בתי ספר, מטבעם, נחשבים למוסדות מורכבים שבנויים משלל שכבות גיל, תלמידים, מורים, רכזים, מקצועות ומנהלים, שאמורים לפעול בסינרגיה ובשיתוף פעולה. ככל שנשים לב לקשרים ולסינרגיה בין חלקי המערכת, כך קל יהיה יותר להניע שינויים ויוזמות איכותיות, להטמיע הוראה דיפרנציאלית ולמטב תהליכי פיתוח מקצועי.

למידה וירטואלית יכולה לסייע לבתי ספר למלא מקום של מורים חסרים, להגיב לבלת"מים ולהתנהל בעתות משבר. לא פחות חשוב, היא מאפשרת למורים לעבוד מרחוק, להתגבר על מגבלות הזמן והמרחב ולהגמיש את משרתם. אמנם, אין תחליף למגע האנושי. אבל, המחסור המחריף במורים ועזיבתם של אחוז ניכר מכוח העבודה את המקצוע, מובילים מחוזות לימוד ובתי ספר רבים לנסות להקל על המורים ולשלב מודלים של הוראה מקוונת סינכרונית, א-סינכרונית או היברידית. במאמר זה, מוצג דיון בין חוקרי חינוך ופדגוגיה אשר נוטים לפקפק ביעילותה של הוראה וירטואלית כפתרון כולל, אך מצביעים על דרכים מיטביות לשלבה במערכת הבית ספרית.

כאשר המערכת הבית ספרית מתקשה לתפקד, שיעור נשירת המורים גובר והמחנכים והמורים חשים מותשים ומוצפים, אי אפשר לתקן זאת באמצעות הוספה של מיזמים או משימות. ישיבות מערכת, יוזמות יצירתיות, תכנון מערכתי מחודש והובלת מיזמים – כל אלו מהווים יוזמות מבורכות. אבל, הם מצריכים מאמץ נוסף וגוזלים משאבים. מה גם שבתי ספר מהווים מלכתחילה מרחבי עבודה עמוסים, מייגעים ותזזיתיים.

מחקר זה קורא לאתר דרכים לשיפור והעצמת הוויסות הרגשי בקרב מורים וגורס כי ראוי להרבות בסדנאות אשר עובדות על הפן המנטלי ולהציע לסגל המורים התערבויות בתחומים של מסוגלות עצמית, חוסן וכושר עמידה. השתתפות בפעילויות מסוג זה, או אפילו קריאת חומרים בנושא של ויסות רגשי, יכולה לעורר את מודעותם לתופעה, להרחיב את מידת הגמישות והסתגלנות שלהם, לחדד את יכולתם לניהול משברים ולפתרון בעיות, להציב בפניהם יעדים חדשים, להיטיב עם בריאותם הנפשית ולחזק את כוח ההוראה.

צליחת השנתיים הראשונות בהוראה מהווה אתגר עצום, ובעל חשיבות גדולה. מאמר זה בוחן את צרכיהם של מורי שנה ראשונה ושנייה ואת האופן בו הם תופסים את כניסתם להוראה באופן רטרוספקטיבי. באמצעות כך, מציע המחקר משנה פדגוגית מחודשת ומושכלת עבור מוסדות ההכשרה להוראה אשר שולחים את בוגריהם לאייש את הכיתות ועבור בתי ספר אשר מגבשים תוכניות קליטה וליווי.

הבריאות הנפשית של סטודנטים מעוררת עניין גובר בשדה המחקר בחינוך. שכן, משנה לשנה גדל מספרם של הסטודנטים המתמודדים עם תחלואה נפשית וגוברת המודעות לקשר בין חוסן מנטלי לבין הישגיות אקדמית או נשירה. למעשה, בריאותם הנפשית של סטודנטים קשורה במישרין לכושר הלמידה, לתחושת המסוגלות העצמית, לצמיחה האישית, לפיתוח זהות, להתפתחות הקוגניטיבית, המקצועית והביקורתית ולמימוש הפוטנציאל הטמון בהם. למרות זאת, מתברר כי סטודנטים רבים אשר מתמודדים עם תשישות הנפש ממאנים לבקש עזרה.