המאמר בחן אלו מרכיבים של תוכניות התערבות למיגור ולמניעת בריונות בבתי ספר הם אפקטיביים. באמצעות ניתוח מטה-אנליטי של מחקרים קודמים, נבדקו המרכיבים הספציפיים של תוכניות התערבות למניעת בריונות והקשר בינם לבין הפחתת אירועי בריונות ומצבי קורבנות בבית הספר. הממצאים הצביעו על מספר מרכיבי התערבות (למשל, גישה של בית ספר שלם, מדיניות נגד בריונות, כללים בכיתה, מידע להורים, מעורבות לא פורמלית של תלמידים ועבודה פרטנית עם תלמידים), שנוכחותם בתוכנית הייתה קשורה להפחתת הבריונות בבתי הספר.

ניסיון הקורונה לימד כי רשתות חברתיות מצמצמות פגיעה בחוסן במהלך משבר. הן הצליחו לשמר תחושת שייכות, וסייעו לילדים ומתבגרים להתמודד עם הסגר. המרחב הדיגיטלי אפשר להם למלא את שלושת הצרכים (זהות עצמית, מציאת מודלים לחיקוי ושייכות) גם בזמן הבידוד. עם זאת, המרחב הדיגיטלי מציב שני אתגרים מרכזיים: 1. ויסות רגשי 2. חשיפה לתוכן פוגעני. על מורים והורים להימנע ממלכודות הכניעה וההתנגדות

סקסטינג הוא ביטוי של מיניות במרחב המקוון. כשלעצמו, הוא לא בהכרח דבר רע. בניגוד לפעילויות מיניות אחרות, לא נכנסים ממנו להיריון ולא נדבקים במחלות מין. הסקסטינג כה נפוץ, עד שניתן אף להגדירו כנורמטיבי: אחד מכל ארבעה תלמידם בכיתות ז'-י"ב עסקו בו. עם זאת, יש מקרים רבים שבהם סקסטינג נעשה בכפייה, כתוצאה מסחטנות, איומים או לחץ חברתי. ד"ר מיכל דולב כהן ממכללת אורנים מציעה להורים ומחנכים סדרת פעולות למניעת סקסטינג שלילי

בזכות תוכנית התערבות למניעת בריונות בחטיבות ביניים, מורים הצליחו להקנות ערכי קבלת האחר ולחזק תחושת הלכידות הכיתתית. בטווח הקצר, פחתו משמעותית מקרי הבריונות המילולית, הפיזית והעקיפה מיד עם תחילת ההטמעה של תוכנית המניעה, כאשר השיפור הגדול ביותר חל בתחום האלימות המילולית. בנוסף, התלמידים דיווחו על שיפור ניכר במסוגלותם להתמודד עם בריונות ושיתפו בנכונותם לפנות להורה או מורה במקרה אלים.

נושא האלימות בין תלמידים בני ובנות אותה קבוצת גיל הפך לסוגיה מרכזית עבור בתי ספר ברחבי העולם. המחקר הנוכחי בדק את הזיקה בין המסגרת התרבותית והמאפיינים האישיים המגנים על התלמידים לבין בריונות וקורבנות (ויקטימיזציה) בבית הספר. התכונות המגנות על התלמיד היו הערכה עצמית, תחושת אוטונומיה, ויסות רגשי וחוסן אישי.

השימוש של מתבגרים באינטרנט הופך יותר ויותר לנייד, פרטי וללא השגחה. זהו דבר מדאיג לאור העובדה שהאינטרנט משמש יותר ויותר כמדיום להתנסות בקורבנוּת. אף על-פי שיש הכרה רחבה לכך שלקורבנוּת פנים-אל-פנים יש השפעה מזיקה על התוצאות החינוכיות של המתבגרים, פחות ידוע על המידה שבה לקורבנוּת ברשת יש השפעות דומות. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה זו מציעה סינתזה של הקשר בין קורבנוּת ברשת לבין תוצאות חינוכיות של מתבגרים מגיל 12 עד 17, כולל 25 מדידות של גודל אפקט מ-12 מחקרים שהתבססו על מגוון דיסציפלינות (Gardella, Joseph H.; Fisher, Benjamin W.; Teurbe-Tolon, Abbie R., 2017).

על אף שנמשכת הירידה ברמת אלימות הנוער בארה"ב, עדיין מדובר בסיבת המוות השנייה במעלה בקרב מתבגרים. יתרה מזו, האלימות בבית הספר ממשיכה להיות מקור לדאגה חברתית-תרבותית, במיוחד בשל תשומת לב תקשורתית. המחקר מלמד בעקביות כי מניעת אלימות בבית הספר כרוכה באמצעים החורגים מפרוטוקולים פורמליים. משתנה אחד שעלה ממחקר זה הוא שאיכות היחסים בין תלמידים למורים, הידועה בשם חיבור בית ספרי (school connectedness), עשויה למלא תפקיד משמעותי במניעת אלימות בבית הספר. עם זאת, יש מעט מאוד ספרות מחקר שעוסקת בשאלה כיצד גורמים מקצועיים בבריאות הנפש, כגון יועצים בבית הספר, יכולים לסייע למורים לטפח חיבור בבית הספר עם תלמידיהם. המטרה הסופית של המודל התיאורטי הזה היא לספק הדרכה מושגית ויישומית למילוי הפער בין מחקר לפרקטיקה.

המחברות מציגות מחקר מקיף שבדק את תופעת ההצקה ברשת בהשוואה לממדים ולאפיונים של הצקה פנים-אל-פנים. הן בדקו את קשת המעורבים: המציקים, הקורבנות והעומדים מן הצד בשני המרחבים החברתיים והגיעו למסקנה שמדובר בתופעה זהה שהרשת משמשת לה כר פורה. אלא שקורבנות האלימות ברשת מאופיינים באופן שונה מאשר קורבנות האלימות המתרחשת בבית הספר. ההמלצות המוצעות להורים ולמחנכים כיצד להתמודד עם חולי חברתי זה אכן דורשות מימוש של 'כאן ועכשיו' (מיכל דולב-כהן ונעם לפידות-לפלר).

הקרן לפיתוח שירותים לילדים ובני נוער בסיכון במוסד לביטוח לאומי שמה לה למטרה, לקדם פיתוח תכניות התערבות בתחום המסוכנות ברשת, בדגש על עולמם של בני נוער בסיכון. לשם כך ועל מנת לקבל החלטות המבוססות על תמונת המצב והאתגרים בשטח נתבקש מכון סאלד לכתוב סקירת ספרות בנושא המסוכנות ברשת והמענים הניתנים ברשת לבני נוער בסיכון ולמפות את התכניות והמודלים הפועלים בתחום. בנוסף, נערכים ראיונות עם אנשי מקצוע וחוקרים העוסקים בנושא לקבלת תמונת מצב עדכנית ומקיפה וללמוד גם על החסרים הקיימים בתחום (עידית מני-איקן, דנה רוזן, ענת מרמור וטל ברגר-טיקוצ'ינסקי).