פרופ' דיאן רביץ' מדווחת בבלוג שלה על סיפורו של אד בולנד אשר סוקר לאחרונה בכתבה בעיתון "ניו יורק טיימס". בולנד צפה בסרטים בהם מורה חכם ואכפתי הציל את חייהם של תלמידים לא-ממושמעים רק בכוח האישיות. הוא עזב את עבודתו, כדי ללמד, לא הצליח להשתלט על כיתתו, רשם הערות, ופרש בסוף השנה כשהוא מרגיש מובס. הוא כתב ספר אודות שנת ההוראה שלו. רביץ' שואלת מה ניתן, אם כן, ללמוד מכך? לדבריה, לא קל ללמד. מורים אינם יכולים "להציל חיים" בשנתם הראשונה. לפני כניסתך לכיתה, היה מוכן היטב. דע את תחום הדעת שלך. למד כיצד לנהל כיתה. הקדש סמסטר או שנה כסטודנט להוראה, בליווי של מורה חונך. הוראה היא מקצוע לא בילוי, ולא לחובבנים (Diane Ravitch).

מאמר זה מציג הסתכלות משולבת על שני משתנים מרכזיים רלוונטיים לעבודת המורה: הדימוי העצמי המקצועי ותפיסת מקצוע ההוראה. שילוב זה נבחן באמצעות שני כלי מחקר: כלי איכותני שמורכב מסדרת מטפורות חזותיות )תמונות/איורים( של בעלי מקצוע; וכלי כמותי שבנוי מסולם לדירוג מקצועות. החידוש הוא בתרומה העיקרית של התמונות/האיורים הממחישים מטפורות תוך הגבלתם למקצועות. על משתתפי המחקר נמנו סטודנטים בתקופת הכשרתם למקצוע המתמטיקה )מחציתם מהאוניברסיטאות ומחציתם ממכללות( ומורים )מחציתם מלמדים בחטיבת ביניים ומחציתם בחטיבה עליונה(. אחת ממטרות המחקר הייתה לבדוק האם קיימת זיקה בין תפיסת המורים את דימוים המקצועי לבין תפיסתם את מיצב ההוראה בשלבים השונים של התפתחותם המקצועית (נילי מנדלסון) .

במחקרן המעניין של ד"ר יערית בוקק-כהן וד"ר ניצה דוידוביץ נדונה עקרונית השאלה: האם תהליך ההערכה בקורסים באוניברסיטאות ובמכללות הוא אובייקטיבי ? ומכיוון שכל כך הרבה תלוי ומותנה בתוצאות ההערכה באקדמיה , לתשובה לשאלה יש משמעות דרמטית. החוקרות בדקו ספציפית את מידת ההשפעה של ההופעה החיצונית על תהליך ההערכה , והתמונה נעשית מורכבת יותר כאשר מגדר משתלב בדיון ( יערית בוקק-כהן. ניצה דוידוביץ ) .