המורה והמחנך דביר קפלן כתב מאמר מענין על החידושים האחרונים בגוגל מסמכים והיכולת לשלב את חידושים אלו במערכת למידה של "דיאלוגים סוקרטי". גוגל שיחררו לפני מספר חודשים עדכונים לפלטפורמת גוגל מסמכים, חלק מעדכונים אלו נגעו לכתיבת מסמכים משותפת. מערכת שיתוף המסמכים מאפשרת כעת לא רק לכתוב מסמך משותף באופן נפרד או באופן סימולטני, אלא לנהל דיון הנוגע לסוגיות שונות במסמך במערכת אשר מולבשת על המסמך הנוכחי. בעזרת מערכת זו ניתן לנהל דיון שלם הנוגע לכתוב במסמך. במקרה שאותו בחר דביר קפלן להציג הוא החלטתו הפדגוגית בתור עבודת סוף שנה לתלמידי כיתה ח’ בתוכנית בהומניסטיקה בחטיבת הביניים הרטוב, לאפשר לתלמידים לנהל דיאלוג סוקרטי, התלמידים קיבלו הנחיות הן בכיתה והן באמצעות מסמך משותף לכלל התלמידים כיצד לבצע את הדיאלוג ביניהם. המשמעות של הדבר הייתה שכלל העבודה הנראית לעין הייתה דיאלוג בין זוג תלמידים הנפרס על פני מספר מצומצם של עמודים. אך האמת הפדגוגית מסתתרת מתחת למכסה המנוע של הטכנולוגיה ( דביר קפלן).

ליקטנו כמה תובנות מעניינות של מומחים ומורים לגבי תכנית התקשוב הארצית החדשה והחשובה של משרד החינוך. כותב ד"ר אלון הסגל , אחד המומחים האקדמאיים הרציניים בישראל בתחומי ניהול מידע וידע : "המענין בתוכנית הזו, היא שהמוח נמצא במשרד החינוך כך גם הארגון והאינטגרציה, לעומת זאת התפעול יצא לחברות פרטיות חיצוניות [כמו טלדור, עת הדעת, אפילו מט"ח בתוך החגיגה, ולא נשכח את פרויקט אתנה]. אבל הזרוע החשובה ביותר היא הזרוע הביצועית והוא "רכז התקשוב" של בית הספר. דמות מיתולוגית שנוכחותה בבתי הספר עולה ותפקידה ליישם את תוצאות הפרויקט בבתי ספר [כמובן בחסות המנהל הכל יכול של כל בית ספר]. רכז תקשוב הופך להיות איש מקצוע מומחה בתחום חדש הנקרא "טכנולוגיות למידה". כותבת המורה אורנית פרידמן : "על מנת שמורה יוכל לעמוד בכיתה ולנווט בין עמדת המחשב, הלוח האינטראקטיבי, יעבור בין התלמידים, יעמוד מול הכיתה וכל זאת במהלך שיעור אחד, יש לעשות שינוי בפדגוגיה. השינוי צריך וחייב להתחיל מהמורים בכיתות. על מנת לתת למורים את היכולת לשלוט בתוכנות המחשב מבלי לחשוש, להגיע בטוח ומוכן לשיעור המשלב הן הרצאה פרונטלית והן פעילות מתוקשבת. לדעתי, נכון יהיה ואפילו צריך לשלב את התקשוב בתוך הפדגוגיה (ולא להתאים את הפדגוגיה לתקשוב).

כבר דיווחנו בעבר על מדיניות התקשוב החינוכי באוסטרליה ועל המאמץ השיטתי והממוקד של משרדי החינוך הפדראליים (לכל חבל ארץ באוסטרליה משרד חינוך מקומי משלו) האוסטרליים לקדם את תכניות התקשוב בבתי הספר. עתה עברו האוסטרלים לשלב פעולה שיטתי חדש והוא יצירת רישוי למורים להוראה מתוקשבת. מורים בבתי הספר נדרשים תוך חמש שנים לקבל הסמכה רשמית של משרד החינוך שם ללמד בצורה מתוקשבת. תכנית הפעולה שהתחילה בשנת 2010 מחייבת את המורים לדעת לשלוט היטב בכל סוגיות התקשוב החינוכי ולדעת לתכנן היטב את מערך התקשוב שלהם להוראה בכיתה. המורים צריכים להוכיח בקיאות בשיטות פדגוגיות מתוקשב ולהמחיש יכולת לשלב את הפדגוגיות הדיגיטאליות המתוקשבות בהוראה פעילה בכיתה. האוסטרלים גם יצרו תימרוץ כספי למורים שעוברים את ההסמכה להוראה מתוקשבת.

אנו יודעים מעט יחסית על הדילמות של אותם מורים המתמודדים עם שילוב התקשוב בכיתה עפ"י תפיסות של חדשנות פדגוגית. מה שלמדנו מהדיווח החשוב שהביא ג'יי הורוויץ הוא שיש פער מהותי בין כוונות המערכת החינוכית בנוגע חדשנות בתקשוב בחינוך ובין המציאות בפועל הנכפת על המורה בכיתה. מתברר שכאשר המערכת החינוכית מדברת על חדשנות הכוונה היא למשהו שונה ממה שהמורה המוזכר בדיווח עושה בכיתה שלו. המורה המתוקשב החדשני בתפיסתו ( כפי שמתואר במאמרון) משתדל להמשיך ליישם את התפיסה החינוכית שלו בעזרת התקשוב. לא אמרו לו שעליו להפסיק לעשות את מה שהוא עושה. אבל הזמן שעומד לרשותו לעשות זאת הצטמצם מאד. לפני שהוא יכול לעסוק בפעולות שמושכות אותו (ואת תלמידיו) עליו קודם להשלים שיעורים נוספים. אם בעבר חש המורה המתוקשב החדשני שהוא חלק מקבוצה של אנשי חינוך שמפלסים דרך חדשה באמצעות התקשוב, עכשיו הוא חש שהמערכת כולאת אותו לתוך פינה צדדית של המתרחש החינוכי.

במשך למעלה מ-40 שנה, המטרה של שימוש בטכנולוגיות בתוך תהליכי ההוראה והלמידה בכיתה הייתה תמיד לאחד אסטרטגיות ופרקטיקות אפקטיביות יותר כדי להגדיר מחדש את משימת הלמידה. ברוב המקרים, המטרה הזו לא הושגה . ממצאי מחקרים חדשים שנערכו באנגליה מלמדים כי ניתן להשיג מטרה זו ע"י חשיפת המורים לטכנולוגיה החדשנית בהשתלמות שנתית רציפה המלווה את תהליכי הכנסת השינוי לכיתה לכל אורך הדרך. הליווי של המורים אינו בהכרח טכנולוגי אלא נעשה ע"י מנחים פדגוגיים המלווים את המורים ומבטיחים כי הרגלי ההוראה הקודמים ישתנו. מחקר זה בדק את השילוב של טכנולוגיית לוח אינטראקטיבי עם תוכן דיגיטלי. השילוב של טכנולוגיות הדיגיטאליות בהוראה ( במיוחד לוח תצוגה אינטראקטיבי ) הניע את התלמידים והן את המורים, לחשוב מחדש על הפדגוגיות שלהם. רוב המשתתפים עברו לצורות חדשות של ניהול עבודתם כמורים. כתוצאה מכך, שתי הטכנולוגיות דרבנו אסטרטגיות ופרקטיקות אפקטיביות יותר כדי להגדיר מחדש את העבודה של הוראה ולמידה (John G. Hedberg).

ישראל מפגרת אחרי המדינות המפותחות במספר המחשבים בבתי הספר ומובילה מבחינת פערי המחשוב מהמדינות המפותחות – כך עולה מדו"ח חדש של OECD שפורסם אתמול. הנתונים מתייחסים ל-2009, וייתכן שישתנו בשנים הקרובות הודות לתוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21 שמשרד החינוך, שהחל ביישומה השנה בצפון ובדרום. לפי הנתונים, פחות מ-1% מתלמידי מדינות OECD דיווחו ב-2009 על כך שמעולם לא השתמשו במחשב, אך בישראל השיעור הוא 2%-3%, בדומה ליוון, טורקיה ויפאן. בפנמה ובירדן (שהן שותפות אך אינן חברות ב-OECD), מדובר בשיעור של 10% ו-7% בהתאמה . לפי הדו"ח, ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבהן היחס בין מספר התלמידים בכיתות למספר המחשבים שעומד לרשותם לא השתנה כלל במשך כמעט עשור (2000-2009), ונותר נמוך יחסית למדינות המפותחות.( ליאור דטל וענבל אורפז).

מערך שיעור ללמידה מרחוק, יוני 2011. הסקירה כוללת את ראשי הפרקים הבאים: לקחים מתוכניות תקשוב לשילוב מחשבים ניידים בבתי ספר בארצות הברית ( כגון תכנית מדינת מיין שהייתה הראשונה בעולם להטמעת מחשבים ניידים בכיתות לימוד) , יוזמות מובילות בישראל, שתי יוזמות יישוביות בישראל לשילוב מחשבים ניידים בלמידה (פרויקט מ.ש.י -מחשב נייד לכל תלמיד ביישוב גני תקווה ופרוייקט כתו"ם ) מעידות על שינוי חינוכי מהותי בדפוסי הלמידה וההוראה. דרכי הוראה של מורים בישראל נוכח האתגר של שילוב מחשבים ניידים בכיתה : הסביבה של שילוב מחשבים ניידים בכיתה מזמנת למורים מצבים חדשים בתחום של ניהול כיתה, הבניית הידע , תכנון הלמידה : מקום התלמיד בסביבה המתוקשבת. אחת השאלות הראשונות שעולות מיד עם ההחלטה על שילוב המחשבים הניידים בהוראה-למידה היא איך ומתי לשלב. האם ליצור מערכת שעות קבועה, לפיה נקבע השימוש במחשבים מראש, ומורה מתכונן לשיעור עם ניידים בהתאם למערכת השעות השבועית או האם לאפשר שילוב ללא "פיקוח" או תכנון מראש, שילוב על פי צרכים ובהתאם למטרות השיעור. מערך השיעור כולל גם שאלה מרכזית לדיון : האם מדובר בשינוי חינוכי ממעלה שניה ? כמו כן מוצגים במערך השיעור שתי דילמות עיקריות לגבי שילוב המחשבים הניידים בתהליכי ההוראה והלמידה בכיתה ( עמי סלנט ) .

מהלך מעניין שיזמה זהבה אפל, המתמחה בשילוב של ניידים 1:1 בחטיבות ביניים , עם תלמידים "נאמני מחשב". זהבה החליטה לנסות אסטרטגיה אחרת, לפיה במקום ללמד את המורים לעבוד בתוכנת הקריקטורות toondo היא תלמד את נאמני המחשב את עיקרי הפונקציות בתוכנה ותבקש מהם להעביר את השיעור בכיתה. זהבה הקדישה לכך 45 דקות, במהלכן רכזה את התלמידים, הסבירה להם כיצד לפתוח חשבון, ליצור רקעים ודמויות, לכתוב מלל בעברית ולצלם את מסך הקריקטורות הסופיות כדי לשמור את העבודה. אח"כ שלחה אותם הביתה לחקור את התוכנה לפרטי פרטים ולהכין מערכי שיעור לחבריהם לכיתה, בעזרתם ילמדו את הכלי לשאר התלמידים בכיתה. אסתי דורון המדווחת על כך בבלוג שלה מוסיפה כי במאמר משנת 2009 בשם "כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת הניידים" היא הביאה את רעיונותיה של מרטינז, שמתייחסים לשיתופם האמיתי של התלמידים.

אסתי דורון מדווחת בבלוג שלה כי שתי חטיבות ביניים נוספות באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. מדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם בהובלה של מכון דוידסון במכון וייצמן. ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1.

במהלך העשור האחרון נעשו מאמצים לשלב תקשוב חינוכי (ICT-Information and Communication Technology) בכל האספקטים של ההוראה והלמידה ברחבי בתי הספר בנורבגיה ובמדינות רבות נוספות. אולם, על אף מגמה זו מחקרים מראים כי מורים רבים מתקשים עם אימוץ השיטה החדשה, וכי מהפכת ה- ICT מהווה אתגר להתפתחותם המקצועית. המחקר הנוכחי מתמקד בגורמים ברמת המורה, ומתאר כיצד ובאיזו מידה משתמשים המורים בתקשוב חינוכי בתהליך ההוראה. מאמר זה עוסק באופן בו גורמים ומשתנים כגון הנושא הנלמד, ניסיון הוראה, מגדר וגיל משפיעים על השימוש בתקשוב חינוכי בקרב המורים. החשיבות של המחקר הנוכחי היא בכך שהוא מנתח בצורה מעמיקה את עמדות מורים בביה"ס תיכון לגבי תהליכי התקשוב וניתן ללמוד ממנו בכל היערכות קיימת או עתידית של תכניות תקשוב ארציות ( Wikan, Gerd and Terje Molster).

בניסיון לשלב משאב משמעותי המבוסס על טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) בבתי ספר תיכוניים, יש לשקול חסמים פוטנציאליים רבים. רבים מהחסמים הללו סובבים סביב המורה היחיד ולכן הם מהווים נקודת פתיחה חשובה בהבנת תהליך השינוי בבתי הספר. עבודה זו מתארת ניסיונות לשלב משאב המבוסס על טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) – מעבדת כימיה וירטואלית (Virtual Chemistry Laboratory) בתוך פרקטיקה של מספר מורים למדעים בתוך מערכת החינוך האירית. מאמר זה משתמש באלמנטים משני המחקרים ובספרות רלוונטית בניסיון לפתח מודל שיתאר את השילוב של משאב תקשוב חינוכי ICT בקרב מורים שונים למדעים. המודל שמוצג במאמר זה מזהה ארבעה סוגים של מורים ביחס לשילוב תקשוב חינוכי ICT בפרקטיקה שלהם ( Dermot Donnelly, Oliver McGarr, John O’Reilly).

ג'יי הורוויץ העלה בבלוג שלו מאמרון מעניין המחדד את הדילמה של שילוב התקשוב במערכות חינוך בעולם. השאלה שנשאלת היא היכן להשקיע את התקציב בקידום תכניות התקשוב ? האם בבתי הספר בהדרכה , הטמעה ובפיתוח שיטות הוראה חדשניות או במטה המחוז החינוכי. כפי שניתן להבין מתוך המאמר הרי בחלק מן המדינות זוכים פרויקטים מרכזיים במחוז לעיקר המשאבים , כגון מאגרי פעילויות ומאגרי שאלות להרכבת מבחנים . כותב המאמר מוחה על כך שמשאבים רבים כל כך מוקדשים למה שבעיניו משני לעיקר ולתלמידים עצמם לא ניתנים כלים מתוקשבים חדשניים. אם יורשה לנו להעיר הרי מבחינה זו שפר חלקה של מדינת ישראל כי עדיין עיקר תקציב תכנית התקשוב הלאומית מיוחד להצטיידות בתקשוב בכיתה ולהדרכת מורים. עוד תובנה שלמדנו ממאמר זה וגם מראיונות עם מורים בארץ: מאגרי פעילויות חינוכיות באינטרנט הם פעולה מבורכת, אבל בסופו של דבר המורה בביה"ס כותב את הפעילות המתוקשבת בעצמו תוך התאמה לאוכלוסיית הכיתה ולדרגת הקושי והאתגר שהוא מבקש להציב בלמידה.

המסגרת התיאורטית העומדת בבסיס מחקר זה הינה התיאוריה הסוציו-קונסטרוקטיביסטית. תיאוריה זו מבוססת על הקונסטרוקטיביזם של פיאז'ה, שטען כי למידה היא תהליך של הבניה פעילה של ידע, שבו הלומד קושר פיסות מידע חדשות עם התנסויות וידע קודמים (Piaget, 1992), אבל היא שמה דגש רב יותר בהקשר החברתי- התרבותי של הלמידה, ובחשיבות האינטראקציות של הלומד עם לומדים אחרים (Vygotsky, 1978). מטרת מחקר זה הינה לפתח וליישם מודל התערבות להכשרת מורים להטמעה של תקשוב בגישה סוציו-קונסטרוקטיביסטית בתרבות הבית-ספרית, ולבחון את השפעתו. יש לציין כי עבודה זו התמקדה בתהליכי למידה והתפתחות שעברו המורים, ולא בחנה את השפעת השינוי על תלמידים. המחקר המתואר נערך במסגרת פרויקט תקשוב אזורי בשם "צפונט", הפועל מטעם משרד החינוך במחוז הצפון. במודל ההנחיה המוצג במחקר זה נעשה ניסיון ייחודי לשלב בין מרכיבים פדגוגיים סוציו-קונסטרוקטיביסטיים לגורמים ארגוניים-מנהליים וטכנולוגיים המתוארים בספרות (שמיר-ענבל, תמר ויעל קלי).