שהקשר שלהן לצורכי המתכשרים להוראה מוגבל ושהשפעתן על מעשה ההוראה קטנה. יש רצון לבנות פדגוגיה חדשנית בהכשרת מורים שיהיה בה קשר יעיל בין תיאוריה למעשה. למרות ניסיונות שונים להבנות מחדש את ההכשרה לא קיים בסיס ידע קוהרנטי העוסק בעקרונות המרכזיים שבבסיס תוכניות הכשרה שיש בהן היענות לציפיות, לצרכים ולעשייה של סטודנטים. המחקר שלהלן מביא ניתוח מאפיינים של תוכניות הכשרה באוסטרליה, בקנדה ובהולנד ותורם ליצירת מסגרת ראשונית הכוללת שבעה עקרונות בסיסיים המנחים פיתוח של תכניות הכשרה שתיצורנה שינוי. (Korthagen, F., Loughran, J. Russell, T)

בשנת תשס"ג נתקבצו נציגי תשע מכללות להכשרת מורים בפורום של צוות חשיבה במכון מופ"ת, במטרה לבצע תפנית בתכניות ההכשרה שלה מורים. הנציגים היו מעורבים ויוזמות להקמת שותפויות עם בתי ספר. בתום השנה הראשונה למפגשים, הוחלט להוציא לאור ספר שיציג את הניסיון המצטבר בהקמת השותפויות, בתחזוקתן ובפיתוחן בבתי הספר הנקראים בתי ספר להתפתחות מקצועית (PDS). כל פרק בספר מספר את הסיפור הייחודי של המכללה המיוצגת בפרק. הפרק המסכם של זילברשטיין ובן-פרץ נועד למצות את היסודות המשותפים בתשעת המקרים, המעדיפים לראותם כמייצגים מערך מחקר של ריבוי מקרים שבו ניתן לחשוף דפוסי התנהגות חוזרים ויסודות משותפים המאפיינים את המקרים השונים.

הסקירה מסכמת את יוזמת המחקר של קרן קרנג'י לחינוך לגבי הכשרת המורים בארה"ב במסגרת פרויקט הניסוי וההדגמה להשבחת ההוראה והכשרת המורים TNE. הפרויקט נועד לשפר את תוכניות הכשרת המורים ע"י השבחת ההוראה כאשר שבעה מכללות ואוניברסיטאות ידועות נבחרו על מנת להדגים הוראה אחרת של מורי המורים בעיקר בתחומי המדעים וגם בתחומי האמנויות. התוכניות נועדו תכנון אחר של הוראה משובחת על יסוד עקרונות ה-TNE. מסקנות עיקריות הן כי השינויים הנדרשים בתוכניות הכשרת המורים בארה"ב הם איטיים יותר מאשר נצפו ע"י קרן קרנג'י ומכון ראנד אשר הובילו ומובילות את הרפורמה המדגימה בתוכניות באותן שבע מכללות ואוניברסיטאות ( Sheila Nataraj Kirby et al).

המאמר ממקם את המחקר על הערכה מעצבת ומשוב בתוך דגם של למידה להכוונה-עצמית. במידה מסוימת יש בו זיהוי של משוב עם הערכה מעצבת. הערכה מעצבת מתייחסת להערכה המכוונת הכוללת משוב על בצוע לצורך שיפור וחיזוק הלמידה. טיעון מרכזי הוא שבהשכלה הגבוהה, הערכה מעצבת ומשוב אמורים להעצים את התלמידים כלומדים בעלי הכוונה-עצמית. הכוונה ללמידה שבה לומדים יכולים לווסת היבטים של החשיבה, ההנעה וההתנהגות במהלך הלמידה ( Nicol, D. J., & Macfarlane-Dick, D).

במאמר הנוכחי מתארת פרופסור דארלינג-האמונד את אסטרטגיות ההערכה וכלי ההערכה שפותחו לצורך הערכת תוכנית הכשרת המורים באוניברסיטת סטנפורד הידועה בשם STEP ) Stanford Teacher Education Program). תכנית הכשרת מורים זו עברה שינוי מהותי בחמש השנים האחרונות. מחקרי ההערכה רציפים שבוצעו ע"י פרופסור דארלינג-האמונד ועמיתיה חוללו שינויים מהותיים בהדגשי ההכשרה של תכנית STEP. המאמר מציג את כלי ההערכה ושיטת ההערכה הממתשכת המיושמת בשנים האחרונות באוניברסיטת סטנפורד. ניתוח הראיונות על יסוד קטגוריות שונות סייע לעורכי המחקר לזהות ולגלות את התרומה של הקורסים השונים בהכשרת המורים בסנטפורד ואת מידת השפעת השינויים בהם על ההתנסות בפועל בכיתה של המורים בוגרי התכנית ( Linda Darling –Hammond).

המאמר עוסק בפוטנציאל של הכשרת מורים המתבצעת בבית הספר ושמטרתה ליצור עם הסטודנטים קהיליית לומדים מקצועית. החוקרים עשו ניתוח רטרוספקטיבי של פרויקט שיתוף בהכשרת מורים בין בית ספר לבין ההכשרה מזווית הראיה של תיאוריה סוציו-תרבותית. שאלת המחקר המרכזית בדקה אם הקונטקסט של בית הספר הניע את הסטודנטים לפתח את זהותם המקצועית, זאת על בסיס ההנחה שהשתתפות בפרקטיקות החברתיות והתרבותיות תוך התייחסות לחינוך היא מרכזית לפיתוח זהות פרופסיונלית של מורה. החוקרים בדקו באיזו מידה יכלו הסטודנטים לפעול כ"משתתפים פריפריאליים לגיטימיים" (legitimate peripheral participants) ((Wenger,1998 בבית הספר, והאם אכן נוצרה "קהיליית לומדים פרופסיונלית"? בסיום מובאת רפלקציה על התנאים המאפשרים ביסוס הכשרת מורים על פרויקט בית-ספרי חדשני וספציפי. (Ten Dam, & Blom)

בשנים האחרונות פנה אגף בכיר לכוח-אדם בהוראה במשרד החינוך ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בבקשה לבצע בעבורו תחזיות לכוח-האדם בהוראה ברמת מגזר ופיקוח. בהתאם לכך פותחה בלשכה שיטה מדעית-טכנולוגית לחיזוי כוח-האדם בהוראה ברמה הארצית. מתחזית צורכי ההכשרה עולה כי במהלך השנים 2005 עד 2010, מספר המורים החדשים הבאים מקרב בוגרי המוסדות להכשרת עובדי הוראה, צפוי לגדול מכ-4200 בשנת 2004, לכ-4700 בשנת 2010 (גידול של כ-12%). מתוכם, מספר המורים החדשים הבאים מקרב בוגרים סדירים במוסדות להכשרת עובדי הוראה צפוי לגדול מכ-3300 בשנת 2004, לכ-3700 בשנת 2010 (גדיול של כ-12%)

פרופ' שלמה בק מציע מודל אלטרנטיבי, לפיו יש לתפוס את ההוראה כמקצוע מעשי, שבמרכזו נמצא המורה הבונה לעצמו תיאוריה שבתוכה הוא עובד. הידע שלו בנוי משלושה רכיבים, שמזינים אחד את השני: א. ידע פומבי (תיאוריה); ב. ידע מקומי – הנובע מקהילות העשייה בבית הספר בו הוא עובד.; ג. ידע אישי – הנובע מהתנסות ורפלקסיה. לדעת בק, על מנת להצמיח את המורה יש ליצור מבנה שבעיקרון הוא אקדמי – כלומר מחייב מרחק מסוים מההוראה ותפיסה שיטתית ולעבור ממצב של תואר ראשון דיסציפלינארי לתואר שני בהוראה. התואר הראשון לא צריך "להפריע" ללימודי ההוראה, ויש לנתק את השאלה מה המורה כבר יודע מלימודי הדיסציפלינה שלו לבין מה הוא צריך לדעת לצורך הוראה.

המאמר מתאר ניסוי פדגוגי שנערך בארה"ב לבדיקת יכולתם של סטודנטים להוראה ללמד בתכנית לימודים בינתחומית. הניסוי נערך בקרב סטודנטים להוראה המתכשרים להוראה בבתי ספר יסודיים בפלורידה. ממצאי המחקר מלמדים כי הכשרת סטודנטים להוראה בינתחומית הוא תהליך מורכב למדי. חלק ניכר מהסטודנטים להוראה גילה קשיים בהתמודדות עם שילוב פרקים בינתחומיים, בעיקר מבחינת ניהול הזמן ותכנון המשימות. לסטודנטים להוראה נדרש הרבה יותר זמן לגבש פעילויות בינתחומיות בהשוואה לציפיות של מורי המורים. בעיה נוספת אשר העיקה על התהליך היו החששות הכבדים של הסטודנטים להוראה משילוב נושאים בינתחומיים לאור חוסר שליטתם בתחומי האמנות והאוריינות הויזואלית. מסתבר כי שילוב נושאים בינתחומיים מחייב הקניית יסודות מעמיקים יותר בתחומי תכנון לימודים משולב הרבה לפני תחילת ההכשרה (Janet C. Richards and Kim T. Shea)

המאמר מציג את הרקע להבנה של הקושי בהגדרת רישוי/תעודת הוראה חלופי/ת, ומציע הגדרה אופרטיבית של המושג. סיכום ההגדרה של תוכנית חלופית: אין תוכנית רבות העומדות במערכת של עשרת המרכיבים שלמעלה. כדי שתוכנית תיחשב ל"תכנית חלופית לגיטימית" המרכיב הראשון שלמעלה – ידע דיסציפלינרי – צריך להיות מרכיב חובה. כדי שהמושג "תוכנית חלופית" יהיה בעל תוקף עליו להתייחס לתוכנית שבה ניתן לבוגר מכללה/אוניברסיטה בעל כשירות בתחום דעת מסוים וללא קורסים קודמים בחינוך להיות מועסק בבית ספר כמורה שמקבל משכורת ואחריות מלאה בכיתה ( .Haberman, M) .

המאמר מתמקד במודל של קיום קורסי התנסות פרופסיונלית לסטודנטים להוראה. מטרת המודל הייתה לסייע בפיתוח גישה רפלקטיבית בקרב הסטודנטים, תוך בניית הידע הפרופסיונאלי שלהם בבתי הספר ובקמפוס. כדי להשיג זאת הקורסים תוכננו לבנייה של "קהיליית מעשה"(communities of practice). לאחר הערכה של הקורס באמצעות מעקב אחרי הסטודנטים, נבחנו ההישגים והאתגרים לקראת המשך פיתוח תחושה של קהילייה מקצועית. המודל של הקורס הוא התנסות בחטיבה עליונה הנתמכת על ידי מרכיב טיוטוריאלי במכללה. (Sim Cheryl)

המאמר מתאר תהליך עבודה עם סטודנטים להוראה שהתמקד בבירור תפיסת עולמם החינוכי. במאמר משולבות דוגמאות למטפורות שניתנו על ידי סטודנטים עם מטפורות אישיות ומקצועיות של הכותבת המשקפות את דרך ההנחיה שלה. המחברת (מנחת הסדנה) חווה את המטפורה כיצור חי, שהוא חלק מעולמו הפנימי- ריגושי של האדם, ולאו דווקא ככלי עזר לחשיבה נקודתית. בעבודתה עם סטודנטים להוראה היא מאפשרת ללומדים לערוך מפגש בין העולם המטפורי שלהם לבין עולמם המקצועי המתפתח (מילי אייזנברג).

סיפור המקרה המוצג במאמר הוא סיפור של גלגול ובחינה עצמית ביקורתית של מחשבות ושל עמדות תחיליות המאפיינות יחס של "מודל של חסר" של מדריכה פדגוגית כלפי המורה המאמנת ומעבר הדרגתי לעמדה חדשה, המחפשת שיתופיות בין שתי התרבויות, זו של המכללה וזו של בית הספר. במוקד האירוע מסופר על מערכת יחסים בעייתית בין מדריכה פדגוגית, מורה מאמנת ומנהלת בית ספר. במערכת יחסים זו מעורבות גם זוג סטודנטיות, חניכות המדריכה הפדגוגית. ניכר חוסר תיאום בין הציפיות של המורה המאמנת והמנהלת מצד אחד לבין ציפיות המדריכה הפדגוגית מן הצד האחר באשר להתנסות הסטודנטיות בהוראה בכיתה (זילברשטיין, משה. פנייבסקי, רבקה)

סיפור מקרה שהתרחש בשנה השלישית של ניסוי שמטרתו יצירת שותפות בין בית הספר היסודי ממלכתי "בן גוריון" במזכרת בתיה לבין מכללת אחוה. מירי היא מורה חונכת בשנה הראשונה של חניכת סטודנטים בניסוי. שתי סטודנטיות בשנתן השלישית, ריקי ומיטל, מתחנכות בכיתה של מירי – כיתה ג'. הסיפור המתואר ע"י פרופ' משה זילברשטיין ועדנה גוז הוא סיפורה של ריקי בעיקרו, ומופיעות בו ריקי הסטודנטית, מירי המורה החונכת ועדנה המד"פית. המאמר מתאר בצורה אנליטית את שלושת הפתרונות שעדנה המד"פית מעלה ומנסה בהתייחסותה אל הסיפור המיוחד של ריקי כמענה למשבר שהיא עוברת. הפעילות המתוזמנת היטב של עדנה המד"פית עם מירי, המורה החונכת, ובתוך כך ניסיונה של ריקי לשתף פעולה, הם שחילצו אותה מעומק המשבר שהייתה שרויה בו והחזירו לה את התקווה להמשיך ולהתפתח להיות מורה ראויה. מסיבה זאת, סיפור המקרה מצטייר בעיני הכותבים במטפורה של פואמה פדגוגית (משה זילברשטיין, עדנה גוז)

המחברת מציגה את השינויים שחלו בתפיסת התפקיד והתפקוד של המדריכים הפדגוגיים ששותפים לניסויים של יצירת שותפות בין המכללה לבתי הספר. המחברת סוקרת מקורות המתייחסים לתפקידי ההדרכה בבתי הספר להתפתחות מקצועית ודנה בהרחבה בשינויים שחלו בתפקידים אלה בהשוואה לתפקידים שמדריכים פדגוגיים ממלאים בתכניות הכשרה של מורים בדגם המסורתי. כהדגמה לשינויים שחלו בסביבת העבודה ועקב כך, שינויים בתפיסת התפקיד של המד"פ – המחברת מביאה את המקרה של שותפות בין מכללת אחוה לבית הספר המ"מ היסודי "בן גוריון" במזכרת בתיה. בסיום המאמר מצביעה המחברת על בעיות וקשיים בתפקוד המד"פ בתנאים של השותפות ומסכמת בהמלצות ובמסקנות רלוונטיות ללימודי ההתמחות של המד"פים (מלאת, שוש)

המאמר מתאר את תהליכי השינוי של מדריכה פדגוגית מתודית בתחום הוראת המתמטיקה כתוצאה מהשתתפותה הפעילה בבנייה של עמיתות בין המכללה לבין בתי הספר המאמנים. העבודה של המדריכה הפדגוגית במסגרת העמיתות דרשה ממנה להגדיר מחדש את תכני עבודתה, את תהליכיה ובעיקר את המרחב שהיא מתרחשת בו. המאמר מבהיר את השינויים המבניים שחלו בתפקיד הכשרת הסטודנטיות להוראה במסגרת העמיתות ומשתף את הקוראים במסע האישי –מקצועי שעברה מחברת המאמר , המדריכה המתודית, בעבודתה בעמיתות(רגב, חיותה)

בעוד מרבית תוכניות הכשרת המורים בארה"ב מתמקדות במה שהסטודנטים להוראה צריכים ללמוד ובמה שהם צריכים לדעת, מעדיפה פאמלה גרוסמן להתמקד יותר בדרך שבה יש ללמד את הסטודנטים להוראה. לדעת גרוסמן מרבית תוכניות ההכשרה מדווחות על נושאים בעלי אופי ארגוני-קוריקולרי כגון שימוש בבתי ספר להתמחות מקצועית מסוג PDS בעוד נושאים פדגוגיים ושיטות הוראה דידקטיות לא קיבלו תשומת לב נאותה. לדעתה של גרוסמן לא ניתן להפריד בין נושאים קוריקולריים ושיטות הוראה. פאמלה גרוסמן מאמינה שיש להקנות הרבה יותר חשיבות לכל המכלול של שיטות גישות ופדגוגיות אותן צריכים הסטודנטים ופרחי ההוראה להכיר היטב. לדעתה, יש לחזק את החלק של שיטות הוראה ודרכי הוראה במסלולי הכשרת המורים ולא להסתפק רק במסגרות קוריקולריות כגון ה-PDS. פרופסור פאמלה גרוסמן תופיע במסגרת הכינוס הבינלאומי להכשרת מורים: "הכשרת מורים על פרשת דרכים, 28 ביוני – 25 ביוני 2007 (מכון מופ"ת ומכללת קיי)

מאמר זה מתייחס לאחד מיסודות הביצוע של תכנית לימודי ההתמחות למורי מורים. המחברות מתארות את עבודת הטיוטרים במסגרת לימודי ההתמחות, הן עומדות בעיקר על התהיות, על הלבטים ועל השאלות הלא פתורות בעבודה זו. הן דנות בשאלה השבה ועולה בדיוני הצוות של לימודי ההתמחות – כיצד ובאיזו מידה משתלבת האוטונומיה הפדגוגית-מקצועית –אקדמית של הטיוטרים בייצוג העמדות המציגות את הגישות המוסכמות במסגרת תכנית לימודי ההתמחות. המחברות מרחיבות בהסבר על מורכבות מילוי התפקיד של הטיוטור. מילוי התפקיד "מתאפיין ביכולת של גמישות, ראייה מורכבת וחשיבה רפלקטיבית" (אורנה שץ-אופנהיימר ורבקה רייכנברג )

המחברת מביאה דיווח אוטנטי של תפיסות תפקיד ותפקוד של חמישה מד"פים. המחברת מנתחת דיווחים אלה לאור שתי מסגרות קונצפטואליות. המסגרת האחת היא זו של שלושת ההיבטים הנדונים בחלק הראשון של המאמר (היבט סוציו- פסיכולוגי, היבט תפקודי מקצועי, היבט של הערכה, רפלקציה ומשוב), והמסגרת השנייה היא ההבחנה בין הדימוי האידיאלי שיש למד"פים האלה באשר למורה הראוי לעומת הדימוי האידיאלי שיש להם על דמותם הם כמדריכים פדגוגיים ראויים. לעתים ניתן היה לזהות תופעה של טשטוש גבולות בין תפקידי המורה לתפקידי המד"פית, כאשר במרכז מודגשות הכשירויות המקצועיות של המורה בכיתה יותר מן הכשירויות של המד"פ בהדרכה (עמנואל, דליה)