המחבר דן בבעיותיה של תפישת הפרקטיקה החינוכית (רכיב האסטרטגיה) של הפדגוגיה הביקורתית בגרסאותיה הפוסטמודרניות. המחבר טוען כי הפדגוגיה הביקורתית הפוסט-מודרניסטית אמנם מנסחת את הגיונה במונחים רדיקליים של חופש ושל שחרור, אלא שמחויבותה הלא-דיאלקטית לפירוק ולשלילה גורמת להזנחת האידיאל של יישום הביקורת במציאות. המאמר טוען כי הזנחה זו מרוקנת מתוכן קונקרטי את יומרותיה האמנציפטוריות של הפדגוגיה הביקורתית בגרסאותיה הפוסטמודרניות ומותירה את המרחב החינוכי לפעולתם של גורמים מדכאים.

הטקסט האקטואלי הזה מציג, מפתח תיאוריה ומיישם בפועל שני מושגים חשובים שתומכים כעת בפרקטיקה בשנים המוקדמות: "למידה דרך משחק" ו"פדגוגיות משחקיות". הספר הזה מתאר כיצד הנושאים של משחק אצל ילדים משקפים את האינטרסים שלהם, את ההתנסויות, את הידע שנצבר בבית ובבית הספר ואת המורשת התרבותית שלהם (Broadhead, Pat; Burt, Andy).

המאמר טוען כי ההגות החינוכית של עידן הנאורות העמידה במרכזה שתי דמויות, הפוכות לכאורה. הדמות האחת היא של המחוקק כמחנך, כלומר מחוקק המופקד על מערכת חינוך שתכליתה לעצב את הרגליו ונימוסיו של הילד ולהתאימו לחברה אשר הוא חי בה. הדמות האחרת היא של המחנך כמחוקק, ולפיה תכלית החינוך היא למצות את מלוא יכולותיו "הטבעיות" של הילד כדי לכונן חברה אוטופית עתידית – חברה שתידרש בה הזדהות מוחלטת בין הפרט לבין הכלל. שתי התפישות הללו הפוכות לכאורה, אך מסקנתן היא זהה. בין אם המחוקק הוא המחנך, בין אם המחנך הוא המחוקק, תהליך החינוך נתפש כפעולה כוחנית של הפעלת סמכות ומרות.

בפרק הקודם סיכמנו: נוירונים עובדים בקבוצות (רשתות נוירונים) המקושרות בינהן בקשרים אסוציאטיביים היוצרים את מפת הידע והכישורים של האדם. על מנת שמורה יוכל באופן מודע לתכנן יצירת קבוצות נוירונים כאלה המחוברות זו לזו חשוב לדעת איך נוצרים יצוגי הידע במוח? מה הכללים לקישור ומה הכללים להפרדה בין קבוצות נוירונים? על כך בפרק שלפניכם.כיצד משתנה המוח? כיצד מתחברים בינהם הנוירונים?מוח האדם, כמו מוחם של בעלי חיים אחרים, בנוי ללמידה עצמאית מהתנסות. למידה במוח פרושה יצירת קישוריות בין תאי המוח שמאפשרת או מונעת זרימת חומרים כימיים בינהם. במוח קיים חוק למידה פשוט ליצירת קישוריות סלקטיבית במוח: אם שני תאים או שתי אוכלוסיות נוירונים פועלים בסמיכות בזמן – נוצר ומתחזק בינהם הקשר. לעומת זאת ולא פחות חשוב, אם שתי אוכלוסיות נוירונים אינן פעילות בסמיכות זמן – הקשר הפיזי בינהן נחלש. ככל שהקשרים ברשת נוירונים חזקים יותר, הזכרון המופעל בעת פעילותם – חזק יותר, והביצועים מהירים ויעילים יותר (יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני).

מדעי חקר המוח – שדה ידע שהתפתחותו הולכת וצוברת תאוצה בעשורים האחרונים, מאפשרים הצצה רבת ערך למתרחש במוח האדם הלומד והזוכר, והבנה מקרוב של מנגנוני הלמידה האוטומטיים המובנים במוחנו. מידע זה עשוי לתרום תרומה ממשית, יישומית, לפיתוח והערכה של שיטות הוראה יעילות בכתה, לצד פיתוח וייעול שיטות למידה עצמית. למידה במוח ובכיתה דורשת חזרות והפסקות, לאורך תקופת זמן, בהקשרים שונים. במקביל, למידה במוח תלויה באופן קריטי בטיב הקלט שמקבל התלמיד מהמורה ומהסביבה, כמו גם בזמן ובתזמון בו הקלט מתקבל. ההקשר של הלמידה, סדר ההצגה, והתזמון בין הקלטים השונים המוצגים לתלמיד משפיעים כולם על הלמידה והופכים את ההוראה לאומנות פיתוח המוח. במאמרים קודמים דנו ברציונל העומד בבסיס הדרישה לחזרות וזמן כתנאים הכרחיים ללמידה ( הד החינוך, נורי ואחרים 2009, מס"ע עדיני ואחרים 2011) במאמרים הבאים נרחיב את היריעה ונכלול תחילתה של התייחסות מכלילה לנושאי הקלט ללמידה, ה"חומר" אותו מציג המורה לתלמיד בעת השעור והתרגול: מה, מתי ובאיזה קצב יש להציג גרויים שונים ללומד ( יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ).

בניגוד לכותרות הפוליטיות באמעי התקשורת באזורנו, הטורקים מנסים ברצינות כבר שנים לבצע שידוד מערכות במערכות החינוך שלהם. עד כה היה קשה להעריך את עומק השינויים והרפורמות החינוכיות בטורקיה, אך המאמר הנוכחי עשוי להקנות לנו תובנות ראשונות על כך. המטרה של מאמר זה היא לחקור את הרפורמות העכשוויות בתכנית הלימודים שנועדו לתמוך בפדגוגיה המרוכזת בתלמיד (student-centred pedagogy, ראשי תיבות: SCP) בבתי ספר יסודיים בטורקיה. תוצאות מחקר זה עולות בקנה אחד עם מחקרים דומים שנערכו בחלקים אחרים של העולם, ומהן עולה כי המורים בטורקיה מודאגים מהכשרת המורים העלובה, מהכיתות הגדולות, ממחסור בחומרי לימוד, ממערכת הבחינות, מהתנגדות מצד ההורים ומהיענות לא מתאימה מצד התלמידים ( Altinyelken, HulyaKosar.).

אריאל מויאל הביאה לתשומת לבנו מאמר חשוב על פדגוגיה חדשנית שכתבו מלכה וידיסלבסקי, ד"ר ברכה פלד ואורנה פבסנר . "פדגוגיה חדשנית" באה במטרה להגדיר את מטרות החינוך ודמות הלומדים במאה ה-21 על-ידי עריכת שינוי בבתי הספר כדי להתאימם למציאות הדינאמית והמשתנה בה הם פועלים. האמצעי להשגת מטרה זו הוא הטמעה של "פדגוגיה חדשנית" במערכת החינוך. אז מהי בעצם "פדגוגיה חדשנית"? המושג "פדגוגיה חדשנית" מתאר מבנה לימודי גמיש המותאם לתהליכי שינוי חברתיים-תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים ולשינויים בתפיסה לגבי מהות הדעת. ה"פדגוגיה חדשנית" מגדירה את מטרות החינוך ואת דמות הלומדים ומתארת את המרכיבים שצריכים להתקיים בבתי הספר לצד המיומנויות שצריך לפתח אצל התלמידים כדי להתאימם למאה ה-21 (מיומנויות אלה מתמקדות בשלושה תחומים מרכזיים: חשיבה מסדר גבוה, עבודה שיתופית וטיפול במידע דיגיטלי).