הוראה טובה, לפי לם , היא "משחק" עם שלושת דפוסי ההוראה – דפוס ההקניה, דפוס העיצוב ודפוס הפיתוח – בהתאם לנסיבות. "ההכרעה בין דפוסי ההוראה האפשריים אינה עניינה של התיאוריה, אלא של מי שנזקק לה" (1973, 63). כלומר, אין ולא יכולה להיות הכרעה תיאורטית אפריורית לטובת אחת ההוראות ; ההכרעה יכולה וצריכה להיעשות רק בהקשר ממשי, וההקשר הממשי הוא מצבו של התלמיד בזמן נתון: "עיקרה של ההוראה הוא תהליך מתמיד של הכרעות מן הסוג הזה, של בחירה במטרות חדשות, של בחירת מטרות התואמות צרכים מיידיים של התלמיד, ושל הכרעה בדבר אמצעים על פי זיקתם למטרות השונות […] התלמיד הוא גורם שמצבו בכל רגע ורגע מן הדין שישפיע הן על מטרות ההוראה והן על אמצעיה ( יורם הרפז).

רבים טוענים שהרעיון של קהיליית לומדים שעלה בספרות החינוכית בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת עדיין מעורפל. לדעת הכותבים העירפול משקף שונות בין מיזמים רבים של קהיליות לומדים בחינוך. הכותבים נוטים לטובת מה שהגדירו כקהיליות אונטולוגיות של לומדים ובהן במיוחד הפוליפוניות. הם חושבים כך מתוך מחויבות לחינוך ותמיכה בדיאלוג ביקורתי המתמקד בהתעלות מעל נורמות, ערכים ופרקטיקות ידועים. הכותבים ואחרים החלו בפיתוח דגם של סילבוס פתוח ברוח דברים אלה ( Matusov, E., Von Dyuke, K. & Han, S) .

סיכום יעיל ובהיר לגבי המאפיינים של תכנית לימודים בית-ספרית. בסקירה יש התייחסות לאסטרטגיה , סיבות ומניעים לפיתוח התכנית , קביעת מטרות , התכנים וארגונם , דרכי למידה ודרכי הערכה.

ארגון עצמי הוא למידה מן הניסיון. מערכת קוגניטיבית רוכשת, באמצעות הניסיון, יכולות והתנהגויות חדשות. מרגע שנלמדו הן נשמרות לשימוש אפשרי עתידי בזיכרון. לפיכך פעילות קוגניטיבית תלויה בקיומה של למידה וזיכרון. ארגון עצמי איננו יכול להיות רק מולד ומתוכנת. אם הוא מולד לא יכול להיווצר בו חידוש שמביא לאינטראקציות חדשות עם הסביבה. אם אין אינטראקציות חדשות אין צורך בלמידה ובזיכרון. ארגון עצמי מתרחש רק תוך כדי תנועה. קוגניציה מתהווה, משנה ו"משפרת" מתוך עשייה, מתוך אינטראקציה. אינטראקציות של חילופי מידע ופעילות הם ממהות הפעילות הקוגניטיבית.( דב שמחון) .

לבתי ספר המנסים לפתח תכנית לימודים בית ספרית אחרת לטיפוח יצירתיות וחשיבה טכנולוגית כדאי לאמץ את העקרונות שגיבש יזם ההי-טק Ewan McIntosh . ההרצאה ניתנה בכינוס המשותף של בתי הספר החדשניים בסאן דייגו וכינוס ISTE 2012. מדובר על תהליך בן חמישה שלבים לתכנון תכנית לימודים בית-ספרית לעיצוב וליצירה . העקרונות של תכנית לימודים בית ספרית כזו הם מצד אחד הבנייה של התכנים באופן שהלומד יוכל להתקדם בעצמו ללמידה מכוונת עצמית ומצד שני יותר דרגות חופש של בחירה ומבחר תכנים מבלי להסיר את האחריות מהלומד ( Ewan McIntosh ).

הטענה המרכזית של המאמר היא שהמשבר הממושך של מערכת החינוך נובע מהתערערות מערכת האמונות שבבסיס העשייה החינוכית, שהחינוך בן-זמננו איבד את דרכו וזנח את ייעודו. אנו חיים כיום בעולם פוסט-מודרני המאופיין כעידן של גלובליזציה ומהפכת מידע. קצב השינויים הטכנולוגיים, והתחלפות הידע הפכו להיות כה מהירים עד כדי כך שאין בידנו אפשרות לחזות את צורכי החברה העתידיים. לפיכך, הקשר בין הידע שלומד התלמיד כיום לבין השתלבותו בחברה שלתוכה הוא יגדל אינו ברור כלל ועיקר. החינוך, אם כן, הפסיק להיות רלוונטי ובית הספר איבד את ההצדקה המרכזית לפעילותו ( שלמה בק) .