כינון מערכת יחסית לא-שיפוטית המטפחת אמון הדדי ותחושת ביטחון היא מטרתם המרכזית של מורים העובדים מול תלמידים בסיכון. למעשה, החיבור הרגשי בין מורים לבין תלמידים בסיכון חשוב בהרבה מהעברת ידע אקדמי. לראיה, תלמידים בסיכון אשר תופסים את מערכת היחסים עם המורים כחיובית, מכבדת וקרובה, נוטים לחוש מוטיבציה, להתנהג בצורה פרו-חברתית, להפגין מעורבות, לפתח חוסן ואף לשאוף לעתיד טוב יותר.

התזה המרכזית של מאמר זה היא שהנאה יש לטפח ולייצר, ולא רק להמתין בפסיביות לבואה. הנאה אינה רק רגע ספונטני וחולף,  אלא מבע עוצמתי ומודע שבכוחו לשדר מודעות, אמפתיה, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית, אוריינות חברתית ויציבות. על רקע זה, קימברלי צאי-קוקוול, מורה, יועצת חינוכית ויזמית תוכנית חדשנית להנעת מורים להצלחה, משתפת אסטרטגיות שמטרתן לסייע למורים להחדיר הנאה למסעם במערכת החינוך – במישור האישי והקולקטיבי.

על אף שלא כל תלמיד שמאבד הורה זקוק לסיוע נפשי אינטנסיבי, על מערכות החינוך והטיפול שמקיפות את התלמיד ועל משפחתו לנסות ולהפחית התייחסויות מתייגות וסטריאוטיפיות כלפי פנייה לעזרה. בנוסף, מומלץ לקיים דיאלוג פתוח ושקוף לגבי האפשרויות השונות של הסתייעות בעזרה נפשית בבית הספר ובבית. יתכן גם כי, במקרים מסוימים, ובהינתן כוח האדם הדרוש, יש לסייע להורה שנותר בהענקת תמיכה נפשית ובהדרכת הורים. זאת, בשל השפעתו המכרעת על תהליך עיבוד האבל של הילד.

עם מלחמת חרבות ברזל ברקע, ד"ר ברק בר-זוהר מפודקאסט תו חינוך מבית היוצר של פורטל מס"ע ומרכז הידע האקדמי במכון מופ"ת מבקש להבין: מהו חוסן אישי ומהו חוסן לאומי? כיצד ניתן להשתמש בחוסן בעתות משבר? האם וכיצד אפשר להקרין ביטחון ברגעים קשים? כיצד צריכים וצריכות מורים ומורות לנטוע חוסן בתלמידים? ואיך לנהל זוגיות וחיי משפחה בזמן מלחמה? לשאלות האלו משיבה ד"ר רוני גז-לנגרמן מהמכללה האקדמית לחינוך קיי וממחזור ו' של תוכנית הפוסט-דוקטורט במכון מופ"ת.

בעוד שקיימת הסכמה כי אובדן של אדם קרוב בקרב ילדים הינו בעיה המצריכה תשומת לב והפניית משאבים, מעטים הם המורים הזוכים להדרכה מקצועית בנושא. ללא הכשרה נאותה, מחנכים ומורים מתקשים למצוא את הדרכים לסייע לתלמיד אשר שרוי באבל ויגון עמוק. אי לכך, המורים עלולים להתעלם מהנושא או להדחיקו ולפטור עצמם מאחריות. אולם, כאשר למורים ולמחנכים יש ידע תיאורטי ופרקטי בנוגע לניהול רגשות אבל, כמו גם תמיכה מהצוות הניהולי, בכוחם לעזור לתלמידים מתאבלים למצוא נחמה ותקווה.

לאירועי חרום ומשבר, ולטראומה שעלולה לצוץ ולצוף במהלכם או אחריהם, יש פוטנציאל לפגום בתפקודם השוטף של תלמידי בית ספר. לכן, על מחנכים ומורים להצטייד בכלים הדרושים כדי לזהות תסמינים של טראומה בקרב תלמידיהם, לגלות הבנה, לתמוך בהם ולנסות להפיג את המתחים והחרדות, כפי שמציג מאמר זה.

פיתוח של חוסן בקרב מנהיגי בית ספר צריך להיות מטרה מרכזית במסלולי הכשרה להוראה ובסדנאות פיתוח מקצועי. הקניית חוסן יכולה להתבצע במגוון דרכים אישיות-רגשיות-חברתיות משום שמדובר במושג מופשט וייחודי ובסגולה פנימית. על רקע זה, המאמר פונה למנהלי בית ספר, סגני מנהלים ורכזים ומציג שלוש אסטרטגיות פשוטות לטיפוח חוסן.

המושג חוסן התפתח בשדה המחקר, ומושאי ההתמקדות שלו השתנו: מהיבטים פסיכולוגיים ופנימיים להתבוננות בגורמים סביבתיים וחברתיים. הגורמים האישיים לחוסן הם יכולת הקשבה, רפלקטיביות, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית וחוש הומור. עם הגורמים הסביבתיים לחוסן נמנים שיתוף פעולה עם המשפחה, בית הספר והקהילה; וכן יצירת מרחב שבו ניתן לחולל חוסן. מרחב כזה כולל פרקטיקות וכלים כגון טיפוח מערכת יחסים בריאה בכיתה, פיתוח היכולות הקוגניטיביות, מתן לגיטימיות לכישלון, פיתוח חשיבה ביקורתית ותרגילי ריכוז, מדיטציה ונשימה.

נושא האלימות בין תלמידים בני ובנות אותה קבוצת גיל הפך לסוגיה מרכזית עבור בתי ספר ברחבי העולם. המחקר הנוכחי בדק את הזיקה בין המסגרת התרבותית והמאפיינים האישיים המגנים על התלמידים לבין בריונות וקורבנות (ויקטימיזציה) בבית הספר. התכונות המגנות על התלמיד היו הערכה עצמית, תחושת אוטונומיה, ויסות רגשי וחוסן אישי.

חוסן מוגדר בדרך כלל כיכולת של אינדיבידואל, משפחה, קהילה או מערכת סביבתית לחזור לתפקוד נורמטיבי לאחר חשיפה למתח החורג מגדר הרגיל. בהקשר של בתי ספר, חוסן ניכר ביכולתו של תלמיד להמשיך להיות מעורב ואף להצליח מבחינה אקדמית גם לאחר מפגש עם גורם סיכון כמו בריונות למשל או אפיזודה של מחלת נפש.