אקטואליה

מאמר חשוב של ד"ר ניר מיכאלי הכולל ארבעה חלקים עיקריים: "בחלק הראשון נפרוש ונחדד הגדרות ומושגים יסודיים, בחלק השני נסקור שלבי מפתח בהתפתחותה של מערכת החינוך בישראל ונבקש לטעון כי למאפייני שורשיה השפעה מכרעת על דפוסיה בהווה. בחלק השלישי נתאר ונמפה את ביטוייהם המגוונים של תהליכי ההפרטה במערכת החינוך בתקופתנו. בסיום נדון במשמעויות ובהשלכות של תהליכי ההפרטה לגבי מערכת החינוך בפרט והחברה הישראלית בכלל ונציג המלצות מדיניות קונקרטיות. " בדומה לתהליכי הפרטה בזירות אחרות גם זו בשדה החינוך מתפתחת בשתי דרכים משלימות: 'מלמעלה' – כמדיניות ציבורית של העברת אחריות לסקטור הפרטי, או מ'למטה' – כיוזמות פרטיות לייצור והספקה של שירותים משלימים או חלופיים לאלו הניתנים ע"י הסקטור הציבורי.

במאמר זה מציגה ד"ר חנה דויד עשרה היגדים רווחים אודות מערכת החינוך בישראל, ומביאה נתונים המציבים סימן שאלה ביחס לאמיתותם. למשל: האם אכן כל נער או נערה יכולים להגיע לתעודת בגרות? האם אכן הזרמת כספים למערכת החינוך תביא לשיפור בהישגי התלמידים? האם ביטחון עצמי של התלמיד ביחס ליכולותיו אכן הינו המפתח להישגים גבוהים? ועוד ועוד. בנוסף מביאה דויד תרגום של טקסט מתוך ספר של Murray העוסק ב"רומנטיות חינוכית" ובשאלה מהי הצלחה חינוכית.

זה שנים שנבחני בחינות הבגרות, הורים לנבחנים, מורים רבים במערכת, בוחנים, פקידי משרד החינוך ורבים וטובים יודעים שתרבות השקר והעמדת הפנים היא חלק בלתי נפרד מהבחינות: העתקות בזמן הבחינה נעשו דבר שבשגרה והן הולכות ומשתכללות עם השנים; בוחנים שתפקידם לשמור על טוהר הבחינות עוזרים בעקיפין ובמישרין לנבחנים בעיצומה של הבחינה; מורים נענים ללחצים אדירים שמופעלים עליהם ונותנים ציוני מגן גבוהים במיוחד במבחני המתכונת באופן שאינם משקפים את הישגי הלומדים והורים שהפרוטה מצויה בכיסם משקיעים הון עתק במימון לימודים פרטיים שעיקר מטרתם לשכלל את יכולתם של הלומדים לעבור את בחינות הבגרות ללא כל קשר לרצף הלימוד של התלמידים במהלך שנות לימודם בבית הספר. כל התופעות האלה מביאות לידי מסקנה עגומה: בחינות הבגרות אינן כלי הערכה אמין המשקף למידה. הן טכניקה מלאכותית הניתנת ליישום ולשכלול ללא כל קשר לנעשה בבית הספר, ולכן אינן מהוות מדד ללימוד רציף ותהליכי. חמור מכך, יש בהן מרכיב שקרי כל כך ברור וגלוי לעין, עד שהן מוזילות לחלוטין את ערך הלמידה ( אייל נוה ).

אם חשבנו כי רק באירופה מתעוררות התנגדויות של מומחי חינוך להשוואות הבינלאומיות של מבחני הישגים כגון פיז"ה ואחרים הרי שגם בארה"ב קוראים מומחים בתחומי החינוך תיגר על המגמה הזו . מחבר המאמר הנוכחי טוען כי "המרוץ לצמרת העולמית", התכנית החינוכית של ממשל אובמה, מבוסס על הנחות כוזבות, מדע מטעה והתעלמות מוחלטת מהתלמידים ומהמורים ובאופן שבו הם לומדים. המחבר מציע הגדרה מחדש של המורה/המחנך האיכותי מתוך נקודת מבט אנתרופולוגית. הוא משתמש בטענה של גירץ (Geertz, 1983) כי הדבר החשוב ביותר באנתרופולוגיה הוא היכולת להיכנס לתוך מוחם של אנשים אחרים ולהבין דברים מתוך תפיסת המבט שלהם. מכאן, המחבר טוען כי "הוראה איכותית" משמעה "לדעת מתי" גישה מסוימת להוראה מתאימה. זה, במידה רבה, ישתנה בהתאם למיקום, לזמן, לנסיבות ולנקודת המבט הפלורליסטית-תרבותית. המחבר מסכם כי כדי להשיג רפורמה בחינוך, אין צורך לשאוף לתחרותיות, אלא להבנה ( Jason Margolis ).

ספר זה מציג מודל מפורט של ארגון חינוכי המותאם לערכים הרצויים ולצרכים של ישראל בעידן הפוסט-מודרני. זהו ארגון חינוכי גמיש, פתוח ודינאמי, התומך ברמות הטכנולוגית, הארגונית, והפדגוגית בתקשורת משמעותית ומעודדת התפתחות אישיותית בין אנשים צעירים, לבין העולמות האין סופיים הפתוחים היום בפניהם בסביבתם ובעולם הווירטואלי ובינם לבין עצמם. המודל נולד כתגובה למצוקה של כל המעורבים בחינוך בדור האחרון לנוכח תהליך הקריסה הערכית והארגונית בו מצויה מערכת החינוך והכישלונות המתמידים של אין סוף "רפורמות" סותרות וחלקיות לחלץ אותה מהמשבר החמור בו היא מצויה. הוא מתבסס על ההכרה כי הדרך היחידה להתייחסות אפקטיבית למשבר מבוססת על התמודדות שיטתית וכוללת עם האתגרים המרכזיים הניצבים בפני מערכת החינוך בימינו. אתגרים אלו כוללים בין היתר: החזרת החינוך למערכת החינוך, מיזוג החינוך עם התרבות הדיגיטלית, התאמת המערכת למבנים הארגוניים, החברתיים, לשוק העבודה ולדפוסי החשיבה ודרכי החיים הכאוטיים המאפיינים את ישראל בעידן הפוסט-מודרני. המודל מבוסס מצד אחד על ניתוח של ערכי היסוד של החינוך הרצוי בישראל כחברה הומניסטית ־ פיתוח אוטונומיה אישיותית, שייכות דיאלוגית ומוסריות, ומצד שני על ניתוח המאפיינים הרלוונטיים של המציאות הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים. שאלת היסוד שהספר מתמודד עמה בכל ההקשרים הללו היא: כיצד ניתן לרתום את המהפכה הדיגיטלית ואת שינויי העומק האחרים שהתרחשו בחברה בעשורים האחרונים לצורך מימוש מיטבי של הערכים החינוכיים הרצויים? ( רוני אבירם, נעמה בר-און, מנואלה אטיאס).

המחקרים והניתוח בספר זה חושפים את עומק הניצול ההולך וגובר במערכת החינוך, ומדובר בנשים. מתגלה סיפור של ממשלות המזניחות בציניות את האינטרסים של נשים הן בתפקידי ההוראה והן בתפקידי הורות. הספר חושף גישות סטריאוטיפיות שפוגעות במערכת החינוך ומתבטאות בדרג מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, באקדמיה ובתקשורת… לניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כגון באלימות נגד נשים: להאשים את הקרבן". "להזנחה ולניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כמו באלימות נגד נשים – שבה מאשימים את הקורבן. האצבע המאשימה מופנית כלפי המורות המקופחות בלאו הכי בשכר ובתנאי הוראה, ולא כלפי קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. אבל הפגיעה במורות לא מסתיימת רק במערכת החינוך: יום הלימודים הקצר פוגע בהורים, והיות שעל פי רוב ההורה העיקרי המטפל בילדים הוא האם, נפגע כך גם שוויון ההזדמנויות של הנשים".

נכון כי תופעת האלימות הפיזית של בני נוער ותלמידים בבתי הספר נמצאת בירידה , אך למעשה היא הועתקה לאינטרנט ושם הנזקים הנפשיים עלולים להיות אפילו גבוהים יותר. כך טוענים מומחי משרד החינוך האמריקאי בהסתמך על נתונים שקיבלו מן המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן. עפ"י נתונים אלו 35 % מבני הנוער האמריקאיים חוו צורה כלשהי של תוקפנות מתוקשבת באינטרנט, כאשר הביטוי המסוכן ביותר הוא חרם כיתתי על ילדים באמצעות הרשת החברתית של פייסבוק. לבני הנוער יש פחות מעצורים באינטרנט והם מסוגלים להעליב את עמיתיהם או להשמיץ אותם במילים יותר חריפות מאשר בשיח פנים אל פנים. המומחים האמריקייים מודאגים מקצב ההתרחבות של תופעות האלימות המתוקשבת באינטרנט , מה גם שיותר ויותר תלמידים ובני נוער מבלים את עיקר שעות הפנאי שלהם בפייסבוק.

מאמר מעניין ומאתגר של ד"ר אברום רותם ועידית אבני שפורסם בחודש יוני 2010 . חלק גדל והולך של מורים שמצויים במרחב המקוון לצרכים אישיים ומקצועיים, יוצרים קשר עם התלמידים בסביבתם הטבעית, קרי הפייסבוק (בישראל 2010), כשחלקם הגדול רואים זאת כחלק מעבודתם החינוכית, למרות שרבים אחרים, עדיין, סבורים שאין לקיים קשר שכזה. לצד הרווחים הפדגוגיים והאישיים מהקשרים והאינטראקציות ברשת החברתית עם תלמידים, מרבית המורים עדיין אינם מודעים לבעייתיות, לדילמות ולמלכודות העלולות לצוץ מהתנהלות זאת. מאמר זה מתייחס לסוגיות העיקריות העולות מקשר מורה- תלמיד ברשת החברתית, לדרך בה הן באות לידי ביטוי במקרים אותנטיים, ולאתגר העומד בפני המורים, מנהלי בתי הספר והמנהיגות החינוכית – כיצד להתמודד עם סוגיות אלה ולמנוע מלכתחילה את הבעייתיות שבהן ( אברום רותם, עידית אבני).

מאמר מעניין של עידית אבני וד"ר אברום רותם אשר התפרסם בחודש יוני 2010 . הפייסבוק פותח אפשרות חדשה של נראות בית הספר. מיתוג, פרסום ושיווק בית הספר, נעשים ללא עלות, תוך אפשרות להגיע למרב קהל היעד שבית הספר מעוניין בו – אוכלוסיית התלמידים וההורים בישוב/ באזור. פרסום ומיתוג בית הספר בפייסבוק, מצריך הבנה וניסיון עם עקומת לימוד קצרה כך שכל בית ספר יכול לעשות זאת תוך זמן קצר יחסית. אך לצד הפוטנציאל שזיהו בתי הספר בפרסום בפייסבוק, עולות סוגיות בעייתיות שהשלכותיהן האפשריות אינן במודעות בית הספר או אינן ברורות לו דיין. מאמר זה מתאר סוגיות אלו ופתרונות אפשריים ( עידית אבני ואברום רותם).

ספר חדש שיצא זה עתה לאור, המבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר מירה פוירשטיין ממכללת אורנים. הספר עוסק בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית- תקשורת המונים, חינוך לחשיבה ביקורתית – והוא מיועד לסטודנטים במדעי הרוח והחברה, ולעוסקים בהוראת החינוך לאוריינות מדיה. הספר של ד"ר מירה פוירשטיין עוסק ברעיונות ובמושגי מפתח בתחום החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית (Critical Media Literacy ) שמטרתו: לטפח ולקדם את החשיבה הביקורתית של ילדים ונוער ביחס לתכני המדיה ומסריהם. התחום מעוגן בפרדיגמה הביקורתית ובחינוך לדמוקרטיה המצדדים בטיפוח אנשים חושבים, המסוגלים לנתח ולהעריך מידע באופן בקורתי, כדי לקבל החלטות שקולות ותבוניות החיוניות להבטחת איכות חייהם כאזרחי הדמוקרטיה. בראייה זו, התחום מציב ללומדים אתגרי חשיבה רלבנטיים בעידן של תקשורת רב ערוצית, גלובליזציה ושינויים טכנולוגיים. ידע וכישורים לניווט חכם בסביבות מידע וירטואליות, והתמודדות מושכלת עם הערכים והנורמות המטופחים בעולם ה"רייטינג" של המדיה. הספר הוא תוצר של עבודת דוקטורט שבחנה את החשיבה הביקורתית של תלמידים בביה"ס היסודי מול תכני טלוויזיה ופרסומות מהעיתונות, בעקבות התנסות שיטתית בתכנית לאוריינות מדיה ביקורתית

רוב האנשים גדלים על האמונה שלימודים הם המפתח להצלחה בחיים. לימודים נתפסים כמשהו חיוני לחיים והתפיסה היא שצריך ללמוד גם אם לא אוהבים את זה. הדבר במיוחד נכון אצל ילדים שבחלקם הגדול שונא את הלימודים בבית הספר. שיטות שונות נוסו במהלך השנים ונועדו לעודד את התלמידים ללמוד, כשהבסיס ברוב החברות הדמוקרטיות הוא חוק חינוך חובה, כלומר ילדים חייבים ללכת לבית הספר עד גיל מסוים. אבל זה שמחייבים אותם ללמוד לא אומר שהם באמת לומדים. אז איך אפשר לעודד אותם ללמוד? כתבה שפורסמה לאחרונה במגזין טיים סוקרת ניסוי מהפכני חדש שנערך לאחרונה בארה”ב. הרעיון הבסיסי של הניסוי הוא שאם ילדים לא רוצים ללמוד ואנחנו לא מצליחים לשכנע אותם שזה חשוב להם, למה שלא ניתן להם כסף עבור הלימודים ונראה אם זה יעלה את המוטיבציה שלהם ללמוד? הרעיון לכאורה נשמע נורא. לשלם לילדים כסף בשביל ללמוד? הרי זה נוגד את כל התפיסה החינוכית הבסיסית שלימודים צריכים לנבוע ממוטיבציה פנימית, ובכלל זה נשמע מאוד לא מוסרי, נכון? ( ד"ר גיל גרינגרוז ).

מאמר נרחב ומעניין סוקר שבועון האקונומיסט הבריטי את המצע הרעיוני של מפלגת השרנים ומסביר כי השינוי העיקרי שהם מייצגים מבחינת הבריטים הוא שאיפתם לבצע רפורמה מקיפה בחינוך הבריטי בהשראת הרפורמה בחינוך בשבדיה שנערכה בשנת 1991 . מדובר ברפורמה מהותית של מבנה החינוך שהשמרנים באנגליה מבקשים ליישם . מה היא אותה רפורמה בחינוך בשבדיה אשר הצליחה ואשר מדינות מובילות בעולם מבקשות לחקותה?

הציפיות הרבות לשילובו של מחשב ה-IPAD כספר לימוד ממוחשב בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות גורמות כיום למו"לים רבים בארה"ב להיערך לפיתוח ספרי לימוד ממוחשבים שיהיו גם תואמי מחשבי IPAD. לאור זאת, ניכרת פעילות נמרצת בארה"ב למעבר לספרי לימוד ממוחשבים לא רק מבחינת המו"לים ושוק הספרים אלא גם מבחינת גורמי החינוך השונים (מנהלי בתי ספר , מחוזות חינוך וכדומה) . דחיפה לכך , ניתנה כבר לפני שנה בקליפורניה שם החליטו מושל המדינה ובית הנבחרים המקומי על חקיקה חדשה המאפשרת למנהלי בתי הספר ומחוזות החינוך לשלב ספרי לימוד מקוונים או סביבות למידה מתעדכנות במקום ספרי לימוד מודפסים. השאלה העיקרית הנשאלת ע"י המאמר הנוכחי היא האם למידה של תלמידים באמצעות ספרי לימוד מקוונים ודיגיטאליים אכן תחולל שינוי מהותי בדרכי הלמידה ובתהליכי ההבנה. מומחים לתהליכים קוגניטיביים ולקריאה מנסים לענות על שאלה מטרידה זו ( Gilbert T. Sewall ).

במקום להיישיר מבט אל גלי הצונאמי של המהפכה הפוסט־מודרנית ולחולל את השינוי היסודי הנדרש, התמכרה מערכת החינוך לגלים של "רפורמות" המשמרות את המבנה המודרני והאנכרוניסטי שלה. הסביבות החינוכיות הצומחות מלמטה הן תקוותה של מערכת החינוך . במאמר זה מבקש פרופסור רוני אבירם לאבחן את שורשי החולי הראשוני והחולי המשני ולהציע פרוגנוזה לצורך טיפול בהם. למעשה, יש כבר מי שמממש את הפרוגנוזה שאציע, אבל באופן חלקי. יש אפוא התחלה, יש מקום לאופטימיות זהירה. בעשורים האחרונים פועלים ברחבי הארץ צוותים של הורים ומורים החושבים על חינוך רצוי בעידן פוסט־מודרני, בונים מודלים ומיישמים אותם ומתמודדים בהצלחה עם התנכלויות שונות של הממסד החינוכי. יש לציין בכלל זה גם את המשפחות שבחרו בחינוך ביתי. אף שהצוותים הללו פועלים באופן ספונטני הם מקיימים באופן חלקי ושטחי את "התנאים הפנימיים", אך אינם נהנים מ"התנאים החיצוניים". לפיכך הם פועלים ברובם בתנאי מצוקה. עם זאת נראה שהסביבות החינוכיות האלטרנטיביות צברו "מסה קריטית" ומערכת החינוך אינה יכולה עוד לדכא אותן. המערכת רואה בהן "רע הכרחי"; עליה לראות בהן "טוב רצוי" ולתמוך בהן. הסביבות החינוכיות הצומחות מלמטה הן תקוותה של מערכת החינוך ( רוני אבירם) .

הספר הנוכחי של מירה קרניאלי, המתבסס על עשרות שנות עבודה עם דורות של פרחי הוראה, נותן מענה למורים ולמורי מורים המחפשים דרך אחרת להוראה ומוכנים להתנסות בכיוונים חדשים. הספר מתמקד בסוגיה חינוכית ערכית זו ומציע הצדקה עיונית ודרכים מעשיות להתפתחותם ולהכוונתם של המורים כאנשים סקרנים, אכפתיים, רגישים וחושבים. ההתפתחות של המורים והשינויים שהם יוצרים ביחסם כלפי תלמידיהם כאנשים וכלומדים מעצימים אף את התלמידים עד כדי הפנמתה של גישה זו. התכנית יכולה לשמש בסיס ללמידה אישית ו/או כלל בית ספרית, אשר איננה דורשת התארגנות מיוחדת או משאבים כספיים, אלא נכונות לפרוץ את דפוסי החשיבה והעבודה המסורתיים, לשאול שאלות על סביבת העבודה ולחקור תוך ניסיון לחפש תשובות מהימנות לסוגיות ולבעיות שיתעוררו.

הספר "מבוך השמירה על סודיות בייעוץ חינוכי: תאוריה, מחקר ומעשה" מפנה זרקור לנושא שמירת הסודיות, שהיא אחת החובות האתיות הבסיסיות ביותר של היועצים החינוכיים אך גם אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בעבודתם. הנושא מעורר את הדילמות האתיות השכיחות ביותר בשל הכורח לאזן באופן מתמיד בין המחויבויות האתיות והחוקיות כלפי התלמידים הקטינים, כלפי הוריהם וכלפי המערכות החינוכיות. בשל מורכבותה אפשר לראות בשמירה על סודיות סוגיה המשמשת אבן בוחן לכלל ההתנהגות האתית של היועצים ולמקצועיותם. ספר ראשון זה בישראל, המתמקד בקול האתי של יועצים חינוכיים, מציע כר תאורטי נרחב וממצאים אמפיריים מנקודת מבטם של אנשי המקצוע עצמם

בחסות חברות סיסקו-אינטל-מייקרוסופט פורסם לאחרונה מסמך אקדמי המפרט את עשרת הכישורים הדרושים למאה ה-21 : דרכי חשיבה ( יצירתיות וחדשנות , חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות , למידה כיצד ללמוד, מטא-קוגניציה ), דרכי עבודה , אמצעי עבודה ( אוריינות מידע (כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכו' , אוריינות ICT (טכנולוגיית מידע ותקשורת) , חיים בעולמנו ( אזרחות – מקומית וגלובאלית, חיים וקריירה , אחריות אישית וחברתית – כולל מודעות וכשירות תרבותית )

בספר החדש בעריכת פרופסור אורית איכילוב, אחד-עשר פרקים אשר בוחנים בצורה ביקורתית גילויים מרכזיים של הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל, ודנים במשמעויותיהם החברתיות והחינוכיות. כך, למשל, הספר דן בציוני-הדרך המרכזיים בכינונו ובשחיקתו של החינוך הממלכתי בישראל; בקיצוץ בתקציב החינוך; בקיומן של מסגרות לימוד מופרטות באוניברסיטות-המחקר הציבוריות בישראל; בהעסקה עקיפה של אנשי חינוך באמצעות חברות כוח-אדם; במגמות הפרטה בחינוך הערבי; בהפרטה בשירותי הרווחה האישיים לילדים ולבני-נוער; ובדפוסים שונים של חדירת עסקים לבתי-הספר. "מטרת ספר זה היא לבחון בצורה ביקורתית מהלכים של הפרטה בחינוך בישראל. כל אחד מפרקי הספר דן בהיבט מרכזי של הפרטת החינוך בישראל ובוחן את התוצאות החברתיות והחינוכיות של מהלכי ההפרטה. עם זאת, חרף הניסיון לפרוש יריעה רחבה, אין הספר מתיימר למצות את מכלול הסוגיות החינוכיות והחברתיות העולות מהפרטת החינוך בישראל. "

ד"ר טוני ווגנר (Tony-Wagner) מאוניברסיטת הרווארד טוען כי יש שתי מגמות עיקריות בעולם שמציבות אתגרים והזדמנויות רבות למערכת החינוך. המגמה האחת: העולם עובר מכלכלה תעשייתית לכלכלת ידע. המגמה השנייה: הדור הצומח, הגדל בעידן האינטרנט, מונע ללמוד בצורה שונה מזו המקובלת עד היום. שני כוחות אלה מאלצים אותנו להגדיר מחדש את מושגי החינוך במדינה. ד"ר ווגנר מצביע על "פער ההישגיות העולמי" (Global Achievement Gap), הפער בין מה שמלמדים ובוחנים כיום אפילו הטובים בבתי הספר, לבין המיומנויות שכל התלמידים יזדקקו להן במאה ה 21. ד"ר טוני ווגנר מונה שבע מיומנויות שלהן יזדקקו הבוגרים כדי להצליח בעתיד, בלמודי המשך (בקולג') ובקריירה

ספרו של הפסיכולוג הקוגניטיבי Dan-Willingham "מדוע תלמידים אינם אוהבים את בית הספר " זוכה לאחרונה לעניין רב בארה"ב ובאנגליה וגם בביקורת מסוימת מצד אנשי חינוך. הטיעון המרכזי של Dan-Willingham הוא שחוסר הנחת של התלמידים בביה"ס נובע במידה רבה מהעובדה כי המורים אינם מבינים עקרונות קוגניטיביים רבים ולכן מחמיצים את ההוראה האיכותית שלהם. הילדים מטבעם הם מסקרנים , אך המורים אינם יודעים כיצד להציג ולהמחיש את התכנים בדרך שתעורר עניין בקרב תלמידיהם. התלמידים בביה"ס אינם מסוגלים לחשוב באופן מופשט וצריך למצוא דרכים להמחיש להם סוגיות ובעיות בצורה קונקרטית מחד ומאתגרת מאידך. לדעתו , אם המורים ישתמשו בעקרונות הקוגניטיביים להם הוא מטיף בספרו אז יש אולי סיכוי שהתלמידים יאהבו יותר את ביה"ס. הטיעון של אנשי החינוך, מבקריו של Dan-Willingham , הוא שבעיית העברת למידה קיימת בכל מסגרת לימודים שמנסה ללמד ואינה אופיינית רק לבתי הספר.