מחקר הערכה זה בחן לעומק סוגיות שונות הקשורות לתפקיד המורות והגננות החונכות במערך שותפות ה- PDS בין בתי הספר והגנים בקדימה-צורן לבין המסלולים הבאים במכללה האקדמית בית ברל: הגיל הרך, היסודי, חינוך מיוחד ואנגלית. מקומם המרכזי של החונכות במערך השותפות נמצא בכל אחת מארבע המטרות המקובלות של PDS: שיפור ההכשרה של הסטודנטים להוראה; קידום הלמידה של כל התלמידים בבית הספר; פיתוח מקצועי של כל המעורבים בשותפות; טיפוח חקר ההוראה ושיפורה. נראה כי יש חשיבות רבה להבין מה חושבות ומרגישות החונכות בתפקידן וכיצד ניתן לשפר את תפקודן כחונכות. הבנה זו חשובה לא רק לצרכי ההכשרה של הסטודנטים אלא גם לצרכי קידום ההוראה והלמידה בתוך בתי הספר והגנים. במיוחד חשוב להבין את תפיסת תפקיד החונכת ב- PDS במובחן מהתנסות מסורתית, כיוון שהספרות המחקרית בנושא זה עדיין מעטה (אריאב תמר, היוש טלי ופרייטג אילנה).

מטרת המחקר לבדוק את האפקטיביות של שבוע עבודה מעשית והאם להמשיך ולקיים שבוע זה. המחקר התמקד בבדיקת עמדות של כל הנוגעים בדבר: ראשי מסלולים, סטודנטים, מדריכים פדגוגיים ובעלי תפקידים במכללה. ממצאי המחקר המבוססים על שאלונים וראיונות, מעידים על הסכמה גורפת בקרב הנבדקים שיש להמשיך ולקיים התנסות מרוכזת במתכונת של שבוע עבודה מעשית. ממצאי המחקר תורמים להבנת ההתנהלות של שבוע עבודה מעשית, מהות התרומות והיעדים שניתן להשיג באמצעותו. התרומה המשמעותית היא העמקת ההכרות של הסטודנט עם ההיבטים המערכתיים והמורכבות של מקצוע ההוראה, העמקת ההתנסות בהוראת תחום הדעת ושכלול של מיומנויות ההוראה, וכן חיזוק הדימוי העצמי המקצועי ובדיקה של מידת ההתאמה למקצוע ההוראה. על בסיס ממצאי המחקר גובשו מספר המלצות לפעולה והמלצות הקשורות לפריסה דיפרנציאלית של שבוע ההתנסות על פני שנות הלימוד ולהבדלים בין המסלולים. כמו כן פותח מודל המארגן נושאים אלו ואשר יכול לשמש כנקודת מוצא להבניית מטלות הוראתיות ותכנון טוב יותר של שבוע עבודה מעשית בעתיד (אלמוג, א. וארנון, ר.)

בשנת תשס"ג נתקבצו נציגי תשע מכללות להכשרת מורים בפורום של צוות חשיבה במכון מופ"ת, במטרה לבצע תפנית בתכניות ההכשרה שלה מורים. הנציגים היו מעורבים ויוזמות להקמת שותפויות עם בתי ספר. בתום השנה הראשונה למפגשים, הוחלט להוציא לאור ספר שיציג את הניסיון המצטבר בהקמת השותפויות, בתחזוקתן ובפיתוחן בבתי הספר הנקראים בתי ספר להתפתחות מקצועית (PDS). כל פרק בספר מספר את הסיפור הייחודי של המכללה המיוצגת בפרק. הפרק המסכם של זילברשטיין ובן-פרץ נועד למצות את היסודות המשותפים בתשעת המקרים, המעדיפים לראותם כמייצגים מערך מחקר של ריבוי מקרים שבו ניתן לחשוף דפוסי התנהגות חוזרים ויסודות משותפים המאפיינים את המקרים השונים.

המחברת מציגה את השינויים שחלו בתפיסת התפקיד והתפקוד של המדריכים הפדגוגיים ששותפים לניסויים של יצירת שותפות בין המכללה לבתי הספר. המחברת סוקרת מקורות המתייחסים לתפקידי ההדרכה בבתי הספר להתפתחות מקצועית ודנה בהרחבה בשינויים שחלו בתפקידים אלה בהשוואה לתפקידים שמדריכים פדגוגיים ממלאים בתכניות הכשרה של מורים בדגם המסורתי. כהדגמה לשינויים שחלו בסביבת העבודה ועקב כך, שינויים בתפיסת התפקיד של המד"פ – המחברת מביאה את המקרה של שותפות בין מכללת אחוה לבית הספר המ"מ היסודי "בן גוריון" במזכרת בתיה. בסיום המאמר מצביעה המחברת על בעיות וקשיים בתפקוד המד"פ בתנאים של השותפות ומסכמת בהמלצות ובמסקנות רלוונטיות ללימודי ההתמחות של המד"פים (מלאת, שוש)

המחקר מעריך את ההשפעה של בתי ספר להתפתחות מקצועית על מתכשרים להוראה תוך השוואתם לבוגרי הכשרה מסורתית בשלב קבלת היתר ההוראה. מקורות הנתונים היו הערכות הוראה של מתכשרים ששימשו לניתוח כמותני של הממצאים ותלקיטים ששימשו לניתוח איכותני. הניתוח הסטטיסטי הראה שבוגרי ה- PDSקבלו ציונים גבוהים יותר באופן מובהק בהיבטים של תכנון והכנת חומרים, הוראה בהירה של התכנים, שאילת שאלות, הפעלת שגרות, יכולת לעסוק בכמה מטלות בו זמנית, תקיפות והגינות, הערכה באמצעות תצפית, שימוש במגוון כלי הערכה, תיעוד, תקשורת עם תלמידים ( Castle, S., Fox, R.K. & O'Hanla Souder, K) .

דוח זה הינו הערכה מעצבת של מערך שותפות ה- PDS בין שלושה מסלולים במכללת בית ברל (הגיל הרך, היסודי וחינוך מיוחד) לבין ארבעה בתי הספר היסודיים ומספר גנים ביישוב קדימה-צורן. ההערכה ממוקדת בתהליכים שהתרחשו בעיקר בסמסטר ב', לאחר שנעשו מהלכים ליישום דוח הביניים, ובתוצרים השנתיים. שאלות ההערכה עסקו בשינויים שחלו בקרב השותפים לגבי תפיסת ה-PDS ומטרותיו, אספקטים שונים הנוגעים לביצוע ולהתנהלות מערך השותפות בסמסטר ב' (בתוך המכללה ובשדה), ובתפוקות מערך השותפות: שביעות רצון, תרומה לכל שותף, תרומה לבתי הספר ולמכללה והשגת המטרות. אחת הבעיות המרכזיות שדוח זה מצביע עליהן — שהדבק הפנים-מכללתי בביה"ס לחינוך עדיין לא היה חזק מספיק בתשס"ה כדי לאפשר שותפות PDS רבת מסלולים — תלויה אך ורק בעבודה של הצוותים בתוך המכללה ומהווה, להערכת החוקרות, תנאי הכרחי למימוש יעיל של השותפות בהמשך הדרך. סוגיה מרכזית נוספת בהפעלה קשורה לעמימות בהגדרת תפקידים במערך השותפות: מי אחראי על מה, למי פונים באיזה עניין, מי מדווח למי וכד'. תפקיד ראש המרכז לתכנון לימודים לא הוגדר כלל למרות מרכזיותו הרבה (תמר אריאב, טלי היוש, אירית מירו).

מחקר הערכה זה בחן לעומק סוגיות שונות הקשורות לתפקיד המורים החונכים במערך שותפות ה- PDS עם המסלול העל יסודי במכללה. מקומם המרכזי של המורים החונכים במערך השותפות נמצא בכל אחת מארבע המטרות המקובלות של ה- PDS: שיפור ההכשרה של הסטודנטים להוראה; קידום הלמידה של כל התלמידים? בבית הספר; פיתוח מקצועי של כל המעורבים בשותפות; טיפוח חקר ההוראה ושיפורה. שאלות ההערכה היו:1. מהן תפיסות המורים החונכים לגבי תפקידם והתפתחותם המקצועית במערך השותפות לאורך השנים תשס"א-תשס"ה? 2. מהי תפיסת המורים החונכים את התפקיד הרצוי (היבט קונצפטואלי) והתפקיד המצוי (היבט יישומי-מעשי) שלהם? 3. מהם הגורמים המעצבים את תפיסת התפקיד של המורים החונכים? 4. כיצד תופסים המורים החונכים את הקשיים בתפקידם, מצד אחד, ואת הרווחים והתרומות שיש להם בתפקיד זה, מצד שני? אילו מהלכים עשויים להגביר את תחושת התרומה המקצועית והאישית של המורים החונכים במערך השותפות? מחקר ההערכה נכתב ע"י ד"ר אריאב תמר וד"ר דליה עמנואל ממכלת בית ברל.

מטרת המחקר לבחון את חשיבות יום ההתנסות המעשית בהוראה בביה"ס מנקודת מבטו של פרח ההוראה. נאספו ונותחו נתונים של 6 סטודנטים שנה ב' בחנ"ג במכללת אוהלו בתשס"ג. הסטודנטים מצפים מההתנסות המעשית בהוראה, בעיקר שתקנה להם ידע וניסיון מעשיים בתנאי אמת.מהממצאים ניתן להסיק מספר מסקנות מעשיות, המעניקות יתרון למודל של ביה"ס מאמן, ובפרט למודל של עמיתות מכללה-שדה על פני המודל המסורתי של הדרכה פדגוגית. (יהודית הררי)