הדוח מציג תמונה עולמית משווה על-פי נתונים מ-2007 ו-2008 השנה הדוח לא כלל הצגה של הישגים לימודיים (מבחנים בינלאומיים חדשיםהרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך (ראמ"ה) ערכה, בעזרת כלכלנית החינוך פרופ' רות קלינוב, ניתוח של המדדים המשמעותיים בדוח בהשוואה לממוצע מדינות ה-OECD, לארה"ב, למדינות שהתמ"ג שלהן דומה לזה של ישראל (ניו-זילנד, קוריאה וספרד), ולמדינות המצטיינות בשירותיהן החברתיים (אוסטרליה, קנדה, דנמרק ופינלנד). ממצאי דוח 2010 דומים, אפוא, לממצאי הדו"ח משנה שעברה. שתי תופעות בולטות בשדה החינוך העולמי בדוח: גידול מרשים בשיעורי ההשתתפות בכל שלבי החינוך, כולל בהשכלה גבוהה, וגידול בהשקעה הריאלית לתלמיד. ההשקעה הממוצעת פר תלמיד בישראל במונחי כוח קנייה קבוע עלתה בין 1995 ל-2007 אך במקצת (8%), בעוד שממוצע ה-OECD עלה בתקופה זו ב-42%.

כיצד נראה תקציב החינוך של ישראל בהשוואה למדינות אחרות אחרי הרפורמה? האם היא באמת שינתה את המצב? איך נראה כיום שכר המורה הישראלי ביחס לזה שבחו"ל? האם התלמיד הישראלי מקבל כיום מספר דומה של שעות לימוד, והאם הוא לומד בכיתה קטנה או גדולה יותר? מנתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD) עולה כי מורה מתחיל בבית ספר ציבורי רגיל בארה"ב השתכר בשנת 2008 כ-33 אלף דולר – 2,750 דולר לחודש. מורה ותיק בבית ספר טוב השתכר יותר כ-43 אלף דולר בשנה -3,500 דולר לחודש. מערכת החינוך במרבית מדינות אירופה נדיבה עוד יותר. מנתוני OECD עולה כי שווייץ משקיעה בכל ילד כ-136 אלף דולר – יותר מפי שתיים ממה שמקבל ילד ישראלי. בית הספר בשווייץ נמשך 13 שנים – מגיל 6 עד גיל 19, והחינוך הוא חינם מגיל 3 ועד סוף בית הספר. חוק חינוך חובה חינם נמשך בבריטניה מגיל 3 עד גיל 18. הילדים היפנים לומדים בחינם מגיל 6 עד גיל 18 ( תני גולדשטיין ).

המשבר הכלכלי שחווה העולם המערבי בשנה האחרונה לא הקל על המחסור במורים , להפך, המחסור במורים ברחבי העולם המערבי נעשה חריף יותר. המחסור במורים בארה"ב הוא בעיקר בתחומי החינוך במיוחד, המדעים והמתמטיקה. הגידול של אקדמאיים בלשכות התעסוקה לא הביא במקביל להתרחבות הרישום של מועמדים במסלולי הכשרת מורים בארה"ב וגם לא הרחיב את מסלולי ההכשרה האלטרנטיביים. נראה כי המחסור במורים נובע מתופעה יותר מעמיקה הן בארה"ב והן במדינות המערב: בעיית העדר תחושת השליחות אצל מועמדים אפשריים. גם תוספות השכר שמוצעות למועמדים אינן יכולות ליצור תחושת שליחות אצל בוגרי אוניברסיטאות המעדיפים לעבוד במקצעות לא טיפוליים (בעיה דומה קיימת גם לגבי אחיות בעולם). למעשה , יש כאן התלכדות של שתי מגמות דמוגרפיות עולמיות . מצד אחד דור המורים הוותיקים הגיע עתה לשיא שנות הוותק, רבים מהם פורשים עתה מהוראה ומחליפים ראויים לא נמצאו. מצד שני, בוגרי אוניברסיטאות וצעירים מוכשרים אינם נמשכים כלל לעבוד בהוראה הן בשל הרצון האישי להתקדם כלכלית וטכנולוגית והן בשל העדר תחושת שליחות האופייני לעידן הפוסט-מודרני.

בשנים האחרונות נוסדו עשרות בתי ספר ברחבי ארצות הברית שמוקדשים להשגת תוצאות גבוהות ועקיבות באוכלוסיות שלרוב משיגות תוצאות נמוכות באופן עקיב. בתי הספר שנטלו על עצמם את המשימה הזו באופן הנחוש ביותר היו בדרך כלל בתי ספר ברישיון – מוסדות במימון ציבורי ובניהול פרטי, שעורכים את אחד הניסויים החינוכיים השנויים במחלוקת. עדין מוקדם לומר אילו מבתי הספר המתרכזים בקידומם של ילדי עניים יתגלו בסוף כמוצלחים ביותר. בינתיים, בתי הספר המשפיעים ביותר משתייכים לרשת "תכנית ידע הוא כח" – KIPP – Knowledge Is Power Program (להלן קי"פ), אשר ייסדו דייויד לווין (Levin) ומייקל פיינברג (Feinberg). המאמר מתאר את שיטת עבודתם, מידת ההצלחה ועיקרי הביקורת המופנית כלפי הרשת. (פול טאף)

המחברים מבקשים להציע אלטרנטיבה לאופן בו בתי הספר מתייחסים למצוקתם של ילדים, מתוך אמונה שעל אף שהמוסד החינוכי עצמו הוא אחד מהגורמים המרכזיים למצוקה, הוא גם המקום בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למציאת מענה אנושי והולם לחלק ניכר ממנה. לטענתם אם בית הספר היסודי מבקש להכשיר את הילדים לחייהם בעתיד, עליו להשקיע דווקא באינטראקציה הבין-אישית, אותו תחום הנחשב כיום שולי, ולהעדיפו באופן ברור על פני חינוך מדעי או הקניית נגישות לטכנולוגיות. הולדתו של הספר הביקורתי נובעת מהיכרות אישית עם ילדים ועבודת שטח של המחברים. כל פרק נפתח בסיפור של תמונה מחיי בית הספר, ולאחריו שיחה המתמקדת במושג שעלה מן הסיפור ומייצג פער בין ההתכוונות והאפשרות הגלומות במוסד החינוכי לבין המציאות הקשה בפועל, מבחינת חוויתם הסובייקטיבית של הילדים. (גדי אבידן, חן למפרט, גיש עמית)