התובנות של הפרופסור לפסיכולוגיה אנדריו מלצהוף על תהליכי למידה . פרופסור מלצהוף אשר פרסם לאחרונה סקירה מרתקת על תהליכי למידה בכתב העת Science הוא אחד המומחים המובילים בעולם לתחום התפתחות הילד והפעוטות. בסקירתו המלומדת המבוססת על מאות מחקרים בתחומי התפתחות הילד והנוירופסיכולוגיה מציג פרופסור Andrew Meltzoff את התובנות העיקריות שהתגבשו בקרב חוקרים עד היום לגבי תהליכי למידה אצל ילדים. המחקרים החדשים מחזקים במיוחד את חשיבותם של שלוש עקרונות לגבי למידה אצל ילדים: הלמידה היא ביסודה חישובית , ומבוססת על יכולות מוקדמת לזיהוי ופענוח דפוסים וצורות. הלמידה היא ביסודה חברתית וכבר בגיל צעיר מבוססת על אינטראקציה עם אחרים. טכנולוגיות אינטרנט חדשניות כגון רשתות חברתיות ( פייסבוק וכדומה ) מבוססות , על כן, על הצורך החברתי של בני אדם ללמוד ביחד ואחד מהשני. הלמידה מבוססת על תשדורות ממעגלי מוח אשר אצל הלומדים נעים באותו כיוון ומתבייתים על מעגלי קליטה דומים. ילדים צעירים צריכים דבר ראשון תקשורת חברתית על מנת ללמוד ורק אח"כ טכנולוגיה אבל השילוב בין השניים יעיל ביותר לתהליכי הלמידה טוען פרופסור Andrew Meltzoff.

מאמרו האחרון של פרופסור רוברט סטרנברג , על פערים בין ילדים בגילאי בתי ספר יסודיים מלמד כי ניתן לטפח אינטליגנציה של ילדים גם כאשר הם מגיעים משכבות אוכלוסיה קשות יום. טיפוח של יצירתיות וחשיבה אצל ילדים ( אינטלגנציה מצליחה) בכיתה הוא אפשרי ואינם חלק משיטות ההוראה המסורתיות. המורים יכולים להצליח לטפח יכולות חשיבה של ילדים כאשר הם נוקטים בשיטות הוראה יצירתיות יותר שנועדו לטפח ולעודד אינטליגנציה מצליחה (successful intelligence ) אצל ילדים בלימודים. מדדי ההערכה הרגילים של מערכת חינוך אינם תקפים בהכרח למודל פיתוח החשיבה והאינטליגנציה המצליחה של שטרנברג , אך אוניברסיטת Tufts University הכירה ( בה מלמד פרופסור סטרנברג ) בלגיטימיות והתקפות שלו ובבחינות הקבלה שלה לוקחת זאת בחשבון .

מורים צריכים יותר לעודד סקרנות ורפלקציה של תלמידים על מנת לפתח אצלם יכולות למידה עצמיות, טוען פרופ' Guy Claxton מאוניברסיטת בריסטול באנגליה. המורים צריכים לארגן את מערכי השיעור שלהם לא בכיוון של הספק תכנים אלא ביצירת סקרנות ועניין אצל התלמידים. ניתן להשיג זאת בדרכי ההוראה מאתגרים כגון שאלות מעוררות היוצרות סיעור מוחין בכיתה ועל ידי עידוד התלמיד עצמו לכתיבה רפלקטיבית בעקבות תחומי העניין המסקרנים אליהם נחשף במהלך השיעור. הלמידה היא בראש ובראשונה תהליך גילוי ומרבית המורים שכחו את העיקרון הזה ומדגישים במקום זאת יותר את העברת התכנים. פרופ' Claxton מאמין כי מורים איכותיים חייבים להקנות לתלמידים כישורי למידה לעתיד על חשבון תכנים.

הספר "מהומה בכתה" (Chaos in the Classroom) מניח כיום את היסודות החדשים לתובנה אינטגרטיבית של תהליכים המתחוללים בכיתות הלימוד, החל מכיתות בתי ספר היסודיים וכלה בכיתות המכללות והאוניברסיטאות. מחברי הספר מנסים לגבש תובנות ותיאוריות קוגניטיביות לגבי תהליכים המתחוללים בכיתת לימוד בימינו מנקודת המבט של תיאוריתChaos והליכי החשיבה המאפיינים של הלומדים כיום. מחברי הספר, מנסים להסביר את התיאוריה הקוגניטיבית שלהם מנקודת מבט של חקר המוח והשינויים אליהם חשופים הלומדים כיום מבחינת ההתנסויות שצברו עד כה ומבחינת יכולת החשיבה והפענוח שלהם להקשרי למידה ומצבי למידה במציאות של ימינו (Elizabeth Jane Davis, Thomas J. Smith, Dorothy Leflore)

מחברי המאמר מציעים תיאוריה פדגוגית מעניינת הנקראת תיאורית הידע האקולוגי הנותנת עדיפות למעורבות פעילה של הלומד על פני רכישת ידע. האתגר בשיטה המוצעת היא לקשר את הלומדים לסביבות למידה הנקראות רשתות מספקות (Affordance networks). המחברים רואים את סביבת הלמידה כסביבה פעילה המספקת אירועי חיים ומצבים מתפתחים מנקודת המבט של הלומד. רשתות מספקות כוללות מצבים קוגניטיביים ותפיסתיים המשולבים עם כלים, התנסויות, עובדות ואתגרים שכולם מכוונים להשיג יעד מסוים. הלמידה בסביבה מתפתחת של מצבי חיים ורשתות מספקות חייבת להציב את הלומד בפעולה כל הזמן אותה הוא מסוגל לבטא באינטראקציה עם הרשתות המספקות ובמהלכה הוא מעמיק את המחויבות האישית שלו לנושא (Sasha A. Barab, Wolff-Michael Roth)

המרכיב הלא פורמאלי בלמידה (Informalization of learning) הולך וגדל טוען George Siemens בהרצאתו האחרונה שנתן בארה"ב בכינוס WIAOC 2007. הבנה כיום היא תוצר של קשרים והקשרים שיוצר התלמיד ומבחינה זו משקל התוכן בתהליכי הלמידה אינו הדומיננטי ביותר כפי שהיה בעבר. כיום החלק של הקשרים ויצירת קישורים הולך וגדל בחשיבותו בלמידה ובהוראה כי הנדבכים של תוכן ושיח נוטים להתפוגג לאורך זמן, בעוד רישומם של הקשרים שיוצר התלמיד במחשבתו נוטים להישאר לאורך זמן כבסיס למיומנויות עתידיות.

ב-3 למאי 2007 נערך במכון מופ"ת מפגש מרתק עם אורח מחו"ל עם פרופ' Kieran Eganמנהל המרכז לפיתוח הדמיון ומחבר הספר הטוב ביותר בחינוך בארה"ב לשנת 2003. במהלך המפגש שנערך ביוזמתו ובהנחייתו של פרופ' גד אלכסנדר הציג איגן את תפיסותיו לקידום ההבנה של תלמידים במערכת החינוך. הדמיון הוא הכוח מניע בהתפתחות המושגים בתרבות ואצל הילד ולכן ראוי להתחשב בו בהוראה ובפיתוח תוכניות הלימודים כאחד. כל סוג הבנה קשור להפעלת כלים אינטלקטואליים מסוימים כמו סיפורים, ניגודים בינאריים מופשטים, מטפורות, בניית דימויים ממילים, סקרנות לגבי מקרים קיצוניים ובדיקת גבולות, הערצה של גיבורים, פליאה והשתוממות, ועוד.

מאמר זה עוסק בניסיונם של קבוצת החוקרים לפתח שיטה פדגוגית המבוססת על יישום רעיונות של מורכבות ו"ארגון עצמי" בתחום החינוך. הקונטקסט למחקר זה הינו קורס לשיטות מדעיות, שהיווה חלק מתכנית ההכשרה למורים המיועדים להשתלב בבתי ספר יסודיים. ישנו צורך במודל פדגוגי חדש, המאופיין במידה גדולה יותר של פתיחות וגמישות, אשר יטפח בקרב הסטודנטים להוראה את הכישורים הנדרשים להתנהלות יעילה בסביבת החינוך המורכבת והדינאמית. מסגרת תיאורטית כזו מתפתחת היום מן המדע החדש של המורכבות. מדובר בתחום אינטר-דיסציפלינארי, הנובע מתוך התפתחויות חדשות במספר דיסציפלינות מדעיות כגון ביולוגיה, כימיה, טכנולוגיה, אקולוגיה וכולי. מדע חדש זה מתמקד באבולוציה של המורכבות בתוך ובין המערכות הפועלות בעולם. התהליך הספונטני והדינאמי בו נוצרים סדרים חדשים מורכבים מתוך מה שנדמה על פני השטח כמצב כאוטי, מכונה "ארגון-עצמי". הרעיונות הקשורים ל-"ארגון עצמי" הם; קשר בין תופעות ורשתות הנראות אקראיות על פני השטח, פתיחות מערכתית, והתנאים בהם הבלתי צפוי הופך לחדש ( Laroche, Lyubov. Nicol, Synthia. Mayer-Smith Jolie).

Stephen Downes איש האשכולות בתחומי החינוך המתוקשב לא נח לרגע. לאחרונה גיבש דאוונס כמה וכמה מרעיונותיו ותפיסותיו בתחומי הלמידה המתוקשבת לכדי נייר עמדה בהיר ומעניין. בנייר העמדה המעניין שלו מציג דאוונס את החשיבה המתקדמת כיום לגבי למידה מתוקשבת המבוססת על הגמשה רבה יותר של סביבות הלמידה שצריכות להיות מותאמות לצרכי המשתמש הלומד. הידע המועבר על ידנו בלמידה מתוקשבת הוא ידע מבוזר והוא פועל יוצא של תפיסת הקישוריות האנושית. כלומר, הידע בכל תחומי הדעת אינו ממוקם במקום נתון אלא מבוסס על רשת קשרים מסתעפת המתהווה תוך כדי התנסות או אינטראקציה עם קהילה נתונה. רכיב מרכזי שני בחשיבה של דאוונס הוא הצורך לטוות את מארג הקשרים סביב לומד בעל העצמה רבה יותר אשר חושב על אינטראקציה בדרך אחרת שאינה בהכרח היררכית. כלומר, יש לקחת בחשבון כי הלומדים כיום מגיעים יותר ויותר מסביבות ה-WEB.20 והם מחפשים את מארג הקשרים, השיתוף והיצירה והם תרים אחרי פעילויות משמעותיות בלמידה ולא בשליטה.

המאמר מציג רציונל תיאורטי מעניין להתפתחות של מערכות למידה מתוקשבות מותאמות לומד (PLE). שילוב של לחצים משפיעים על המכללות והמוסדות להשכלה גבוה בעולם לבזר את סביבות הלמידה המתוקשבות באופן שהלומד יוכל לשלוט יותר בתכנים ובמינון של המערכת המתוקשבת. המכללות והאוניברסיטאות בעולם אינן מאושרות מהלחצים הפועלים בהשראת התפתחות ה-WEB 2.00 ומעדיפות אסטרטגיה של ניהול מרכזי של משאבי הלמידה המתוקשבים, אך הדרישה הגוברת ליותר אוטונומיה בחינוך ללומדים וגמישות מעמידה בפני האוניברסיטאות אתגר לא פשוט והן יידרשו בסופו של דבר לעבור למערכות למידה מתוקשבות המדגישות האצלת תכנים ע"י הלומד, הנחייה מקוונת ושיתופיות יותר גדולה בין הלומדים. המאמר שואב את השראתו מגישת המערכות המורכבות על מנת להצדיק את התפתחות תנועת ה-PLE בלמידה מתוקשבת. נקודת המוצא של תנועת ה-PLE היא העצמת הלומד המתוקשב במקום חיזוק המערכת המתוקשבת. המודל התיאורטי המוצע לגישור בין צרכי הלומד והדינאמיקה של הארגון נקרא The Viable Systems Model -VSM שהותאם תיאורטית לדפוסי התנהגות של מערכות חינוך בשנים האחרונות (Scott Wilson, Dai Griffiths, Mark Johnson, Oleg Liber)

טבלת השוואה מעניינת ומדגימה הממחישה היטב את תפיסותיהם של פיאז'ה וויגוצקי בתחומי החינוך והפסיכולוגיה החינוכית. ההשוואה מתייחסת לתהליכים ביוגראפיים והיסטוריים שהשפיעו על עבודתם ועל אופן התקבלותה, דעותיהם על מהות הידע האנושי ועל התפתחותו, דעותיהם על הלמידה, מושגים מרכזיים בלמידה שהם טבעו, מדוע פיאז'ה נחשב לקונסטרוקטיביסט, וויגוצקי לקונסטרוקטיביסט חברתי?, נקודות דמיון בין פיאז'ה וויגוצקי.

הלמידה על פי הטבלה של פרופ' שולמן כוללת שישה יסודות: מעורבות והנעה, ידע והבנה, עשייה ופעולה, עיון רפלקטיבי וביקורת, שיקול דעת ותכנון, מחויבות וזהות. טקסונומיה זו מציעה את הטענה הבאה: למידה מתחילה במעורבות וזו בתורה מוליכה אל ידע והבנה. כשאדם מבין, הוא מפתח יכולת לעשות או לפעול. חשיבה ביקורתית על העשייה וההבנה מוליכה אל חשיבה מסדר גבוה יותר, וזו מתבטאת ביכולת להפעיל שיקול דעת ותכנון במצבים של אי-ודאות וערפול. בסופו של דבר, הפעלתו של שיקול דעת מאפשרת פיתוח של מחויבות. מחויבויות אלה, בתורן, מאפשרות – ואולי אף דורשות – התעניינויות חדשות.

בשנים האחרונות מייחסים במוסדות להכשרת מורים יותר חשיבות לתיאוריות הפסיכולוגיות-חברתיות של בנדורה והשפעתן על למידה בבתי הספר . על-פי תיאורית הלמידה החברתית של בנדורה, רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות דווקא באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית. תהליך הלמידה החברתית אינו תהליך סביל (פסיבי) וטכני אלא תהליך פעיל, שתהליכים קוגנטיביים של הסקת מסקנות מעורבים בו. הפעילות של תהליך זה מתבטאת בתהליך החיקוי. בתהליכים אלה אנו לומדים כללים, שאנו מיישמים לא רק במצב ספציפי אלא גם במצבים נוספים. על-פי בנדורה הסביבה החברתית משפיעה על התנהגות האדם. אנחנו יודעים כי לכולנו יש ציפיות באשר לתוצאות האפשריות של התנהגותנו, וזאת על סמך התנהגותנו בעבר או על סמך התנהגות וביצועים של אחרים הדומים לנו. המשמעות היא כי יש לאדם אפשרות לווסת את ההשפעה ואת הכיוון של ההתנהגות. המונח המדעי המקובל לכך הוא ויסות עצמי, ופירושו: היכולת של האדם ללמוד מההדדיות שלו עם הסביבה, וגם היכולת של האדם לחזק את עצמו ולכוון את ההתנהגות שלו על-פי המטרות שהציב לעצמו ( אורית כהן; דנה פרידמן).

במאמרו, דייויד ה. ג'ונסן (David H. Jonassen), משלב תיאוריות עכשוויות רווחות לידי תיאוריה אחת, הרמונית וקוהרנטית, של למידה כפעילות. לעומת תיאוריות הרואות בלמידה תהליך פשוט של צבירת ידע או של שינוי התנהגותי, טוען ג'ונסן כי למידה הינה תהליך של הקניית משמעות, תהליך בעל טבע חברתי מובהק, שכן מתבצע על רקע התרבות וההיסטוריה בהם לוקח האדם חלק. כל פעילות מורכבת מכמה תתי- מערכות: תת- מערכת של ייצור, בה הכוונה מאחורי הפעילות רוקמת עור וגידים. תת המערכת השנייה הינה הצריכה, בה היחיד שוקל את הפעולה תוך התייחסות לקהילה הסובבת אותו. תת- מערכת נוספת היא זו של ההפצה, הקושרת בין מושא הפעילות לקהילה על ידי הגדרת חלוקת עבודה. תת המערכת האחרונה אליה מתייחס ג'ונסן היא ההחלפה, הכוללת את יוזם הפעולה והחוקים המגבילים פעילותו, כמו את הקהילה עמה בא במגע. תיאוריית הלמידה הפעילות כהבניה מספקת לנו עדשה אלטרנטיבית לבחינת תהליך הלמידה. במקום להתמקד בידע אותו צובר היחיד, תיאוריה זו בוחנת את תהליך הלמידה לאור הפעילויות בהן משתתפים האנשים, אופי הכלים המשמשים אותם בפעילויות אלו, היחסים בין המשתתפים, המטרות והכוונות של הפעילויות ומושא הפעולות ותוצאתן. בכך פורשת עבורנו תיאוריית הפעילות ביסוד הלמידה יריעה רחבה להבנת תהליך הלמידה.

בשנה האחרונה החלה התעניינות מחודשת בתיאוריה של הקונסטרוקטיביזם המשותף (Communal Constructivism) שגובשה מחדש באוניברסיטת טרינטי באירלנד והותואמה לסביבות למידה ממוחשבות. נחיצות התיאוריה של הקונסטרוקטיביזם המשותף התעוררה בשנתיים האחרונות לאור הכניסה של פעילויות מתוקשבות מבוססות וויקי בקורסים מתוקשבים. הפעלת סטודנטים ולומדים בקורסים מתוקשבים מבוססי WIKI מחייבת תיאוריה מוצקה של שיתוף והבנייה. ביסודה תיאורית הקונסטרוקטיביזם המשותף טוענת כי הלומדים בקורס או בסדנה חייבים להבנות ידע בעצמם ולהתמחות בהפקת ידע ומידע ולא רק לשמש לומדים פאסיביים הקולטים מידע מהמרצה (Bryn Holmes, Brendan Tangney, Ann FitzGibbon, Tim Savage, Siobhan Mehan)

ספרו של דוב דרום "אקלים של צמיחה נחשב בזמנו ספר פדגוגי-ערכי חשוב , אך במהלך השנים נדחק הצידה שלא בצדק . תודות למפעל הדיגיטאלי החשוב של מט"ח ,הספרייה הדיגיטאלית "כותר" יש לו סיכוי להוות שוב משנה פדגוגית-ערכית סדורה למורים ולמכשירי מורים. בספרו של דב דרום מודגשות ארבע איכויות הומניסטיות מרכזיות:1. הוליסטי – חינוך שמעמיד במרכז את האדם בשלמותו. הוא עוסק במגוון רחב של מיומנויות – החל בקריאה, כתיבה וחשבון וכלה בפתרון בעיות תקשורת והבנה איש את עצמו ואת הזולת.2. הומני – חינוך שמסייע ללומדים להגיע ליתר הערכה וכבוד לעצמם ולזולתם, מעודד שיתוף פעולה ויישוב קונפליקטים בדרך משא ומתן וההידברות.3. רלוונטי- חינוך שקשור קשר הדוק לחייו של הלומד, לשאיפתו לרכוש דעת, לצמוח, לאהוב ולמצוא משמעות לקיומו.4. התנסותי – חינוך שיוצר אקלים לימודי הספוג אתגר ותמיכה כאחד, מעודד מעורבות ויצירתיות, ומחשיב את הייחודיות של כל לומד, צרכיו ומטרותיו.