טכנולוגיות דיגיטליות מציעות הזדמנויות יוצאות מן הכלל לפיתוח סביבות למידה מקוונות אישיות וגמישות המסוגלות לספק שירותים באיכות גבוהה. ההצלחה של סביבות למידה מקוונות אלה מקושרת ליכולתן לעורר חוויות סובייקטיביות של נוכחות, שדרכן לומדים מקוונים מרגישים שהם "ממוקמים" באופן אינדיבידואלי בתוך סביבה חינוכית בעלת אופי אנושי, אמיתית. המחברים בנו מודל משולב שממקם תהליכים קוגניטיביים (השליטה הנתפסת של לומד מקוון, תשומת לב ממוקדת, דמיון מנטלי) ורגש בליבה של תצורת הנוכחות, ומתייחס לתפקיד המתווך של מגדר (Rodriguez-Ardura, Inma; Meseguer-Artola, Antoni, 2016).

המאמר מתמקד בקורס פרטי מקוון ממועט משתתפים (Small Private Online Course – SPOC), צורה של קורס פתוח מקוון מרובה משתתפים (Massive Open Online Course – MOOC). הנושאים שנזכרים במאמר כוללים את חשיבותו של קורס המוּק ללמידה שיתופית, החשיבות של ניהול למידה וניהול הכיתה ההפוכה (flipped classroom). נזכרים גם חשיבותם של חידושים טכנולוגיים בפיתוח חינוכי וניהולם של קורסים מקוונים פתוחים (SAUNDERSON, ROY, 2016).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת ליבנו להרצאתו של אנדרו פורד מאוסטרליה הקורא לשינוי בתי הספר: "יש לכולנו "פיל" בכיתות- הוא טוען. ב"פיל" הוא מתייחס לתפיסות שלנו שאליהן התרגלנו כבר שנים רבות. אנדרו טוען שיש לקדם שני דברים בחינוך כיום: 1. לבסס את הלמידה על העניין, הכישורים והמוטיבציה של התלמידים ללמוד; 2. לשנות את מרחבי הלמידה לסביבות מעוררות ומקדמות שיתופיות ואושר של ילדים" (לימור ליבוביץ).

יורם אורעד, המנהל הפדגוגי של רשת שלובים, מפרסם תגובה מעניינת ועתירות תובנות לכתבתו של אודי מלכה במגזין "הגיע זמן חינוך": "אודי מלכה הוא איש חינוך שאני מעריך. במאמרון בלוג בהיר וממוקד שכתב לאחרונה ונקרא בשם "ילדים וטכנולוגיה – גבולות מטושטשים או מציאות חדשה?", הוא דן במגמות עולמיות המשנות את פני החינוך. בין היתר הוא מציג את IOT (האינטרנט של הדברים), התקנים לבישים שונים ומציאות מדומה. הוא דן גם בלמידה משמעותית והקשר שלה לטכנולוגיה. מלכה דן גם בניתוח למידה באמצעות טכנולוגיית ה-Big Data. המאמר הוא, כאמור, בהיר וממוקד אך אני רוצה להניח במוקד דווקא את הפדגוגיה ולא את הטכנולוגיה החינוכית. כמו אנשי חינוך אחרים, ביניהם טובים ואף מעולים, ההתייחסות במאמר הבהיר הזה היא שוב מנקודת הראות של הטכנולוגיה ולא של הפדגוגיה. קשה לי לקבל זאת משום ששנים כה רבות אנחנו מתלהבים (ובצדק) מיכולות הטכנולוגיה וממה שהיא מאפשרת אך כאשר דנים בה בהקשר החינוכי, משום מה אנחנו נוהגים במקרים רבים להציב את הטכנולוגיה לפני החינוך" (יורם אורעד).

יצירתית יותר, אישית יותר, שיתופית יותר, טכנולוגית יותר. חוקרי חינוך ודוחות עדכניים מהעולם משרטטים את פני העתיד של הלמידה וסביבותיה (נעמי מנדל-לוי).

האם יש מישהו שמתנגד ללמידה מותאמת אישית (מה שמכנים באנגלית "personalized learning")? המונח זוכה למגוון פרשנויות, ולא כל מי שמשתמש בו מתכוון לאותו הדבר. יש מי שרואה בו גישה חינוכית שמאפשרת ללומד לכוון את הלמידה של עצמו בהתאם לרצונות ולהתעניינויות שלו, ואילו אחרים רואים בו בסך הכל דרך לגוון את ההוראה על מנת להבטיח שבסופו של דבר כל תלמיד יצליח להגיע לידע הנדרש ולאותם הישגים. חדירת התקשוב לתוך מגרש החינוך, והפרטניזציה (המילה "הפרטה" איננה נראית לי המילה המתאימה) שהתקשוב מאפשר, הביאו לכך שהגישה השנייה – דרכים "אישיות" לאותם הישגים – היא הרווחת היום (ג'יי הורוויץ).

ג'יי הורוויץ עומד במאמרון זה על משמעותה של הוראה מותאמת אישית בהקשר של תקשוב חינוכי: "אף אחד לא יחשוד בי שאני רואה טעם בכיתה שבה התלמידים יושבים מול מסכים וזוכים ל-"שיעורים" שבהם יישום דיגיטאלי כלשהו "מעביר" אליהם "ידע" ומתרגל אותם כדי לבדוק אם אותו "ידע" נרכש בצורה יעילה. כבר כתבתי כאן פעמים רבות שבעיני "הוראה" כזאת היא עיוות רציני של הרעיון של "התאמה אישית". ובכל זאת, אני נוטה להשתכנע ש-"הוראה" מהסוג הזה עתידה לכבוש את החינוך" (ג'יי הורוויץ).

המאמר משתף בהתנסות ביישום של יוזמת "מרכז ללמידה מותאמת אישית" המטביעה את דגם ה-Bring Your Own Device) BYOD) על מעורבות רפלקטיבית של לומדים בכיתות הפוכות במוסד להשכלה גבוהה. לשם כך פותחה מסגרת של מעורבות רפלקטיבית, המורכבת משלושה מימדים: מעורבות רפלקטיבית אינטלקטואלית, אישית וחברתית. ניתוח הנתונים האיכותניים והכמותיים מספק ראיות להשגת מעורבות רפלקטיבית בידי הלומדים בשלושת המימדים. היוזמה המתוכננת אפשרה ללומדים להשיג תוספת ידע משמעותית להגברת הבנתם את הלמידה המקוונת Kong, Siu Cheung; Song, Yanjie, 2015).

למידה מקוונת היא כלי יקר ערך בחינוך. בין שהמטרה היא הכשרה או התפתחות מקצועית, אפילו תארים אקדמיים מלאים, הלמידה המקוונת נמצאת כאן והיא כאן כדי להישאר. זה מניח את השאלה, כיצד אנחנו יכולים להבטיח שנביא למקסימום את הפוטנציאל של אלו המעורבים בלמידה מקוונת? ודאי, אם קיים תוכן שאנו מצפים מאנשים ללמוד, אנו מעוניינים שהתוכן "ידבק" למוחותיהם ושיהיה משהו שהם יוכלו להיזכר בו מאוחר יותר. הפיכת הלמידה לאישית, אשר חייבת לכלול את הפיכת הלמידה המקוונת לאנושית יותר, היא דרך חשובה אחת להביא למקסימום את הפוטנציאל של הלמידה המקוונת (Karla Gutierrez).

הרבה סטודנטים המשתתפים בקורסים מקוונים, מתנסים ומרגישים תסכול וכישלון בגלל שהם אינם מוכנים למה שנדרש מהם והתנסות בלמידה מבודדת. תיאורית לימוד מסורתית המוכרת בשם self-directed learning (SDL) ( למידה עצמית מכוונת) מהווה בסיס שיכול לעזור לבנות תצורות של מערכת עצמית העוזרת לסטודנטים לשפר את היכולות שלהם לנהל את כל הפעילויות הלימודיות שלהם ולמדוד את רמת הביצועים שלהם. בנוסף לכך המערכת מאפשרת שיתוף פעולה, אינטראקציה, משוב והדרישה הרבה לתמיכה מהמורה ומהתלמידים העמיתים ( Kim, Rosemary Olfman, Lorne, Ryan, Terry, Eryilmaz, Evren,) .

חסידי Web 2.0 בחינוך טוענים כבר מספר שנים שהכלים שנמצאים בידינו היום מאפשרים לכל לומד או מורה להרכיב את הסביבה האישית ללמידה, ה -Personal Learning Environment אבל גזרת הגבולות והמאפיינים של רשתות למידה אישית ( (PLN אינה ברורה עדיין, האם קבוצת למידה סגורה בפייסבוק עונה על המאפיינים של רשת למידה אישית מסוג PLN ? האם בלוג קבוצתי יכול להיות רשת למידה אישית יעילה? המאמר מנסה להבהיר את המאפיינים של רשתות למידה אישיות , להסביר את חשיבותן כיום ללמידה משמעותית, להבהיר את התפיסות השגויות של רשתות למידה אישיות ( Nussbaum-Beach, Sheryl )

למידה מותאמת אישית החלה להתפתח בתור מודל הוראה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. התאמה אישית היא המאמץ מצדו של בית הספר להביא בחשבון את מאפייניהם וצורכיהם האינדיבידואליים של תלמידים ולהסתמך על פרקטיקות הוראה גמישות בארגון סביבת הלמידה. שני בית הספר העל-יסודיים המתוארים כאן הם בתי ספר דינמיים, בתי ספר בתנועה. אין ספק כי יוסיף להתחולל בהם שינוי: גילויים חדשים על למידה, אסטרטגיית הוראה וארגון. בתי הספר , המתוארים במאמר, נבדלים במידת מה זה מזה בפילוסופיה ובמבנה שלהם, אך יש כמה מאפיינים משותפים לשניהם ( Jenkins, J. M. , Keefe, J. W ) .