מדי בית הספר הם חלק בלתי נפרד, מרכיב אינטגרלי בבניית ההוויה התרבותית של הקמפוס. אין תכליתם רק לשאת את סמל בית הספר ולסמן את התלמידים כשייכים אליו, אלא הם  בעלי תפקיד כנושאי המסר של התרבות הייחודית של המוסד, של אופני החינוך הנהוגים בו ושל הקשריו התרבותיים. עם זאת, ואולי דווקא על שום כך, מתעוררות מספר בעיות בכל הנוגע לעיצוב ולבחירת החומרים מהם יהיו עשויים המדים כשהבעיה הבוערת במיוחד והחמורה ביותר היא בעיית האיכות הירודה, תת תקנית, של הבדים.

קירות הכיתות בבתי הספר היסודיים בישראל מכוסים לרוב בלוחות מידע גרפיים ומילוליים הנושאים אופי של יצירה אקלקטית, עממית, המצטברת ומשתנה במהלך השנה. לרוב, מחנכי הכיתה קובעת את תכניה ועיצובה של תצוגה זו ומשקיעים בכך מאמץ רב. למרות זאת, המחקר המדעי העוסק בחינוך כמעט שאינו מתייחס תצוגת הכיתה.

אולי באופן מפתיע בשנים האחרונות ניכר שיפור דווקא בתחום אדריכלות מבני החינוך. בזכות שילוב של משרדי אדריכלים צעירים וכמובן על דעתם של אנשי המקצוע בחלק מהרשויות העירוניות והממשלתיות, שונו פני התחום לטובה.

עד כמה עיצוב הפנים של בית הספר תורם להישגים ולרווחתם של התלמידים? לפי כתבה שפורסמה באתר הארץ, התשובה היא: באופן משמעותי. כדי להדגים את הטענה, מובא סיפורו של בית הספר היסודי אלראזי ביישוב טמרה בגליל המערבי. לדברי מנהלת בית הספר, סמאח עואד, "המסדרונות, המבואות והרחבות הם מקומות המעבירים את התלמיד מחוויית למידה פרונטלית ומסורתית, שבה הוא פסיבי, לחוויית למידה משמעותית שבה הוא הופך לאקטיבי, יוזם ואחראי. מימשנו את החזון החינוכי שלנו והקמנו בבית הספר מרחבי למידה חוץ־כיתתיים".

יום לאחר שרותי סלומון הציגה את שבעת הכללים לעיצוב מרחבי למידה, ג'יי הורוויץ מעלה תהיות לגבי (אי-)יישומם במערכת החינוך: "…רעיונות והצעות לעיצוב "אחר" או "מקורי" של מרחבי למידה אינם חדשים. הדוח של SKG שממנו רותי גזרה את שבעה הכללים התפרסם בשנת 2011, והפרויקט עצמו יצא לדרך בשנת 2008. והיו לא מעט פרויקטים דומים שקדמו לו. בישראל, למשל, ספרו של דוד חן, "בית-הספר העתידי כרמים – בין תיאוריה למעשה" התפרסם בשנת 1999. התיאורים של מרחבי הלמידה שבספר אינם זהים לאלה של SKG, אבל די ברור שעקרונות העיצוב וההצעות לביצוע דומים מאד. זאת ועוד: רבים מהעקרונות האלה יושמו במרחב הפיסי של כרמים". אולם, אם אין בעקרונות אלו כל חדש, מדוע מרחבי הלמידה הבית-ספריים אינם מעוצבים בהתאם? (ג'יי הורוויץ).

רותי סלומון מציגה בבלוג שלה שבעה עקרונות לתכנון ולעיצוב מרחבי למידה שפותחו בפרויקט ה"מרחבים ליצירת ידע" (Spaces for Knowledge Generation – SKG): "האתגר שמציב לנו עיצוב מרחבי למידה המותאמים לתרבות ולאופי של הארגון החינוכי, אשר מעמידים את הלומד במרכז, והם מושתתים ומכוונים על ידי תפיסות פדגוגיות איתנות ורלוונטיות, הינו אתגר העומד מול כל מוסד חינוכי היום. כדי למנוע את הסכנה של השקעה רבה ובנייה של סביבות גנריות, לא מותאמות ולא באמת רלוונטיות לאוכלוסיות הלומדים יש להבין טוב טוב את צרכי הקהל שילמדו בסביבות הללו, ולבנות אותם על פי עקרונות פדגוגיות ועיצוב בדוקים. דוגמה טובה של מחקר שנעשה הינה המסמך שיצא לאור על ידי ה-SKG האוסטרלי" (רותי סלומון).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת לבנו לתיעוד מקורי של מרחב למידה בית-ספרי לא שגרתי ומעורר השראה: "לואי הוא vlogger מהמפורסמים בעולם. בסרטון הזה הוא מבקר בבית הספר הכי אקולוגי בעולם. Green School Bali נמצא באי באלי שבאינדונזיה (מאוד קרוב לאוסטרליה). לואי הוזמן על-ידי אחת המורות לסיור בבית הספר. בסיור מתגלה התכנית הפדגוגית של בית-הספר, בגישה יזמית-קהילתית-אקולוגית. בית הספר טובל בצמחייה ומטפח אותה למטרות הזנה – בבית הספר פועל מזנון בו הכריכים עטופים בעלי בננה, כל הגידולים אורגניים כמובן. כל הגישה האקולוגית הזו השפיעה על הקהילה של בית הספר, ורבים מההורים עברו לגור בבקתות מסביב לבית הספר" (לימור ליבוביץ).

רותי סלומון מביאה את רשמיה מכנס בין-לאומי בפראג שעסק בסביבות למידה עתידניות וחדשניות, בדגש על המרחבים הפיזיים: "לפניכם תמונות שצולמו באוניברסיטת טורקו למדעים בפינלנד. הם התייחסו למספר פרמטרים. א. סידור הריהוט בצורה שמזמנת תקשורת ושיח; ב. גמישות – להתאמה מירבית לאופי הפדגוגיה הנבחר לשיעור; ג. שימוש בכל מרחבי הקמפוס – כולל המסדרונות; ד. מרחבים ייעודיים ליצירתיות ולמשוב" (רותי סלומון).

לימור ליבוביץ מפנה את תשומת ליבנו להרצאתו של אנדרו פורד מאוסטרליה הקורא לשינוי בתי הספר: "יש לכולנו "פיל" בכיתות- הוא טוען. ב"פיל" הוא מתייחס לתפיסות שלנו שאליהן התרגלנו כבר שנים רבות. אנדרו טוען שיש לקדם שני דברים בחינוך כיום: 1. לבסס את הלמידה על העניין, הכישורים והמוטיבציה של התלמידים ללמוד; 2. לשנות את מרחבי הלמידה לסביבות מעוררות ומקדמות שיתופיות ואושר של ילדים" (לימור ליבוביץ).

סקירה מצויינת של כל מה שצריך לדעת כדי לעצב כיתה במאה ה-21. חלוקת כיתה לאזורים כדי למנוע מצב תמידי של התכנסות מליאה, נגישות גבוהה למשאבי למידה, ריהוט גמיש שאפשר להזיז ולהסיט על פני המרחב וכמובן פינת טכנולוגיה שמאפשרת ללומדים ליצור בעצמם וללמוד בעצמם עם אמצעי מחשוב. הסקירה כוללת גם צילומים לדוגמה, עלויות של ציוד ותרשים אינפוגראפיק המשרטט את האלמנטים בכיתה החדשה (מתודיקה).

התצוגה בכיתות בית הספר מעידה בדרך כלל על השקעה ומאמץ רב מצד מחנכת הכיתה, בעיקר בכיתות הנמוכות. המשימה המוטלת עליה אינה פשוטה: אם התצוגה תיראה דלה מדי היא עלולה להיתפס כאילו לא "השקיעה" בה מספיק. אם היא תהיה צבעונית ומגוונת מדי היא עשויה להיתפס כמי שיוצרת "מפגע" חזותי עמוס העלול לבלבל את התלמידים או את אורחי הכיתה. אך כיצד יודעים מה לתלות וכמה? מה היא המידה הנכונה? נראה שבשטח הדבר דומה למתכון של עוגה שהסבתות נהגו לאפות בעבר. "שימי קצת מזה וקצת מזה, לא יותר מדי מזה…". אך איך יודעים כמה זה קצת, כמה הרבה, ומה הוא המתכון המדויק לתצוגה נעימה ויעילה? (יעל מילוא-שוסמן).

כשאנחנו נכנסים למבנה או לחדר כלשהוא יש לו השפעה עלינו. לכולנו יש סביבות בנויות שאנו מרגישים בנוח להיות בהן וסביבות בנויות אחרות שקשה לנו לשהות בהן. זאת מאחר שעיצוב הסביבה יכול להעביר מסרים שונים ולהשפיע על התנהגותנו. לסביבה הפיזית יש השפעה מכרעת הן על תחושתנו במקום מסוים הן על אופן התפקוד והתפיסה האסתטית שלנו. כאשר סביבות למידה מעוצבות נכון (Landscape for Learning) הן תורמות הן לתלמידים הן למורים. כנגזרת מההשפעה הכללית של סביבת בית הספר על השוהים בה, גם עיצוב סביבת הכיתה הוא אלמנט חשוב, בפרט בגילים הצעירים בבית הספר היסודי. סביבת הכיתה היא מקום המשמש לא רק ללמידה אלא גם לגדילה ולהתפתחות, לאור זאת מן הראוי לשים לב לכלל מרכיביה כדי שיתרמו באופן מיטבי לשוהים בה (יעל מילוא שוסמן).

סיסמת יום המורים העולמי 2015, הנחגג מדי שנה ב-5 באוקטובר מאז שנת 1994, היא "העצמת מורים, בניית חברות ברות קיימא". צלמי רויטרס סרקו את הפלנטה ותיעדו את סביבות הלמידה של תלמידים מאומות עתירות משאבים כגון יפן או ארצות הברית, ועד לאלו הנאבקים להשיג חינוך באומות נפגעות מלחמה או עוני (Jason Wells).

כנס שהתקיים בשנקר בקיץ, בשיתוף עריית רמת גן והמכון לחינוך דמוקרטי, עסק בניסיון ליצור שינוי בתפישות המקובלות לגבי גני ילדים. בכנס הוצגו עבודות גמר של בוגרי שנה ד' מהמחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה שבניהולה של ד"ר רבקה ויטל, אשר התמקדו בעיצוב גני הילדים של המחר, על בסיס גני ילדים עכשוויים. ארבע סטודנטיות לעיצוב פנים מציגות את הגישה שלהן לבניית גן ילדים מלא דמיון, התנסויות חדשות וגם אפשרות לפרטיות והתבודדות (לימור דומב).

לימור ליבוביץ מפרסמת פוסט המנסה להשיב על השאלה כיצד להתאים את המרחב הפיסי הכיתתי לפדגוגיה. ליבוביץ עושה זאת באמצעות פנייה לשלוש ה'מעטפות' הבאות: ארכיטקטורה של המרחב עצמו, הריהוט הדינאמי והקירות המקיפים את החדר. כמו כן, היא מתארת מה ניתן לעשות כדי לקדם מרחב למידה דינאמי, דידיקטי ורלוונטי באמצעות טיפול בהן (לימור ליבוביץ).

הסקירה החדשה של לימור ליבוביץ ממחישה רעיונות בתחום מרחבי הלמידה החדשניים: "…אני רוצה להציע להסתכל על מרחבי הלמידה דרך שלוש "משקפות" (פרספקטיבות), מתוך הכרה שמרחב למידה אופטימאלי- יכלול את שלושתן בהרמוניה. ב"משקפת הראשונה" – לומד עצמאי בקהילה תומכת; ב"משקפת השנייה" – לומד מקבל הדרכה יחידנית בתהליך אישי על-פי צרכיו; ב"משקפת השלישית" – הלומד חוקר את העולם מסביבו, יוזם פרויקטים ומציע פתרונות לבעיות" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת סקירה הכוללת שלושה סרטונים הממחישים את כוחה של הסביבה הלימודית: "בסרטון הראשון המורה למתמטיקה סטיב מציג את הבעיה שלו בארגון הכיתה- הכיתה קטנה מדי לשלושים ושישה תלמידים. פשוט אין בכיתה מקום לפעילות הלמידה שהיה רוצה לקיים בה- למידה שיתופית המקדמת משמעות והבנה או למידה מבוססת פרויקטים. הרי אנחנו תמיד אומרים שיש קשר הדוק בין התנאים הפיסיים בסביבה לבין הפדגוגיה שנוכל לקיים באותה סביבה. אז מה עושים? במקרה זה- המורה סטיב פגש את המעצבים שסייעו לו לדמיין מחדש את מרחב הלמידה של הכיתה. המטרות שלהם היו קידום חקרנות, יצירתיות ותקשורת בין הלומדים" (לימור ליבוביץ ).

צבע, קווים מעוגלים, פופים וחדרי הירגעות הם חלק מהחידושים שנכללים בשנים האחרונות בתכנון ועיצוב בתי ספר בישראל. ברשת אפשר למצוא בתי ספר שנתנו עוד דרור לדמיון ויצרו סביבות חדשניות מאוד, לעיתים אף קשות לעיכול (לימור דומב).

מאמרון מרתק של לימור ליבוביץ , מומחית לאוריינות חזותית בחינוך ובבתי ספר. בסרטון על מרחב הלמידה "פלאזה" באנגליה (2008) אפשר לראות דוגמה למבנה חדש של כיתה במאה ה-21. זוהי כיתה בגודל של פי-3 מגודל רגיל, בה התכנון של התקרה מאפשר קיום 3 שיעורים במקביל ללא כל הפרעה אקוסטית (תכנון שמהווה חידוש מרענן בפני עצמו).

לימור לייבוביץ כתבה מאמרון מאיר עיניים על חשיבות מרחבי למידה מעוצבים בבתי ספר. "אנשי החינוך שיידעו לדבר בשפה החדשה הזו של שפת עיצוב (בנוסף לשפת הפדגוגיה והחינוך), יוכלו ליצור את המרחב האידיאלי לקידום מטרות חשובות כמו- שייכות, העצמה של כישורים של התלמידים, הגברת היכולת של קיום שיח משמעותי בין אנשים, קידום בניית המשמעות בלמידה, תהליכי הוראה-למידה מותאמים למאה ה-21, ולא רק ליצור אותו, אלא גם להשתמש בו בצורה אידאלית ומותאמת" .