המחבר מתייחס לסטנדרטים הממשלתיים בחינוך שפותחו בארה"ב כתרופת-נגד לאחריותיות הצרה המבוססת על מבחנים. המחבר טוען כי עדיף לשכוח את הסטנדרטים ולשאוף למערכת לפתרון בעיות, שבה התוצאה העיקרית היא לסייע לתלמיד ללמוד לחשוב, לשתף פעולה, לתקשר ולהרגיש. המחבר מתאר שש אסטרטגיות שילמדו את המורים להגיב לסביבות למידה משתנות. הוא טוען כי המטרה של בתי הספר היא לעזור לצעירים ללמוד לשתף פעולה בדרכים יצירתיות ואפקטיביות. לשם כך, יש לארגן את ההוראה סביב הנושאים החשובים לעתידם של הצעירים. ולאחר מכן, יש להתאים בזהירות את הסטנדרטים להוראה (Thom Markham, 2013).

המאמר מתייחס להערכת ביצוע באמצעות פעילויות ופרויקטים ככלי להערכת מיומנויות בנלמדו על ידי התלמידים. המאמר מתאר שלושה בתי ספר שמשתמים בהערכת ביצוע ככלי להעריך את הידע ואת המיומנויות שרכשו תלמידיהם במהלך הלימוד (Roberta Furger, 2012).

אחד המאפיינים של מערכת החינוך האמריקאית בעשור האחרון הייתה הנטייה של כל מדינה ומדינה לגבש סטנדרטים בנפרד למערכת החינוך שלה. פעילות-היתר בתחום זה הניבה מאות סטנדרטים חינוכיים והציפה את המורים בבתי ספר בדרישות מתנגשות של סטנדרטים חינוכיים . ממשל הנשיא אובמה החליט לעשות סדר בנושא זה וגיבש פעולה מתואמת של מרבית המדינות לגיבוש סטנדרטיים אחידים במתמטיקה ובחשבון , במיוחד לתלמידים העוברים משלב ביה"ס היסודי לשלב ביה"ס התיכון . אחרי השגת הסכמה של מושלי המדינות , התכנסו במשך כשנה עשרות מומחים בחינוך ומורים וגיבשו סטנדרטיים חינוכיים אחידים לתחומי הוראת הקריאה והמתמטיקה והדרישות במעבר מביה"ס יסודי לביה"ס תיכון. צוות המומחים האמריקאי שכלל מורים ותיקים ומוחים ידועים בתחומי הדעת לא עבדו במנותק מהשדה ופרסם טיוטות של הסטנדרטיים החינוכיים החדשים באינטרנט . רק לאחר שהתקבלו 10,000 משובים והערות ממורים בשטח ומהציבור בכלל , ניגשו חברי הועדות לגיבוש סופי של הסטנדרטים למורים בבתי הספר. הסטנדרטים האחידים בתחומי הוראת הלשון ( הוראת הקריאה והמתמטיקה) הם ניסיון מערכתי ראשון של ממשל אובמה ליצור תיאום בין המדינות השונות מבחינת הדרישות החינוכיות.

בזירה חינוכית אידיאלית אחריותיות אמורה לבטא אוריינטציה תפקידית המשקפת יחס ישר בין הסמכות הנתונה בידיהם של אנשי החינוך לבין מידת נכונותם ומחויבותם העצמית לתת דין וחשבון על התרחשויות שונות הנובעות במישרין ובעקיפין ממכלול העשייה שלהם בתפקיד. לטענת המחברים את עיקר האמצעים והמאמצים הבירוקרטים יש להשקיע בקידום אוריינטציה מקצועית-מוסרית במערכת החינוך. מטרה זו יכולה להיות מושגת אם יושם דגש על פיתוח מקצועי של אנשי חינוך ועל שיפור מעמדו של איש החינוך, הן מבחינת סמכותו המקצועית והן מבחינת תנאי העסקתו. בד בבד, פיתוח האחריותיות המקצועית- מורית צריך להשתקף גם בהגדלת מידת האמון שהמנגנון הבירוקרטי מעניק לחברי הצוותים הפועלים בבתי הספר ולבוא לידי ביטוי בתהליכים ארגוניים שמערכות ארגוניות מקיימות. (אדם ניר ודן ענבר)

דוגמא מעניינת ומאתגרת של מאגר משימות מתוקשבות בדגש מידעני. מאגר המשימות המתוקשבות בנושא חג השבועות הוקם ע"י קהילת המידענות " בצפונט". מדובר על משימות המפתחות אחד או יותר מהסטנדרטים במידענות ( מתוך שבעה סטנדרטים במידענות). בתהליך השלמת המשימות מפתחים התלמידים מיומנויות של איתור ואיחזור מידע ,בחינה והערכת המידע והצגת המידע בדרך בהירה והפצתו. בין המשימות: סיפורה של החיטה, חינוך לנתינה, מנהגי חג השבועות, פרסום מוצרי חלב, מגרגר החיטה ועד פת הלחם ועוד. חלק מן המטלות כוללות גם קריטריונים להערכה. היוזמה להקמת מאגר המשימות המתוקשבות היה של רוחלה סלייפר ורחלי מדר, מידעניות מחוז הצפון .

שני כוחות מנוגדים הפועלים ברפורמה המוצעת להערכת תלקיטים: א. הצורך הקיים ליצירת סטנדרטים קשוחים להשגת אחידות בתהליך ההערכה ומתן ציונים על הישגים; ב. קיומן של שאלות קריטיות המתייחסות להבחנה בין מטרות התלקיט המכוונות להערכת הישגים ובו בזמן גם לשיפור איכות הלמידה של הסטודנטים והתפתחותם. במחקר זה בחנו החוקרים קריטריונים להערכת תלקיטים לצורך דירוג האיכות של החמרים המופיעים בו. מטרתם הייתה להבין כיצד קריטריונים כאלה נבחרים וכיצד משתמשים בהם בשני הכיוונים הנ"ל. בהקשר של הכשרת מורים נבחנו דרכי הערכה קיימות, ע"י בדיקת האוריינטציות השיפוטיות וסגנונות ההדרכה ששימשו את המעריכים. בנוסף, לצורך השוואה, החוקרים נתנו לקבוצת מעריכים להעריך אותו תלקיט. התהליכים שנבחנו מצביעים על כך שיש דרך משותפת לכולם בשיפוט תלקיטים, שעיקרה הערכות נורמטיביות הנעשות פחות או יותר על-פי קני-מידה מוחלטים מראש ותלויי-מעריך והמאפשרים גישה של "checkbox" להערכה. לאור המחקר ניתן לאפיין את דרכי ההערכה הקימות, ולהציע טיפולוגיה של תבחינים המאפשרת להשיג שקיפות בתהליך, דבר שיכול להקל על הדילמה של מורה-המורים המשמש הן כמעריך והן כמדריך במהלך ההכשרה. (Tillema, H., & Smith, K.)

מפגש אורח עם ד"ר Bob Koster, מאוניברסיטת אוטרכט שהתקיים במכון מופ"ת. קוסטר מניח שסטנדרטים למכשירי מורים יכולים לתרום רבות להתפתחותם הפרופסיונלית. בהולנד תופסים סטנדרטים כאיכויות. כלומר אלו אלמנטים שמגדירים מה פירוש להיות מורה מורים יעיל וכשיר (competent). ב-1998 החלו לפתח את מערכת הסטנדרטים למורי המורים בהולנד במסגרת VELON, הארגון ההולנדי של מכשירי המורים. הסטנדרטים צריכים להיות משמעותיים למורי המורים, לכן עליהם להיות מעורבים בהבנייתם ולהזדהות עמם. מילת המפתח לפי קוסטר היא הבעלות על הסטנדרטים (ownership). לדעתו הכרחי וקריטי ליצור בעלות של מורי-המורים על הסטנדרטים, כלומר שתהיה להם מעורבות והשפעה על יישומם. (Bob Koster)

נוסח הרצאתה של פרופסור מרים בן פרץ בנעילה של כנס תכנון לימודים בעידן של סטנדרטים, המכללה האקדמית בית-ברל, 3 ביולי 2006. המצגת סוקרת את הנושאים הבאים: את מי משרתים הסטנדרטים? האם משרתים הסטנדרטים את המורים והתלמידים? סטנדרטים בהכשרת מורים נחלקים לשתי קבוצות, יתרונות סטנדרטים, טענות כנגד הסטנדרטים, דילמות הקשורות לסטנדרטים בהכשרת מורים, מהם הסיכויים בהכללת סטנדרטים בהכשרת מורים הן מבחינת התכנים של תחומי הדעת והן מבחינת תהליכי הכשרה?, הסיכונים בסטנדרטים בהכשרת מורים, מקומות בהם קיימים כיום סטנדרטים בהכשרת מורים.

סטנדרטים עלולים למלא פונקציה חוסמת או סלקטיבית – או לחילופין פונקציה של האצת קידום לימודי וחברתי. סטנדרטים כחסמים מבדלים תלמידים בעלי הישגים גבוהים מתלמידים בעלי הישגים נמוכים ובידול זה – כידוע היטב לכולנו – הוא בידול על פי מוצא ומעמד חברתי. בין שני קטבים אלה על מערכות החינוך להתנווט, ולדרכי – למצוא את הנתיב לפיו הבלימה או הסלקציה תהיה מינימאלית, וההאצה והדרבון (בפרט ליוצאי שכבות חברתיות חלשות יהיה מרבי. שחברה מודרנית גדולה, חייבת להציב מגוון רחב של סטנדרטים, שהרי בני האדם שונים אלה מאלה, ואין זה הוגן מנקודת ראות פדגוגית – לצפות לכך ש כל ת ל מ יד י ה א ו מ ה יעברו דרך קוף המחט של מספר סטנדרטים קטן. תלמידים יוכלו להוכיח את הישגיהם לאו דווקא בתחום האינטלקטיבי בלבד, ובכל תחום בו תינתן להם אפשרות להפגין את הישגיהם חייבות להיות אופציות רבות להיבחן ולהיבדק. ההנחה הרווחת היא שכל הסטנדרטים במערכת חינוך הם סטנדרטים של הישג אינדיבידואלי. ואולם לא אלה פני הדברים. יש ויש מקום לסטנדרטים קבוצתיים – קולקטיביים (חיים אדלר)