המסורת היפנית של "לימודי שיעורים", שבמסגרתם קבוצות של מורים סוקרות את השיעורים שלהן ובודקות איך לשפרם, בין השאר באמצעות ניתוח של טעויות תלמידים, היא אחד המנגנונים האפקטיביים ביותר לרפלקציה של מורים וכלי לשיפור מתמיד. משקיפים חיצוניים שצפו בכיתות החינוך היסודי ביפן הבחינו זה כבר בלמידה העקיבה והיסודית של מושגים מתמטיים ובדרך שבה המורים מובילים את הדיון ברעיונות מתמטיים נכונים ושגויים כאחד, כדי שהתלמידים יגבשו תפיסה איתנה של כל מושג. שיאם של לימודי השיעורים הללו, שמתבצעים בנפרד בכל מוסד ומוסד, מגיע לא פעם בצורת שיעורי מחקר פומביים נרחבים.

מטרתה של התכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 היא להביא לקיומה של פדגוגיה חדשנית בבתי הספר תוך כדי הטמעה של טכנולוגיית המידע (ICT: Information and Communication Technology). המונח 'פדגוגיה חדשנית' מציין גישת הוראה ולמידה אשר משמעותה היא שהתכנים והידע הנלמדים רלוונטיים למציאות המשתנה. התלמידים רוכשים לא רק ידע, אלא גם מיומנויות הרלוונטיות לתפקוד מיטבי במאה ה-21 ("מיומנויות המאה ה-21"). במסגרת התכנית נבנות בבתי הספר תשתיות הנדרשות כדי להפוך את בתי הספר לארגונים מתוקשבים ואת צוות ההוראה לכזה אשר יודע להשתמש ביתרונות התקשוב על מנת לשפר את התהליך החינוכי ( עופר רימון) .

המאמר נפתח בתהייה לגבי מהות החינוך, ובשאלה אם כלל יש לחינוך מהות ואם כן מה טיבה? השיח שהכתיב הפוסט-מודרניזם בעשורים האחרונים הפך את המושג "מהות" לבלתי תקין פילוסופית ופוליטית. הרעיון האפלטוני שלפיו ביסוד כל התופעות החולפות הנגישות לחושים מסתתרת איזו מהות אידאית קבועה הנגישה לשכל, הפך למפוקפק ודחוי. התודעה הפוסט-מודרניסטית של ימינו נותנת קדימות לתופעות על פני המהות, לריבוי על פני האחדות, לפני השטח על פני העומק, לזמני על פני הנצחי, להווה על פני העבר והעתיד, לפוליתאיזם על פני מונותאיזם. אין מהות אל-זמנית ואל-מקומית שמסתתרת מאחורי התופעות, מכוונת אותן ומאצילה עליהן משמעות כוללת ( הרפז, יורם).

סינגפור כוננה מערכת עקיבה ומקפת להערכת מורים ולקידומם. לשם כך היא משתמשת בשילוב של תמריצים הניתנים לכל אורך הקריירה, המותאמים למטרות המערכת, ומאפשרים לה לבחור מורים אפקטיביים ולשמרם. המערכת פותחה לאורך זמן, ושוכללה עקב סוגיות או נסיבות חדשות שהתעוררו.

אחד האתגרים הגדולים של הרפורמה, אם לא הגדול שבהם, הוא אתגר האמון. אי אפשר לחוקק אמון. יש הסבורים שהתפקיד המרכזי שממלא האמון ביחסי הממשלה והמורים בפינלנד פירושו שלמדינות אחרות יהיה קשה ללמוד מפינלנד, בייחוד אם רואים באמון תנאי מקדים לרפורמות מוסדיות עמוקות מן הסוג הגלום בפיתוחו של בית הספר המקיף. אבל לעניין היחסים בין המורים ובין כלל הציבור, הניסיון הפיני מראה גם שאמון הוא תוצר של החלטות מדיניוּת לא פחות מאשר של תרבות נתונה.