החל בשנת 2014, בתחילת כהונתו של שי פירון בתפקיד שר החינוך, היתה הלמידה המשמעותית חלק מהמדיניות המוצהרת של המשרד. פירושה של למידה משמעותית הוא: גיוון וגמישות של תוכנית הלימודים בהתאם לשונות בתחומי העניין של התלמידים; הרחבת האוטונומיה הפדגוגית של המורים; ושינוי והגמשת משטר הבחינות והמדידה: פחות מבחנים אחידים וסטנדרטיים עם ציונים מספריים ושאלות בקיאות סגורות שמכוונות לתשובה אחת נכונה, ויותר הערכה מילולית על עבודות חקר ופרויקטים שמבצעים התלמידים, לרוב על נושאים שהם עצמם בוחרים.
לאתר הספר

הספר "מרחבים משותפים במערכת החינוך ובאקדמיה" אינו ממליץ על דרך אחת ויחידה כפתרון אפשרי למתח הקיים בין המגזרים והתרבויות, אלא חושף את הקוראים למגוון דיאלוגים באזורי גבול תרבותיים ולדרכים שונות להתנהלות במרחבים אקדמיים וחינוכיים משותפים.

אטיין ובברלי וונגר-טריינר, מחלוצי תחום הלמידה בקהילות בעולם, סבורים כי קהילת למידה טובה היא קהילה המצליחה להתפתח ולהביא סוגים שונים של ערך ותועלת לאורך זמן: תועלת מיידית, תועלת פוטנציאלית, תועלת יישומית ותועלת ממומשת.

אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך בארגון המדינות המפותחות OECD, הופיע בפורום חינוכי שנערך בדצמבר 2020 ביוזמת חוקר במרכז טאוב ובהשתתפות כ-150 בכירים במערכת החינוך בישראל. שלייכר דיבר על מבחנים, חשיבה ביקורתית ויצירתיות, גודל כיתות, אי שוויון בין תלמידים, הכשרת מורים וריכוזיות במערכת החינוך

תנועת הסטנדרטים ביקשה להקנות תוכן לימודי זהה ואחיד לכלל התלמידים, במטרה להעלות את רמת הלימודים, אך גם כדי ליצור שוויון הזדמנויות לשכבות האוכלוסייה השונות, לצד הנחלת מורשת תרבותית, היסטורית ומדעית משותפת לכלל התלמידים בחברה. ואולם, שני גורמים פגעו בהצלחת התוכנית: 1. התלהבות יתר מהמבחנים. 2. צמצום המושג 'סטנדרטים' למספר מוגבל של מקצועות.

בעידן של למידה מהבית, גובר הצורך של המורה לקבל בזמן אמת תמונת מצב פרטנית ומקיפה של תלמידיו מבחינת נוכחות, התפתחות חברתית-רגשית, התנהגות, ציונים והישגיות. בהקשר זה, הומצאו ממשקי טכנולוגיה הדדיים אשר מאפשרים למורים לקבל קבל מידע שוטף, מאובטח ומהימן על התלמידים במהירות הבזק.