על אף שלא כל תלמיד שמאבד הורה זקוק לסיוע נפשי אינטנסיבי, על מערכות החינוך והטיפול שמקיפות את התלמיד ועל משפחתו לנסות ולהפחית התייחסויות מתייגות וסטריאוטיפיות כלפי פנייה לעזרה. בנוסף, מומלץ לקיים דיאלוג פתוח ושקוף לגבי האפשרויות השונות של הסתייעות בעזרה נפשית בבית הספר ובבית. יתכן גם כי, במקרים מסוימים, ובהינתן כוח האדם הדרוש, יש לסייע להורה שנותר בהענקת תמיכה נפשית ובהדרכת הורים. זאת, בשל השפעתו המכרעת על תהליך עיבוד האבל של הילד.

המחקר בחן אינדיקטורים של בריאות הנפש בקרב מתבגרים טרנסג'נדרים ורב-מגדריים וכן שלושה גורמים הקשורים לבית ספר, שיש בהם כדי להגן על בני הנוער מפני הסיכון לבעיות נפשיות. במחקר השתתפו 252 בני נוער בני 18-14 שזיהו עצמם כטרנסג'נדרים ו/או בעלי מגדר לא בינארי. משתתפי המחקר דיווחו על רמות גבוהות של תסמיני חרדה ודיכאון. מביניהם, אלו שחשו תחושת שייכות לבית הספר דיווחו על פחות סימפטומים של חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

המושג חוסן התפתח בשדה המחקר, ומושאי ההתמקדות שלו השתנו: מהיבטים פסיכולוגיים ופנימיים להתבוננות בגורמים סביבתיים וחברתיים. הגורמים האישיים לחוסן הם יכולת הקשבה, רפלקטיביות, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית וחוש הומור. עם הגורמים הסביבתיים לחוסן נמנים שיתוף פעולה עם המשפחה, בית הספר והקהילה; וכן יצירת מרחב שבו ניתן לחולל חוסן. מרחב כזה כולל פרקטיקות וכלים כגון טיפוח מערכת יחסים בריאה בכיתה, פיתוח היכולות הקוגניטיביות, מתן לגיטימיות לכישלון, פיתוח חשיבה ביקורתית ותרגילי ריכוז, מדיטציה ונשימה.

משבר הקורונה מטלטל את בריאותם הנפשית של מיליוני מתבגרים ברחבי העולם. הם נדרשים להתרחק מבני גילם, להתנתק ממשפחתם המורחבת, לעזוב חוגי העשרה ולהסתגר בביתם – מבלי שמוקצה להם טיפול פסיכולוגי כלשהו. הגם שייקחו שנים להבין ולאמוד אמפירית את השלכות משבר הקורונה, כבר ניתן להבחין בקשר מובהק בין הנגיף לבין התערערות הבריאות הנפשית ולהצביע על תסמיני תחלואה נפשיים ופסיכולוגיים בקרב מתבגרים ברחבי העולם.