המאמר מתאר מחקר על הכשרה מסורתית וחלופית שבו השתתפו שתי קבוצות של מורים חדשים: קבוצה אחת של מורים שהוכשרו בהכשרה מסורתית (n=23 ) וקבוצה נוספת – בהכשרה חלופית (n=26 ) . מעבר לשונות בין שתי קבוצות המשתתפים (פירוט במאמר) ניתן לראות כי הקולות של המורים משני מסלולי ההכשרה יצרו גרסה רבת-פנים של ההבנות התעסוקתיות, יותר מאשר הדיכוטומיה של עבודה פרופסיונלית או עבודה טכנית העולה מן הספרות. תהליך החיברות הראשוני אל המקצוע לא בנה מורים "מסורתיים" בעלי אוריינטציה פרופסיונלית או מורים "חלופיים" בעלי אוריינטציה טכנית. שתי דרכי הכניסה להוראה הן בעלות נקודות חוזק ונקודות חולשה בהקשר של הכשרה התומכת ומאתגרת הבנות פרופסיונליות או טכניות ( Evans, L).

ספר זה מראה לנו כיצד לספק את ההכשרה הטובה ביותר האפשרית עבור המורים שלנו. באמצעות חקר מקרה של תכנית בת חמש שנים להכשרת מורים באוניברסיטת ניו-המפשייר ומאמרים נבחרים ושיחות הקשורות לתכנית זו, הספר "איך מורים לומדים" (How Teachers Learn) מתעד את ההתפתחות ואת ההישגים של התכנית שמהווה מודל לפרקטיקות הטובות ביותר להכשרת מורים (Michael D. Andrew and James R. Jelmberg, 2010).

המאמר בוחן את הצורך לקיים תוכניות בדגש קליני התנסותי להכשרת מורים, על בסיס הטענה בדבר מקומה החשוב והמרכזי של ההתנסות המעשית בעיני מתכשרים להוראה ומורים. על תוכניות ההכשרה לפתח יותר התנסויות מעבדתיות שתשולבנה במהלך ההכשרה. עליהן להתמקד בפדגוגיות שמטרתן לסייע למועמדים: לפתח מומחיות בגישות הוראתיות ספציפיות ובשימוש בכלים לניתוח ולהערכה, לשלב תיאוריה ומעשה, לפתח כשירויות מקצועיות כמו קבלת החלטות ופתרון בעיות ולפתח אוריינטציה לשימוש בחקר. המלצה שנייה: יש לדרוש התמחות שיש בה חונכות כמרכיב מרכזי לקראת קבלת הרישוי. על בתי הספר לתמוך בשתי הפונקציות: התפתחות מורים ולמידת תלמידים. המלצה שלישית: צריך להתקיים תהליך התאמה (Match) בשיבוץ המתמחים. על המתמחים לבחור מחוזות (בארץ אולי בתי ספר) המתאימים להם והמחוזות (כנ"ל) צריכים לדרג את סדרי העדיפויות שלהם לקליטת מתמחים. הדבר עשוי להיות רלוונטי במיוחד לצורך שיבוץ בבתי ספר המוגדרים כמאתגרים.(Levine, M )

הכשרת מורים משמעותית בשני כיוונים: בחיזוק היעילות הראשונית של המורה, ובהגדלת ההסתברות של התמדה במקצוע והתפתחות המתכשרים לכלל מורים מנוסים ויעילים לאחר שלוש השנים הראשונות לעבודתם (Boyd et al., 2007, Clotfelter, et al., 2007). נמצא כי מתכשרים שלא הייתה להם התנסות מעשית ושלא למדו בקורסים מתאימים נשרו פי שתיים יותר בשנת העבודה הראשונה ממורים מתחילים שהוכשרו באופן מלא. כך גם לגבי הנשירה בחמש השנים הראשונות: 49% מבעלי ההכשרה החלופית נשרו לעומת – 30% בקרב המתכשרים בהכשרה מלאה (Henke, Chen, & Geis, 2000 ). כיום יש בארה"ב הזדמנות לחולל רפורמה דרמטית בהכשרה ובהתפתחות המקצועית לאור הקצאת משאבים משמעותית לנושאים אלה. על בתי הספר לחינוך להעלות את רמתם. על מורי המורים לגלות נכונות ליצור שותפויות עם בתי ספר, להתמודד ולשנות את השגרות/הנהלים של האוניברסיטאות המנועים השקעות בהכשרה אקדמית וקלינית טובה, ולהיות חברים בקהילייה המקצועית. משמעות צעדים אלה היא קבלה של צורה אחרת של אחריותיות מקצועית. זהו אתגר קשה אך הוא אולי ההזדמנות הטובה האחרונה לשיפור החינוךברחבי ארה"ב ( Darling-Hammond, L ).

בסמינר הקיבוצים נפתחו בשנה האחרונה שלושה מחזורים של תכניות ייחודיות להכשרת אקדמאים להוראה. תכניות אלו שונות מהמודל המסורתי של הכשרת אקדמאים להוראה במכללה מבחינת מבנה ואופי התכנית, והן הציבו אתגר לא פשוט בפני המעורבים. אולם גם התכניות הייחודיות אינן מקשה אחת; הן נבדלות זו מזו בעיקר בשל הלמידה והתובנות שצמחו בקרב העוסקים במלאכה. ניתן להתייחס, אם כך , אל שלושה דורות של תכניות. הפעלת שלוש תכניות מיוחדות בפרק זמן כה קצר אִפשרה לסגל האקדמי במכללה למידה מכל אחת מהן, הפקת לקחים ושיפור הדרגתי של התכנית הבאה ( יהודית וינברגר, סמדר דוניצה-שמידט ריבי כרמל).

מעט מאד מחקרים התפרסמו עד כה על היעילות של מודלים שונים של התנסויות מעשיות בשדה של פרחי הוראה , ומכאן חשיבותו של מחקר זה שנערך בארה"ב והשתמש בסטנדרטים הפדגוגיים של INTASC כעוגן או מסגרת מבחינה על מנת להשוות ולהעריך מודלים שונים של התנסויות פרחי הוראה בשדה. השאלות שנשאלו ע"ע עורכי המחקר היו: האם סוג ההתנסות המעשית בשדה משפיע על יכולותיו המקצועיות של פרח ההוראה והאם סוגי ההתנסויות המעשיות בשדה גיבשו תפיסה ייחודית משלהם לגבי הידע התוכני והמעשי המועבר על ידם (Caprano, Mary Margaret; Caprano, Robert M. Helfeldt, Jack ).

המאמר בוחן אחת מהבעיות המרכזיות המאפיינות את הכשרת המורים מזה שנים רבות: העדר הקשר בין הקורסים הנלמדים במוסד ההכשרה לבין ההתנסויות המעשיות בשדה. הכותב מביא מהתנסויותיו האישיות כמורה-מורים וכמנהל הכשרת מורים באוניברסיטת וויסקונסין ומהספרות העוסקת בנושא. לאחר מכן הוא מביא דיון במגוון של תוכניות הכשרה המופעלות כיום בארה"ב, שיש בהן הבטחה להעמקת למידת המתכשרים להוראה ולחיזוק יכולותיהם להיות מורים איכותיים במסגרות בית ספריות מורכבות. תוכניות אלה יוצרת מרחבים משלבים/מערבים (היברידיים) בהכשרה שבהם ידע אקדמי, ידע מעשי וידע הקיים בקהיליות מתחבר בדרכים פחות היררכיות לשירותה של למידת מורים. זהו שינוי פרדיגמתי באפיסטמולוגיה של תוכניות ההכשרה, המוביל לדמוקרטיזציה ולכוללנות (inclusiveness ) והוא חיוני להשגת המטרות הרצויות בהכשרת מורים כיום ( Zeichner, K.).

הגישות להכשרת מורים מבוססות על הקניה של ארבעה סוגי ידע – כל גישה נותנת עדיפות לסוג ידע מסוים; כל הגישות מתעלמות מן העובדה שהסטודנטים להוראה באים להכשרה עם הרבה ידע קודם על הוראה. יש לחתור לגישה אלטרנטיבית: הכשרה אינטגרטיבית הנותנת מקום מרכזי להתנסות . לעומת הגישות הרווחת בהכשרת המורים מבקש ד"ר אשר שקדי להעמיד גישה הנותנת מענה למכשלות המבניות שלהן. הוא מכנה אותה "הגישה הקונסטרוקטיביסטית־התמחותית". הגישה היא "קונסטרוקטיביסטית" כיוון שהיא מניחה כי תפיסת ההוראה ומעשה ההוראה נבנו אצל המורים לעתיד טרם כניסתם לתכנית ההכשרה וממשיכה להיבנות – אצל כל מורה בדרכו שלו – במהלכו של תהליך ההכשרה וגם לאחר סיומו, קרי במהלך שנות ההוראה (Holt-Reynolds, 2000). היא "התמחותית" כיוון שהיא מעמידה במרכז ההכשרה את ההתנסות המצטברת בפועל במצבי הוראה אמיתיים, מתוך אחריות מלאה, אם גם מבוקרת, של הסטודנטים על תהליך ההוראה (Wilson et al., 2002). בגישה זו היסודות העיוניים והיסודות המסייעים האחרים הם יסודות נלווים להתנסות המעשית ( אשר שקדי) .

לדעתה של פרופסור תמר אריאב , חיזוק מעמדו של המורה כרוך בין השאר במשיכת אנשים טובים למקצוע ההוראה, בשמירה עליהם במסגרת המקצוע ובפיתוח מקצועי שלהם. הוא גם קשור בתהליך ההכשרה שלהם וביישום ההמלצות של ועדת המתווים ("ועדת אריאב") להכשרת מורים . מאחר שההוראה אינה עוד מקצוע מגיל צעיר ועד הפנסיה, יש לפתוח אותה לקבוצות מועמדים מגוונות ובהתאם לכך ליישם את מסלולי ההכשרה האקדמיים השונים שמתאפשרים כיום באמצעות המתווים החדשים בהכשרה להוראה. חשיבה דינמית כזאת לצד מאמצים אמיתיים לשיפור המעמד הציבורי של המורים ותנאי עבודתם עשויים לרומם את איכות מערכת החינוך שלנו.

נוכח אי הנחת בארה"ב מדרכי הכשרה של מורים מקצועיים לבתי ספר תיכוניים שם ומיכולותיהם הפדגוגיות הירודות מחפש משרד החינוך הפדראלי האמריקאי פרוגרמות איכותיות ליישם שינוי מהותי בהכשרת המורים לבתי הספר התיכוניים באוניברסיטאות בארה"ב . על רקע זה גובש נייר עמדה מעניין של Alliance for excellent education בארה"ב המנתח באופן ביקורתי את חוסר יכולותיהם הפדגוגיות של פרחי ההוראה לבתי הספר התיכוניים והקורא לשנות את כל תפיסת ההכשרה של מורים בבתי ספר תיכוניים מהוראה מקצועית כוללת מבוססת תחום דעת להוראה מקצועית מותאמת ודיפרנציאלית. בנייר העמדה יש גם אזכור של כמה תוכניות נבחרות מצליחות להכשרת מורים לבתי ספר תיכוניים כגון התכנית החדשנית של אוניברסיטת פורטלנד והתכנית של אוניברסיטת מישיגאן .

המאמר מציג את הבעייתיות של "תרבות של עדויות" בהכשרת מורים, בעקבות מחקר מעקב וניתוח של הפרויקט "מורים לקראת עידן חדש". מדובר בפרויקט "מורים לעידן חדש" (TNE) שהופעל בבוסטון במטרה לשפר את הכשרת המורים. התיאוריה שבבסיס היוזמה הייתה שתרבות מחקר צריכה לכלול סטנדרטים רציניים וכבוד לעדויות מן השדה כדי להשיג שיפור מתמיד של תוכניות הכשרה ולשמש דגם להפצה לתוכניות הכשרה אחרות (Carnegie Corporation, 2001). התפישה המנחה הייתה שעל ההכשרה להיות ממוקמת באקדמיה, כי בה קיימים ידע רב, ניסיון ומומחיות במחקר וכן פוטנציאל לשיתוף פעולה אינטרדיסציפלינרי בין חינוך לבין תחומי דעת אחרים (Fallon, 2006). עבודת הפרויקט כללה סקירת ספרות רחבה, ובניית מסגרת מושגית המייצגת את ההיבטים המרכזיים של הכשרת מורים שיש להתחשב בהם כדי להבין את ההשפעה של הכשרת ואת תהליך הלמידה בה (ר' דגם בעמ' 461 במאמר). המסגרת המושגית המורכבת וזוויות הראייה המתודולוגיות והדיסציפלינריות השונות של המשתתפים הצביעו על כך שבבניית "תרבות של עדויות" יש צורך לנקוט מבט "תרבותי" ולהכיר בערכים ובאמונות של המשתתפים וגם בדרכי העבודה וההנחות שלהם על מחקר, על עדויות, על שאלות ועל תפקיד החוקרים (Cochran-Smith, M).

משאבים רבים מושקעים כיום בעולם, בעיקר בארצות הברית, להכשיר מורים להוראה מרחוק כך שיהיו בעלי כישורים מתאימים. הדבר נובע מתוך הבנה כי לאור התרחבות הלמידה מרחוק ומיסודה, נכון למורים תפקיד מפתח בחינוך דור העתיד, ולשם כך עליהם להיות מומחים בהוראה בכלל ובהוראה מרחוק בפרט. קיימים כיום קורסים שונים להכשרה והתפתחות מקצועית של מורים, ואלה מתבצעים באמצעות למידה מרחוק. אולם הכשרת מורים לקבלת הסמכה להוראה באופן מקוון נמצאת עדיין בשלבים התחלתיים. החוקרים המעטים שבחנו תופעה חדשה זו תמימי דעים כי קיים צורך במחקרים נוספים, כמותיים ואיכותניים, שיבחנו את היתרונות והחסרונות בהכשרה והתפתחות מקצועית של מורים באמצעות תוכניות למידה מרחוק ( יהודית דורי, אורית הרשקוביץ וצביה קברמן ) .

המסקנה העיקרית העולה מהמאמרים השונים בספר היא שמבחינה מדעית ומעשית אין להסתכל על כל המסלולים השונים כמקשה אחת. פרחי ההוראה מגיעים עם מטענים אישיים שונים – מאפיינים אישיותיים, רקע אקדמי, ניסיון בעבודה עם ילדים ובני נוער ומוטיבציה שונה לעסוק בהוראה. זאת ועוד: בוגרי מסלול ההכשרה פונים להוראה בבתי ספר השונים זה מזה באקלים ובסביבה הבית-ספרית. המסקנה העולה מכך היא שיש מקום לשקול בנייה של מסלולי הכשרה שונים להוראה באופן שיתאימו לרקע האישי של הלומדים בהם ולסוג בית הספר שבו הם עתידים ללמד. מדיניות כזאת תאפשר למצות את המרב והמיטב ממסלולי ההכשרה השונים. כן מתברר שמבחינה סטטיסטית, הישגי התלמידים של מורים בוגרי המסלול האלטרנטיבי אינם נופלים מאלה של תלמידים שלמדו אצל מורים בוגרי המסלול הרגיל. ממצא זה מלמדנו שיש מועמדים להוראה המסוגלים להצליח כמורים בעקבות הכשרה קצרה (וזולה) מהמסורתית, אם זו תתייחס מראש להשכלה ולניסיון שהם מביאים איתם וגם תכלול ליווי בשלב קליטתם בעבודה.

מכון חפ"ן הוקם בשנת 1975-6 ע"י הפרופסורים משה כספי, צבי לם ז"ל ויוסף באשי ז"ל, ונוהל שבע שנים ע"י פרופ' כספי כמכון עצמאי , במטרה ליצור אלטרנטיבה חינוכית להכשרת המורים המקובלת. הלימודים במכון חפ"ן, הקיים מזה 20 שנה, במכללה האקדמית ע"ש דוד ילין בירושלים , מיועדים לאקדמאים המעוניינים להניע שינוי בתוכם ובמערכת החינוך. הנחת היסוד היא כי קודם לכל על המורה להיות אדם מתבנה ומתפתח כל העת. הדרך אותה הם מציעים כרוכה בנכונות להיפתח ולעבור תהליכי שינוי פנימיים – אישיים , באכפתיות ושיתוף פעולה , בגמישות פנימית וביכולת להתפנות לשנה של למידה אינטנסיבית. תכונות נוספות חשובות הן: סקרנות , אהבת למידה , מעורבות חברתית ,יצירתיות ועוד.

בשנת תש"ס החלה לפעול כחובה מטעם האגף להכשרת מורים במשרד החינוך תכנית תמיכה למורים חדשים שנקראת "ההתמחות בהוראה". התכנית הופעלה כחובה במכללות להוראה בשנת תש"ס ובאוניברסיטאות בשנת תשס"ג. הרציונל עליו מושתתת התכנית נגזר מתפיסת ההוראה כפרופסיה. לפיכך מטרות ההתמחות כוללות: סיוע למתמחה בעיצוב דפוסי פעולה פרופסיונליים, מתן אפשרות למתמחה להתנסות בהוראה ב"זמן אמת" תוך כדי קבלת תמיכה מקצועית, חברתית ורגשית ומתן כלים למערכת להערכה של המורה החדש לשם הענקת רישיון הוראה. מחקר זה, שנעשה בחסות גף ההתמחות בהוראה במשרד החינוך, נועד לבחון את תכנית ההתמחות בהוראה משלושה היבטים: רציונל התכנית, יישומה הלכה למעשה ותרומתה. המחקר התמקד בתכנית כפי שהיא מופעלת ביחס למורים מתחילים אשר הכשירו את עצמם ללמד בבית ספר יסודי או בבית ספר על יסודי במקצועות ההוראה המסורתיים במגזר היהודי ובפיקוח ממלכתי וממלכתי-דתי (נאסר אבו-אלהיג'א, פ., רייכנברג, ר. ופרסקו ב.)

במכללת סמינר הקיבוצים פועלת תכנית מיוחדת להכשרת סטודנטים בעלי נתוני קבלה גבוהים זו השנה ה11. מכללה זו היא המוסד הראשון להכשרת מורים שפתח את שעריו לתכנית ייחודית לטיפוח סטודנטים מצטיינים. בבסיס הרעיון שהנחה את הוגי התכנית, ואשר מנחה גם היום את האנשים העוסקים בה, קיימת האמונה כי ההשקעה באיתורם ובהכשרתם של סטודנטים בעלי כישורים אקדמיים גבוהים תעלה את קרנו של מקצוע ההוראה. התכנית תמשוך את המצטיינים, ובכך תקדם את המאמץ להפוך את מקצוע ההוראה למוערך יותר ולמבוקש יותר, בבחינת "הטובים להוראה", כראוי לתחום כה חשוב בחברה מתקדמת. את תכנית המצטיינים במכללה מלווה מיום הקמתה מחקר מעקב רב-שנתי , העוקב אחר פנים שונים ומגוונים של התכנית. המאמר הנוכחי מציג ממצאים הנוגעים להישגים הלימודיים של הסטודנטים המשתתפים בתכנית ולעמדותיהם ביחס ללימודים ( ציפי ליבמן. גילה זליקוביץ).

המחקר הנוכחי בדק את הגדרת מאפייני המורה המצוין בתכניות ההכשרה לסטודנטים מצוינים, ומה הם הדרכים הננקטות כדי להכשיר מורה מצוין המוגדר לפי מאפיינים אלה. המדגם כלל תכניות לימודים ייחודיות בשלוש מכללות: נבחרו שלוש מכללות שונות ככל האפשר: האחת ערבית בצפון (המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה), השנייה דתית לאומית (המכללה האקדמית הדתית לחינוך, מורשת יעקב – רחובות) והשלישית חילונית במרכז הארץ (המכללה האקדמית לחינוך, בית ברל). בכל אחת מהמכללות נבחנה תכנית הלימודים הייחודית של הסטודנטים המצוינים, שהיא כאמור כ20% – 25% מכלל שעות ההכשרה של הסטודנט במכללה עד תום לימודיו ( רמה קלויר. נחום כהן) .

הספר הלכה, מעשה וחזון: הכשרת סטודנטים מצוינים להוראה במכללות האקדמיות לחינוך מלווה את תהליך התפתחותה של תכנית המצוינים במכללות האקדמיות לחינוך מאז הקמתה בתשנ"ט לאורך שמונה שנותיה הראשונות. בששת שעריו נחקרת התכנית על פניה השונות. חקר התכנית, שנעשה על ידי רבים משותפיה, נוגע במאפייניה של תכנית ייחודית זו וגם מעמיק בסוגיות מורכבות העומדות בבסיסה: האם וכיציד ניתן להכשיר סטודנטים "נבחרים" להיות מורים מצוינים ומנהיגים חינוכיים? מדוע דווקא אלה ולא אחרים יזכו להכשרה מיוחדת? מה הקשיים העומדים בפני תכנית שפניה אל טיפוח המצוינות של מורים ושל תלמידים? כיצד מתמודדות התכניות במכללות השונות עם קשיים אלה? מהם פירותיו של הטיפוח, ומהם מחיריו? (עורכים: רמה קלויר, נחום כהן, רחל עבאדי, נח גרינפלד ).