מחקר זה עושה שימוש בתקשורת מקוונת כמסגרת תיאורטית על מנת לבחון היבטים של בריונות-רשת (Cyberbullying) בחברה הרב-תרבותית בישראל. המאמר מבקש לעמוד על ההבדלים בין תרבות אינדיבידואליסטית לבין תרבות קולקטיביסטית באמצעות השוואה בין בריונות-רשת בקרב בני נוער יהודים לעומת בני נוער ערביים. המחקר בחן הן את המשתתפים הפעילים בהטרדות – הקורבנות והתוקפים – והן את העומדים מן הצד, ועסק גם בהשפעת ההטיה המגדרית על הסבירות לעסוק ולהיות קורבן לבריונות מקוונת. השלכות המחקר על בני הנוער, המחנכים וקובעי המדיניות, מרחיקות לכת.

הספר אל המקום מבוסס על מסעות מלאי עניין ברחבי אוקראינה, בלארוס ופולין. הביקורים בערים, בעיירות, וביערות מתוארים בסגנון עשיר וייחודי ופותחים צוהר למקומות סמויים מן העין. השילוב של המילים עם המראות והנופים יוצר תפאורה קסומה לעולמם רווי הגעגועים של טובי הכותבים שקמו לתרבות העברית.הספר מפגיש את הקורא עם ערש הולדתם הממשי של היוצרים – הבית, הרחוב והסמטה ברגעי השיא והפריחה וברגעי האימה והאובדן. כל אלה מצטרפים לסיפור עמוק ורחב של העולם היהודי במזרח אירופה במאות השנים האחרונות.בספר עשרות צילומים נדירים החושפים מרחב מתעתע שהיה ואיננו, אך בה בעת נוכח ועודנו רוחש אי-שם במחוזות רחוקים-קרובים (רוחמה אלבג).

בשיתוף עם דור לדור – קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות . נקודת המוצא של קובץ מאמרים זה היא ש"ילדוּת" ו"נעורים" הם מושגים מרכזיים בסדר היום מודרני, וכי לא ניתן לדון באידיאולוגיות המודרניות הגדולות ובתהליכים המהפכניים, במשברים ובתמורות התרבותיות שחלו בשלוש המאות האחרונות, מבלי להזדקק להם. אסופת מאמרים זו מתמקדת בילדים ובנערים, יהודים בעיקר, ובתפקידים החברתיים והתרבותיים שהוטלו עליהם בעתות משבר ובתקופות של תמורה ושל שינוי. בצד התפקידים המעשיים והסימבוליים שהוכתבו "מלמעלה", נבחנים גם תפקידים דוריים שגובשו "מלמטה", בקרב הצעירים, בינם לבין עצמם. לכתיבת המאמרים חברו חוקרים מדיסציפלינות שונות, ופתחו פתח לדיון מגוון ועשיר בתחום ענף זה. ספר אחר שנכתב ע"י אותן עורכות: ברוח הזמן: החזרת ספרות ילדים להקשרה ההיסטורי-תרבותי . יעל דר, טל קוגמן, יהודית שטיימן (עורכות),

סקירת ביקורת ספר חדש שנכתבה ע"י בני מר מעיתון "הארץ" . פחות ממאה שנים אחרי שהכריזה מלחמה על החדר, החלה הספרות היהודית להתגעגע עליו. קובץ המאמרים והזיכרונות החדש מסביר את המבט הכפול על המוסד החינוכי הוותיק והמושמץ ביותר. החדר – מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, עורכים עמנואל אטקס ודוד אסף, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2009, 578 עמודים. רוב הביקורות על החדר הן מאוחרות, ונובעות מהשוואתו לשיטות החינוך המתקדמות שנהגו באירופה החל במאה ה-18. קודם לכן לא היה למה להשוות את החדר מפני שבאירופה הנוצרית לא התקיימו בתי ספר, בוודאי לא בצורתם המודרנית. יהודי, גם עני מרוד, שלמד בחדר, ידע לפחות קרוא (וכתוב), שעה שרוב סביבתו הנוצרית הייתה אנאלפביתית. גם השכלתו המוגבלת לא נפלה מזו של שכניו. החדר היה אפוא רע במיעוטו.