מטרת המחקר לבחון השפעה של מודל-התערבות תלת שנתי להכשרת מורים להטמעת תקשוב. השפעת המודל נמדדה על פי מידת היישום של פדגוגיות סוציו-קונסטרוקטיבסטית בפעילויות מתוקשבות שפיתחו המורים. מודל- ההתערבות נערך בשלוש רמות-הנחייה: ברמת האזור, ברמת בית הספר וברמת-המורה הבודד. בכל רמה משולבים מימדים פדגוגיים, טכנולוגיים וארגוניים-מנהליים. בנוסף, המודל מסתמך על גישת חונכות-קוגניטיבית שבה המנחה מדגים, מאמן ומעודד רפלקציה אישית, המעצימה את הידע המקצועי של מורים בידע טכנולוגי-פדגוגי חדשני ומכשיר אותם לקראת עבודה עצמאית. במהלך המחקר נבחנו שישים פעילויות מתוקשבות שפיתחו מורים. הפעילויות נותחו באמצעות מחוון הבוחן יישום סוציו-קונסטרוקטיביסטי. הניתוח התבצע על פעילויות שפיתחו המורים המונחים לאחר שנת התנסות ראשונה בעבודה מתוקשבת ופעילויות שפותחו על-ידם לאחר שנתיים של התנסות (תמר שמיר-ענבל, יעל קלי)

בגיליון פברואר 2009 של כתב העת החינוכי Phi Delta Kappan נמשך הויכוח על הרכיבים ההופכים מורה למורה מעולה . בסקירה הקצרה מוצגים עמדות שונות של מומחי חינוך בארה"ב לגבי המצויינות של מורים והדרך למימוש מרכיבי הייחוד , אך ניתן דגש רב לדעתו של פרופסור תומס גוסקי (Thomas Guskey ) מבכירי מומחי החינוך האיכותי בארה"ב המצביע על המורכבות של המחקר אודות מורים מצטיינים. ממחקריו שנערכו במדינת טנסי בארה"ב נמצא כי אין רכיבים חד-משמעיים היכולים להצביע על הצטיינות מורה. מורה מצטיין יכול להפוך בתנאים של בתי ספר מסוימים ואוכלוסיית תלמידים משתנה למורה בינוני למדי וחסר התלהבות ומורה בינוני יכול לגלות מנהיגות ושיעור קומה בתנאים של ביה"ס אחר וקהילה שונה. להרכב אוכלוסיית התלמידים , לקהילה המקומית, לדינאמיקה ולאופי הקהילה יש השפעה עצומה על אישיות המורה , טוען פרופסור גוסקי.

מחקר זה חוקר את התפיסות של מורים בבית הספר התיכון לגבי צרכי ההנעה של התלמידים שלהם ולגבי האסטרטגיות שהם משתמשים כדי לפנות לצרכים אלה. המשתתפים במחקר היו 96 מורים מחמשה עשר בתי ספר תיכוניים במדינה דרום מערבית בארה"ב. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שבחנו את התפיסות של המורים לגבי סביבה תומכת בכיתה, לגבי ההנעה הכללית של התלמידים, הסיבות לחוסר ההנעה של התלמידים, המסוגלות העצמית של המורים להנעת התלמידים, סגנון בינאישי ואסטרטגיות מניעות (Patricia Hardre, David Sullivan).

רעיונות לשיתוף פעולה בין המכללה כמוסד המכשיר מורים לבין בית הספר כמוסד המאפשר התנסות הביאו ליצירת תכנית בעלת מודל ייחודי ניסויי עבור פרחי הוראה בהכשרה דיסציפלינרית. תכנית זו מאפשרת התנסות של המתכשרים להוראה בבית ספר מאמן. הבסיס למודל זה הנו האמונה, שלבית הספר המאפשר התנסות במצבים אותנטיים יש תפקיד חשוב בהקנייתו של הידע הפדגוגי-פרקטי של המורה. המאמר מתאר את המסגרת הקונספטואלית לדגם ההתנסות המעשית בבית הספר המאמן (PDS) ואת הרציונל של " אחוות אחים" שמה של התכנית שהוזכרה לעיל.כמו כן מודגשים ההיבטים המעשיים של השותפות בין המכללה לבין בית הספר ביישום המודל הייחודי להתפתחות פרופסיונלית בהוראה, לרבות רפלקציה על ההתנסות ורפלקציה על השותפות בתום שלוש שנים של התנסות (שוש מלאת).

במאמר זה מציגה ד"ר ורדה צימרמן כיצד ניתן לחלץ רכיבים של זהות מקצועית לצד היבטים של 'התפתחות מקצועית של בעלי תפקיד במערכת החינוך . הממצאים והמסקנות מוצגים זאת באמצעות המקרה הפרטי של מחנכי הכיתות בעל-יסודי. לטענת הכותבת, החוקר המצליח לחלץ במחקרו היבטים של זהות מקצועית לצד היבטים של התפתחות מקצועית, המרכיבים יחדיו את אושיות ההוויה המקצועית-אישית של איש החינוך, יוכל לתרום להבנה מעמיקה של חייהם המקצועיים הכוללים של אנשי החינוך שהוא חוקר . הבנה זו תתאפשר במסגרת הבנייתם מחדש של סיפורי הקריירה המקצועית המקיפים של אנשי החינוך הנחקרים. חקר המקרה להלן משמש, אם כן, הן לצורך הצגת חקר המקרה הפרטי של מחנכי הכיתות והן לצורך הדגמה מתודולוגית. בדיון שבעקבות הצגת חקר המקרה מציעה ד"ר ורדה צימרמן הכללות שניתן להפיק ממקרה פרטי זה.

מחקר כפעילות מקצועית אינו מרכיב מקובל בעבודת המורה ובזהותו המקצועית. למרות זאת, לימוד שיטות מחקר הוא חשוב וחיוני לעובדי חינוך. המחקר האיכותני מלמד אותנו להכיר את האחר וגם להבין אותו. ערך מרכזי של מחקר זה הוא ההכרה באנושיותו של כל אחר, כיבודו ואף מאבק למענו, אם הוא מדוכא או מקופח. זהו גם ערך יסוד של החינוך. כאן נפגשים המחקר האיכותני האכפתי והחינוך. הכרת דרכיו וערכיו של מחקר זה היא אפוא חלק מחינוכו ומהכשרתו של איש החינוך כמקצוען מתבונן ומבין, וכך גם פועל נכון יותר. הסיטואציה הבית-ספרית, על מכלול הדמויות הפעילות בה והאינטראקציות המתרחשות בה, היא סיטואציה אנושית מורכבת ומלאת דרמה – ההתרחשויות בה מהירות וספונטניות. כל התייחסות וכל תגובה להתרחשויות אלה כרוכות בפרשנות הולמת שלהן. על מנת לפעול באופן שיתקבל כנכון במציאות זו או אחרת ולהפיק ממנה הבנה מעמיקה יותר וגםשימושית, חיוני אפוא להכיר את דרכי ההתבוננות והבירור האיכותניות-פרשניות. ההיכרות עם דרך מחקר זו בוודאי לא תהפוך כל סטודנט או מורה לחוקר, אך תביאו להיות מתבונן רגיש יותר ומעמיק יותר בתופעות האנושיות; לדעת להקשיב לאנשים ולדובב אותם, להיות נכון לגייס ידע ממרחב של תחומי תרבות ודעת, מנבכי הזיכרון האנושי המצטבר כדי לפרש לעצמו ולזולת תופעות שהוא נתקל בהן, התרשם מהן או היה מעורב בהן, וכך לתת להן משמעות רלוונטית. הכרת דרך מחקר זו תהפוך אותו למסוגל לבצע רפלקציה, דהיינו להתבונן טוב אל העצמי ולהפיק תובנות ותיקוני דרך ( שמחה שלסקי).

מורים מקדישים שנים רבות להוראה מסורה, ללימוד ולחינוך של אלפי תלמידים, תוך חיפוש אחר דרכי הוראה משמעותיות ויישומן. אף על פי שהילדים והמתבגרים לומדים בבית הספר שנים רבות יחסית, מורים מעטים, אם בכלל, זכורים לתלמידים כמורים משמעותיים. זיהוי הרכיבים שיהפכו את המורה למורה משמעותי הוא סוגיה שאין לה תשובה מוסכמת אחת. כמורה וכמכשירת מורים, סוגיות אלה מעסיקות את כותבת המאמר זה זמן רב. ההבנה כי המורה בעת הנוכחית אינו נהנה עוד ממעמד של "יודע כול" וכי ההוראה איננה יכולה להישען על "העברת מידע" או על "הקנייתו", מחייבת חשיבה חדשה, רעננה ואחרת של תהליך ההוראה והחינוך. מטרת מאמר זה היא להציג בקצרה תפיסה חינוכית הנשענת על המחקר האיכותני בכלל והאתנוגרפי בפרט, שתביא לידי התפתחות אישית ומקצועית של המורים ושל המתכשרים להוראה. אימוץ תפיסה זו כדרך עבודה יסייע לפרחי ההוראה ולמורים הוותיקים ליצור תרבות של דאגה כנה ושל אכפתיות לתלמידים, שתסייע להם לשפר את הישגיהם הלימודיים ואת דפוסי התנהגותם. בתוך כך תתרחש העצמה אישית ומקצועית של המורים ושל המתכשרים להוראה, וכן של הארגון הבית-ספרי (מירה קרניאלי).

במהלך עשר השנים האחרונות התרחב והתעמק המחקר על זהות מקצועית בהוראה והחל לתפוס מקום מרכזי בשיח המחקרי. אחד המרחבים הבולטים להבניית הזהות המקצועית בהוראה הוא מרחב ההתפתחות. כשבסביבה המקצועית האתגר רב מדי ואין בה תמיכה מתאימה, לא תתרחש התפתחות, אלא ייווצרו הגנתיות והיצרות. במקביל, סביבה הכוללת תמיכה רבה מדי, ללא אתגר הולם, תהיה סביבה משעממת וחסרת חיוּת. תמיכה ואתגר הם אפיונים סובייקטיביים, אך חוסר איזון מכל סוג יוביל להתרחקות, ואילו איזון יוביל למעורבות המקצועית. עלינו לחתור אפוא למסגרות להתפתחות מקצועית בהוראה, המאפשרות את קיומו של איזון אופטימאלי בין תמיכה לבין אתגר ומובילות לצמיחה. לדיון מתמשך בסוגיות של זהות מקצועית לקראת התפתחות של קריירה בהוראה. שינויים בתפיסות ההכשרה להוראה וההתפתחות המקצועית מקדמים את הגדרתושל המורה כ"מומחה מסתגל". שינויים אלה בונים תפיסה חדשנית לזהות המקצועית בהוראה, שלפיה המורה נתפס בעיני עצמו ובעיני אחרים כמורה יודע ("מומחה") , אך גם כמורה הממשיך ללמוד "ולהסתגל" לידע ולמצבי הוראה משתנים. המומחה המסתגל הוא בעל היכולת לאזן בין ממדים של פרקטיקה יעילה ורהוטה לבין חדשנות בהוראה, שבה הפרקטיקה נבנית ומשתנה לפי הקשרי ההוראה ועל פי צורכיהם של לומדים שונים. (Darling-Hammond & Bransford, 2005) למידה מתמשכת של המורה היא אפוא רכיב מרכזי בתהליך המשא ומתן להבניית זהותו המקצועית (לאה קוזמינסקי).

המחקר הנוכחי הוא המשך המחקר שנערך בשנת 2006 בעניין ההכשרה להערכה של עובדי הוראה במדינת ישראל. שנת המחקר הראשונה עסקה בעיקר במיפוי ובבדיקה של הקיים מבחינה מבנית ותוכנית בתחום ביצוע ההערכה ובתחום ההכשרה להערכה של סטודנטים להוראה או של מורים במכללות האקדמיות להכשרת עובדי הוראה. בשנת הלימודים תשס"ו ביקשו החוקרות להעמיק את המחקר ולבדוק את ההשתלמויות המוצעות במרכזי פסג"ה בתחום ההערכה של מורים מכהנים. השאלה ששאלנו את עצמנו הייתה: אילו כלים רוכשים מורים מכהנים לשם ביצוע ההערכה? במחקר הראשון משנת 2006 ל לא נמצאה חשיבה מסודרת לגבי המהות, לגבי גוף ידע קנוני שיש ללמד או לגבי הידע הדרוש למורה. כאשר לכך מתווספת מצוקת שעות בלימודי התואר הראשון, לא מתאפשרת הכשרה ברמה ובעומק הראויים של שום נושא, כולל בתחום ההכשרה להערכה שנופלת בעקבות זאת בין הכיסאות: הביטוי לכך הוא מיעוט של שיעורים ומסר לא ברור. התמונה העולה מתוך ממצאי המחקר של השניה השניה במרכזי פסג"ה היא של פעילות נטולת מעקב ותכנון וללא ויד מכוונת בכל הקשור להכשרה להערכה. בשנת תשס"ז תוכננו 84 השתלמויות שונות בהערכה בכל רחבי הארץ. הבדלים בין ההשתלמויות התבטאו בקהלי היעד שהן כיוונו אליהן, בהיקפי השעות, במטרות ההשתלמות ובמספר המשתלמים. תכניות הלימודים שהוצעו היו מגוונות ביותר וכללו כמה יחידות מידע (מירי לוין-רוזליס, אורית לפידות).

למורים יש הזדמנויות לצפות בלמידה במשך תקופות זמן ארוכות במגוון של מצבים אקדמיים וחברתיים. לעתים קרובות הם צברו במשך שנים רבות ידע רב-ערך על טבע הקהילה, בית הספר וכיתת הלימוד; הם עדים לאירועים בחיי הכיתה אגב התרחשותם, וחווים אותם תוך התייחסות לתפקידיהם ולאחריותם. הצגתן של חוויות אלו במסגרת המחקר, בין שבאמצעות חוקר הבא מבחוץ ובין שבאמצעות אדם הבא מתוך המערכת ושחווה אותן בעצמו, מסייעת להשגת ידע חשוב, הרלוונטי לפרקטיקה. הסיפור של המורה ק' המוצג במאמר מדגים כיצד מחקר הפעולה עוזר למורה להתמקד בבעיה משמעותית בתחום הוראתו, וכיצד במהלכו הוא בודק כמה אפשרויות פעולה. הוא עושה זאת תוך שהוא מרחיב את הידע התיאורטי שלו ומגלה את ממצאי המחקרים האחרים בנושא הנחקר. כחלק מהמחקר המורה בונה מערכות יחסים מקצועיים ושיתופיים, שבאמצעותן הוא מבצע את המחקר תוך בירור ושמירה על האינטרסים של עמיתיו. הוא גם נותן פומביות לתהליך המחקרי ופותח פתח לדיון מתמשך בבעיה הנחקרת ( מיכל צלרמאיר).