בהשוואה של 20 מערכות החינוך שעשו בשני העשורים האחרונים את השיפור הבולט ביותר, התברר כי יש הבדל קוטבי בין הצרכים הניהוליים של מערכות חינוך חלשות לבין הצרכים של מערכות חינוך מצטיינות. כך, מערכות חינוך חלשות – כאלה שנאבקות באנלפבתיות של האוכלוסייה וכל מטרתן היא שתלמידים יגיעו לבית הספר וישלימו שמונה שנות לימוד – מתאפיינות בשליטה ריכוזית. מורים חסרי כישורים מקבלים תמיכה על ידי פיקוח הדוק, ועל ידי תוכניות לימודים מוכתבות מראש, כאשר כל המטרה היא לתת למורים כלים ללמד – ולתת למערכת כלים להפחתת פערים בין בתי ספר ובתוך בתי הספר. לעומת זאת, מערכות חינוך מצטיינות מתאפיינות בביזור השליטה הריכוזית, והעברת כל הסמכות והאחריות לבתי הספר ולמורים עצמם. מערכות חינוך מצטיינות סומכות על איכות המורים שלהן, ונותנות למורים לנהל את עצמם. "מערכות חינוך חלשות", מגדירה זאת חברת הייעוץ מקינזי, "מנסות להרים את הרצפה, בעוד שמערכות חינוך מצטיינות מתרכזות בפריצת התקרה כלפי מעלה".

השיטה החדשנית שהנהיגו בשבדיה התבססה על שובָרי חינוך, אשר משנה מגמת הקצאת המשאבים לחינוך ומתעלת אותם ישירות למשפחות במקום לבתי הספר. כך יכולות המשפחות לבחור בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובהתאם – לשלם את כל שכר הלימוד המבוקש או רק את חלקו. שיטת השובָרים מבוססת על ההנחה, כי בחירת הורים ותחרות בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים ישפרו את החינוך לכל הילדים. את השובָרים מממנים המדינה, מוסדות פרטיים, או שילוב של שניהם. שני מרכיבים עיקריים עמדו בבסיס הרפורמה השוודית: האחד, מתן עצמאות מלאה להורים בבחירת בתי הספר שבהם ילמדו ילדיהם (פרטיים או ציבוריים), תוך הענקת שובָר כספי מטעם המדינה לכל בית ספר בגין כל תלמיד שהצטרף אליו. כך קיבלו ההורים כוח עצום: לקבוע איזה בית ספר יגדל ואיזה יקטן, איזה בית ספר יזכה במשאבים רבים ואיזה בפחות. המרכיב השני היה מתן אפשרות לפתיחתם של בתי ספר פרטיים, שלהבדיל מבעבר, יכלו לקבל מן המדינה מימון (שובָרים) על פי מספר התלמידים שבוחרים ללמוד בהם. עם זאת, על בתי הספר הוטלה המגבלה של קבלת כל תלמיד המבקש ללמוד בהם, ללא קשר ליכולתו הלימודית, לרקעו או ליכולתו הכלכלית (גבריאל בן עמי).

סקירת ביקורת של ספר חדש בארה"ב. ספר זה הינו אנתולוגיה הכוללת הקדמה, עשרה פרקים ומסקנה. הטענה המרכזית של הכותבים היא כי יש להתייחס אל התלמידים כאל לקוחות, ובהתאם לזאת להקנות להם אפשרויות הנמצאות מחוץ למודל "בית הספר השלם" – הגישה המסורתית, לפיה תלמיד משתתף בשיעורים רק בבית הספר בו הוא או היא רשומים באופן פורמלי. סוג ההתאמה האישית המקודם בספר זה הוא בבסיסו תצורה של קוריקולום בוטיק. הוא מאפשר להורים לבחור נותני שירות חינוכי (לרבות מומחים שונים, למשל בתחום היזמות), פורמטים הדרכתיים (כולל לימודים מקוונים ועצמאיים), ואפילו את המורים. מודל ההתאמה האישית כמדיניות ציבורית מבוסס על כמה טענות מפתח המוצגות בצורה מפורטת ומעמיקה בספר זה. ספר זה כולל מספר נקודות חשובות התורמות להרחבת גוף הספרות העוסקת ברפורמה בעולם החינוך. בהקשר זה בולטת במיוחד יצירתם של הכותבים מודל מאורגן ומנוסח היטב. בנוסף, מבטאים הכותבים את העניין אותו מגלים כיום רבים ברפורמה המבוססת על שלוש האסטרטגיות; מגוון השירות המוצע, שיטת שוברי החינוך והסרת הפיקוח ( Hess, Frederick M. and Bruno V. Manno ).

רבות נכתב על ההצלחה של מערכת החינוך בפינלנד, אך מאמרו הקצר של פרופסור עמי וולנסקי מצליח לחדש לנו בנושא ולהוסיף כמה תובנות. אחת מהן והחשובה: "בעולם פועלות שתי אסטרטגיות הפוכות לקידום החינוך. האחת, זו המכתיבה תוכנית לימודים אחידה, רואה בתחרות בין תלמידים ומוסדות חינוך אמצעי לשיפור הישגים, עושה שימוש במבחנים השוואתיים לדירוג תלמידים ומוסדות ולפיכך אף מתייגת אותם". " אסטרטגיה שנייה, הפוכה, ניתן למצוא בפינלנד. היא ביטלה את הפיקוח על מוסדות החינוך, והעבירה תקציבי מדינה ורשויות מקומיות לסמכות בתי הספר. בית הספר מופקד על פיתוח תוכנית לימודי החובה, השתכללותה והתחדשותה. לכל תלמיד תוכנית התקדמות אישית, והמבחנים משמשים ככלי בידי המורים לתכנון האמצעים הנדרשים להתקדמות. 30% מהתלמידים זוכים בסיוע ותמיכה נוספים.

במאמר מועלים ארבעה קני מידה, שצריכה להיות ביניהם התאמה, שיש להשתמש בהם כדי לשפוט את האפקטיביות של מנועים חיוביים. יש לשאול האם המנוף שנבחר: (1) מעודד/מטפח הנעה פנימית של מורים ושל תלמידים? (2) מערב מחנכים ותלמידים בשיפור מתמיד של הוראה ולמידה? (3) מעודד עבודה שיתופית או עבודה בצוות? (4) משפיע על כל המורים והתלמידים – ב-100%? ( Fullan, M ) .

מנכ"ל משרד החינוך של פינלנד בחמש השנים האחרונות והממונה על מדיניות ההוראה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, מתמצת את סוד ההצלחה של התלמידים הפינים במילה אחת: שוויון. כך, לדבריו, הפכה פינלנד ממדינה שבשנות השבעים עוד נחשבה נחשלת, ורק ב־1995 הצליחה להיכנס לאיחוד האירופי, למקום הראשון בשלושת מבחני פיזה הראשונים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) . לפני 40 שנה הבינה הממשלה בפינלנד שאין קרן חיסכון בעלת תשואה גבוהה יותר משאר ההשקעה בחינוך, והחליטה להשקיע באופן פעיל ונחוש את כל מרצה ורבים ממשאביה כדי לשנות מן היסוד את מערכת החינוך. בשנת 1970 נכנסה לתוקף הרפורמה בחינוך במדינה, חרף התנגדויות חריפות מצד ארגוני הימין וגורמים בממסד החינוכי ובאקדמיה. במסגרת הרפורמה הוטל חוק חינוך חובה עד גיל 15, ובוטלו ההפרדות בין בתי ספר עיוניים לבתי ספר מקצועיים – שהמשיכו להתקיים, אולם התלמידים יכלו לבחור אם הם מעוניינים ללמוד בהם ( רומס, ארז) .

המאמר משווה בין בתי הספר באנגליה לבתי הספר בפינלנד. פינלנד היא המדינה שנמצאת בראש טבלאות ההשוואה הבינלאומיות של מערכות החינוך של העולם המפותח במשך כמעט כל העשור שחלף. הדירוג הגבוה של פינלנד מבוסס על הביצוע של תלמידיה במבחני PISA (Programme for International Student Assessment) במשך 15 שנים במקצועות קריאה, מתמטיקה ומדעים. בבתי הספר בפינלנד אין מדים, אין תשלום שכר לימוד ואין טבלאות השוואה בין בתי הספר. אולם מערכת החינוך בפינלנד מגיעה לראש הדירוגים העולמיים. המורים בפינלנד אינם חוששים מפני פיקוח או בדיקות באיזה מיקום מדורגים בתי הספר שלהם בטבלאות השוואה מול בתי הספר האחרים מבחינת הישגים. פשוט אין טבלאות השוואה בין בתי ספר או פיקוח ובדיקות ( Richard Garner).

ספרה של פרופסור דיאן רוויץ' עורר לא מעט גלים עת יצא לאור בארצות הברית. בספרה מתמקדת הכותבת בשני רעיונות המעצבים את הרפורמה החינוכית כיום; הראשון, אימוץ פרקטיקה עסקית של שוק חופשי, אשר נועד להגביר את מידת התחרות וההישגיות בבתי הספר. השני, השימוש במערכת בחינות סטנדרטית כאמצעי הערכה מרכזי להישגי התלמידים. לא רק שרפורמות אלו כשלו ביצירת בתי ספר טובים יותר, טוענת רוויץ', הללו אף מסכנות את טיב החינוך אותו מקבל דור שלם של תלמידים צעירים. אנו למדים כי הרפורמות החינוכיות מבוססות השוק החופשי החלו נפוצו בניו יורק לאחר אסון התאומים, והתפשטו בכל ארצות הברית, וכי מקורן במדיניות שהחלה באוסטרליה ובניו זילנד ב- 1987. פרופסור דיאן ראוויץ מראה כיצד הוסיף והמשיך הנשיא ברק אובמה במדיניות של קודמו, ג'ורג' בוש, וכיצד משאבים פרטיים של אילי הון, כגון ביל גייטס, יוצרים תנאים חדשים ומנסחים מחדש את הפרופיל של בתי הספר הפרטיים, על חשבון בתי הספר הציבוריים. רוויץ' מזהירה מפני ההשפעה המזיקה של מערכת הבחינות האחידה על תהליך החינוך ורכישת ההשכלה של תלמידים ( Windhorst, Dirk).

כמה מהחוקרים המוערכים בארצות הברית בתחום טיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים הרצו ב"כנס הארצי הרביעי לחינוך למצוינות בישראל". הכנס התקיים באוניברסיטת חיפה בחופשת הפסח. את הכנס ערך האגף למחוננים ומצטיינים במשה"ח, בשיתוף עם האוניברסיטה. ברב שיח בכנס בנושא "בין מצטיינים למחוננים", לא הביעו החוקרים האמריקנים תמיכה באבחנה הקיימת בישראל בין שתי אוכלוסיות התלמידים. פרופ' רנזולי טען, כי ריבוי הגדרות, כמו "מחונן על", "מחונן" ו"מצטיין", הוא בעייתי. לדבריו, הגדרות אלו מותחות גבולות ומחלקות לקטגוריות, ולכן מונעות מתן הזדמנויות שוות לתלמידים. לטענתו, כאשר תחום מסוים מרתק תלמיד, הוא יתאמץ להצליח בו ועשוי להגיע להישגים גבוהים יותר מאשר תלמיד מחונן שאינו מתעניין בתחום זה. מה שחשוב הוא הכוח המניע את התלמיד להצליח בתחום מסוים.

הציפיות שבתקופת נשיאותו של אובמה תעבור מערכת החינוך האמריקאית שינוי לטובה נכזבו. המאמר, שנכתב לאחרונה בעיתון הבריטי Financial Times, מגלה כי המדיניות החינוכית של אובמה ממשיכה בקו של מעורבות יתר בחינוך במקום חיזוק העצמאות של מחוזות החינוך. התהליך של turnround הוא אחד מהאסטרטגיות של האג'נדה החדשה לבתי הספר שגיבש נשיא ארה"ב אובמה, אג'נדה שתכנית הדגל שלה היא "המרוץ לצמרת" (Race to the Top). התכנית מציגה רעיון פשוט אך שנוי במחלוקת: מתן תמריצים עבור חדשנות. תכנית "המרוץ לצמרת" מעניקה כסף לבתי ספר הנמצאים במחוזות שיכולים להוכיח שיש להם אסטרטגיות חדשות לשיפור ההוראה ולשיפור התוצאות. מורי העיר הצביעו באוקטובר 2010 בעד התכנית של תשלום לפי ביצוע המבוסס על ציוני המבחנים של התלמידים, חידוש ששר החינוך האמריקאי והנשיא אובמה עודדו.

דיאן רביץ', בכירת ההיסטוריונים של החינוך האמריקני, מציעה לשים קץ לרפורמות מבניות דוגמת "אף ילד לא נשאר מאחור" ולהתמקד בשיפור מעמיק ומתמשך של תכנית הלימודים וההוראה. כל זה צריך להתחיל בהגדרה של מטרות החינוך האמריקני . החינוך הציבורי בארה"ב נתון היום בסכנה. למרבה האירוניה, הניסיונות לתקנו גורעים מאיכותו ומסכנים את עצם קיומו. עלינו לפנות לתיקון בתי הספר שלנו, להנחיל בהם תוכני למידה אמיתיים ולשקם את התנאים המאפשרים למידה. יש לעודד בתי ספר להשתמש במדדי הישגים חינוכיים המתאימים לחומר הלימוד – למשל עבודות מחקר בהיסטוריה, חיבורים וסיפורים בספרות, פרויקטים מחקריים במדעים, המחשות של יכולת מתמטית, שיחות מצולמות או מוקלטות בשפה זרה, הצגות ותערוכות בתחום האמנויות ושאר הפגנות למידה. ציוני מבחנים גם אינם אמורים לשמש מדד בלעדי לאיכות בית הספר. כל מדינה צריכה להקים צוותי בדיקה שיעריכו את התנאים הפיזיים והחינוכיים במוסדותיה, שיוודאו שנלמדת תכנית לימודים מלאה (ולא רק במקצועות הנבחנים) ויסקרו את איכות ההוראה והלמידה.

ד"ר אורנה נפתלי מדווחת במאמר מרתק על החלטת ממשלת סין משנת 1999 ליישם בבתי הספר ברחבי המדינה תכנית רפורמות מקיפה בשם "חינוך לאיכות". התכנית מבקשת לטפח בקרב התלמידים הסינים תכונות כגון חשיבה עצמאית, יזמות ויצירתיות, בין השאר בעזרת שינוי דרמטי באופי היחסים בין המורה לתלמיד וביצירת אקלים בית ספרי "דמוקרטי" ו"ידידותי" יותר. על פי הצהרות הממשל הסיני , שינויים אלו אמורים לסייע לשפר את "האיכות הירודה" של התלמידים הסינים וכך לחזק את מעמדה של המדינה בזירה הבינלאומית. אחת המטרות העיקריות של התכנית הסינית לקידום "חינוך לאיכות" היא פיתוח חשיבה יצירתית, יזמית ועצמאית יותר בקרב תלמידי בית הספר, בין השאר בהחלפה של שיטות לימוד פסיביות, כגון תרגול מכאני , שינון בעל פה או דקלום ספר הלימוד בשיטות שאמורות לעודד למידה פעילה ומעורבת יותר. המורים שפגשה אורנה נפתלי בשנגחאי אינם מקבלים כיום את השיח הרפורמות הרשמי כפשוטו, אלא מנהלים משא ומתן יום יומי מורכב בין המקומי לגלובלי ובין המסורתי למודרני ( אורנה נפתלי) .