המחקר מתמקד בתפיסותיהם של מנהלים לגבי תחומי הסמכות (Authority) והאחריות (Responsibility) בעבודתם, ובקשר של תפיסות אלה למערכת אחריותיות (Accountability) ולמודל הניהול העצמי (School-based-management). מדובר במחקר איכותני, בגישת התיאוריה המעוגנת בשדה, המבוסס על ראיונות עומק מובנים למחצה. הוא כולל 20 מנהלים של בתי ספר יסודיים במרכז הארץ, כאשר 11 מתוכם מנהלים בתי ספר בניהול עצמי ותשעה מנהלים בתי ספר שאינם בניהול עצמי (גרינשטיין, יעל, דן, גבתון).

מדי יום מופיעים בשוק החינוך טכנולוגיות ומכשירים חדשים רבים עד שקשה להחליט על מה להוציא את הכסף, אם בכלל. לפני שתעשו את ההשקעה הבאה שלכם, שאלו את עצמכם כמה שאלות מהותיות . השאלות יסייעו לכם לקבל החלטה כיצד להשקיע את התקציב בטכנולוגיה חינוכית בכיתה ולקבל החלטה נכונה לגבי כיווני ההשקעה והתועלות שתפיקו מכך בביה"ס. המאמר התפרסם בנובמבר 2011 בארה"ב. במקור , המאמר מיועד לבתי ספר בארה"ב , אך ניתן ללמוד ממנו רבות גם בישראל.

המאמר אשר הוצג בכינוס בינלאומי בשנת 2011 מסביר כיצד ליצור נוכחות שיתופית בפורום מתוקשב של קורס מתוקשב. תוך התבססות על ממצאי מחקר קודמים מציעים מחברי המאמר כמה שלבי פעולה מהותיים בהם יש לנקוט בקורס מתוקשב. בניגוד לקורס רגיל בקורס מתוקשב יש חשיבות עליונה ביצירת מעורבות של הלומדים ( engagement). לא ניתן ליצור מעורבות כזו בתנאי לחץ. ראשית כל יש ליצור בתחילת הקורס אווירה פתוחה שאינה כופה לוחות זמנים מחייבים . בהמשך הקורס ניתן ליצור יותר אבני דרך מחייבים , אבל בתחילת הדרך יש להסיר את החסמים של לחצים מהסטודנטים. בשבועות הראשונים להפעלת הפורום המתוקשב של הקורס המתוקשב יש לאפשר ולהשרות הרגשת נינוחות וזמן לבנית אמון בין הסטודנטים ולגיבוש תחושת קהילה. יש לגבש דיונים מקוונים שיובילו לדיאלוג יותר ידידותי ופתוח בין משתתפי הקורס וזאת על מנת להסיר מחיצות וחסמים. תיאום ציפיות : עוד מוצע כי באמצע הקורס להעביר בין הסטודנטים שאלון להערכה עצמית שבאמצעותו ניתן יהיה ללמוד מקרוב על ציפיות לגבי המעורבות בפורום והתנהלות הקורס המתוקשב (Sarah Haavind , Richard Carter ).

מדי פעם עולה על סדר היום הציבורי והחינוכי האפשרות לקצר את שבוע הלימודים. מאמר זה מוקדש לעיון סוציולוגי –חינוכי בהשלכות הצפויות אם תמומש האפשרות הזאת. נראה כי המעבר לשבוע לימודים מקוצר עשוי לשנות את משמעותו של זמן החינוך בשלושה היבטים : בהיבט החברתי משתנים החלוקה המסורתית בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, הפונקציה " השמרטפית" של בית הספר, ההבחנה בין המערכת המשפחתית וזו הבית-ספרית, מאפייני ההורות , משמעויותיו של הזמן הפנוי, זמינותם של מצבי סיכון וניתוק , תפקידיהם של הקהילה ושל השלטון המקומי, השלכותיהם של פערים חברתיים, ועוד. בהיבט הארגוני משתנים הסדירות של הפעילויות הפדגוגיות ומשכן, יעילותה ותפוקתה של המערכת החינוכית, תרבות בית הספר , תנאי העבודה של המורים, מידת ההתנגדות למדיניות החינוכית או התמיכה בה, ועוד. בהיבט הפדגוגי משתנים משקליהם היחסיים של תכניות הלימודים ותכנים חינוכיים, איכותם הפדגוגית של שעות לימוד יומיות ושל ימי לימוד מסוימים- עד כדי קריאה להבנייתם מחדש, משקלו של רעיון הבחירה בחינוך, מקומו היחסי של פעילויות חוץ בית-ספריות, מידת האינטנסיביות של החוויה הבית-ספרית , ועוד. ראוי כי כל אלה יהוו חלק משיקול הדעת בהווייתן של רפורמות בחיוך ( ניר רסיסי).

הצגת הספר כקורס המקוון המושלם עשויה להיראות מעט יומרנית. העורכים – Orellana, A., Hudgins, T. L., & Simonson, M.-מודעים היטב שאין דבר כזה הקורס המושלם, למרות כותרת הספר. העורכים מודים שהקורס המקוון המושלם הוא "פנטזיה" (עמוד 10), אבל הם גם טוענים שאפשר להתקרב לשלמות מעין זו. זו נקודת הפתיחה להבנת התוכן של הספר, מבנהו, בחירת הנושאים ועבודת המחקר המוצגת בו, ואת התרומות יקרות הערך של המומחים, שכולם תורמים למגוון של התוכן ולעושרו. הדבר הראשון שעורכי הספר מבהירים הוא שכדי שקורס מקוון יהיה מצוין, עליו לעקוב אחר תכנון המונחה על-ידי סטנדרטים של איכות. רק אז אנו יכולים לדבר על קורס מקוון טוב ( Marta Ruiz-Corbella).

תכנית 'חיפה-נט' הנה תכנית לקידום למידה והוראה בסביבת רשת האינטרנט הפועלת בכל מוסדות החינוך בחיפה. מטרת העל של התכנית היא יצירת קהיליית חינוך מתוקשבת בונת ידע סביב פורטל חינוך עירוני מרכזי (כתובת הפורטל: haifanet.org.il). התכנית מתבססת על הגישה הקונסטרוקציוניסטית הגורסת שתהליך למידה אשר מתקיים תוך בניית תוצר ממשי ואינטראקציות חברתיות, יכול להביא את הלומד להבניה של ידע וללמידה משמעותית ( שמואל ארנון).

המאמר של ד"ר כרמלה גינת מתאר בקצרה מהי עבודה רגשית בביה"ס , ואחר כך מדגים , על סמך חקר מקרה, תהליכים של עבודה רגשית, יקשור בין תהליכים אלה לבין הבנה רגשית ויסיים באתגר הרגשי שמציבה רפורמת “אופק חדש". המציאות בישראל, כמו במדינות אחרות, מיצבה את המורים כנותני שירות, את התלמידים כלקוחות ואת הנהלת בית הספר, המפקח והמשרד כמנהלים ומעבידים. בהקשר זה המונח עבודה רגשית בהחלט רלוונטי. מחקרים אכן מראים שהוראה כרוכה בלא מעט עבודה רגשית, במיוחד בשנות ההוראה הראשונות ובתקופות של הטמעת רפורמות חינוכיות ( כרמלה, גינת).

במאמרו מאיר העיניים נעזר פרופסור יזהר אופלטקה במונחים "ניהול רגשות" (emotion management) ו"הצגה (או הפגנה) רגשית" (emotion display), המרבים להופיע בספרות הפסיכולוגית־ארגונית, כדי להדגיש את האבסורד שבהמשגת תפקיד המורה כ"נותן שירות". נקודת מבט ביקורתית זו תדגיש את ההכרח להביא בחשבון את ההיבטים הרגשיים של ההוראה בכל רפורמה חינוכית הנוגעת בתפקיד המורה. הממדים הרגשיים המורכבים של תהליכי ההוראה והלמידה אינם מאפשרים סטנדרטיזציה ורציונליזציה של ההוראה כפי שהוגי דעות נאו־ליברלים רבים טענו וטוענים. עולות מספר שאלות על תפקיד המורה בימינו הנאו־ליברליים: כיצד נורמות חברתיות מעצבות את הרגשות שמורים מצופים להביע בעבודתם; מהם חוקי הרגש המשולבים בתרבות בית הספר ומכוננים אותה; מהם ביטויים רגשיים "ראויים" מבחינת המורים; איך המורים לומדים את דרכי ניהול הרגשות "הראויים" במקום עבודתם; מדוע מורים מדכאים רגשות מסוימים בעבודתם. התשובות על שאלות אלו שונות היום מן התשובות שהיינו מקבלים לפני שני עשורים ( יזהר אופלטקה ).