המאמר בחן אלו מרכיבים של תוכניות התערבות למיגור ולמניעת בריונות בבתי ספר הם אפקטיביים. באמצעות ניתוח מטה-אנליטי של מחקרים קודמים, נבדקו המרכיבים הספציפיים של תוכניות התערבות למניעת בריונות והקשר בינם לבין הפחתת אירועי בריונות ומצבי קורבנות בבית הספר. הממצאים הצביעו על מספר מרכיבי התערבות (למשל, גישה של בית ספר שלם, מדיניות נגד בריונות, כללים בכיתה, מידע להורים, מעורבות לא פורמלית של תלמידים ועבודה פרטנית עם תלמידים), שנוכחותם בתוכנית הייתה קשורה להפחתת הבריונות בבתי הספר.

בזכות תוכנית התערבות למניעת בריונות בחטיבות ביניים, מורים הצליחו להקנות ערכי קבלת האחר ולחזק תחושת הלכידות הכיתתית. בטווח הקצר, פחתו משמעותית מקרי הבריונות המילולית, הפיזית והעקיפה מיד עם תחילת ההטמעה של תוכנית המניעה, כאשר השיפור הגדול ביותר חל בתחום האלימות המילולית. בנוסף, התלמידים דיווחו על שיפור ניכר במסוגלותם להתמודד עם בריונות ושיתפו בנכונותם לפנות להורה או מורה במקרה אלים.

נושא האלימות בין תלמידים בני ובנות אותה קבוצת גיל הפך לסוגיה מרכזית עבור בתי ספר ברחבי העולם. המחקר הנוכחי בדק את הזיקה בין המסגרת התרבותית והמאפיינים האישיים המגנים על התלמידים לבין בריונות וקורבנות (ויקטימיזציה) בבית הספר. התכונות המגנות על התלמיד היו הערכה עצמית, תחושת אוטונומיה, ויסות רגשי וחוסן אישי.

על אף שנמשכת הירידה ברמת אלימות הנוער בארה"ב, עדיין מדובר בסיבת המוות השנייה במעלה בקרב מתבגרים. יתרה מזו, האלימות בבית הספר ממשיכה להיות מקור לדאגה חברתית-תרבותית, במיוחד בשל תשומת לב תקשורתית. המחקר מלמד בעקביות כי מניעת אלימות בבית הספר כרוכה באמצעים החורגים מפרוטוקולים פורמליים. משתנה אחד שעלה ממחקר זה הוא שאיכות היחסים בין תלמידים למורים, הידועה בשם חיבור בית ספרי (school connectedness), עשויה למלא תפקיד משמעותי במניעת אלימות בבית הספר. עם זאת, יש מעט מאוד ספרות מחקר שעוסקת בשאלה כיצד גורמים מקצועיים בבריאות הנפש, כגון יועצים בבית הספר, יכולים לסייע למורים לטפח חיבור בבית הספר עם תלמידיהם. המטרה הסופית של המודל התיאורטי הזה היא לספק הדרכה מושגית ויישומית למילוי הפער בין מחקר לפרקטיקה.

המחברות מציגות מחקר מקיף שבדק את תופעת ההצקה ברשת בהשוואה לממדים ולאפיונים של הצקה פנים-אל-פנים. הן בדקו את קשת המעורבים: המציקים, הקורבנות והעומדים מן הצד בשני המרחבים החברתיים והגיעו למסקנה שמדובר בתופעה זהה שהרשת משמשת לה כר פורה. אלא שקורבנות האלימות ברשת מאופיינים באופן שונה מאשר קורבנות האלימות המתרחשת בבית הספר. ההמלצות המוצעות להורים ולמחנכים כיצד להתמודד עם חולי חברתי זה אכן דורשות מימוש של 'כאן ועכשיו' (מיכל דולב-כהן ונעם לפידות-לפלר).

מאמר זה סוקר את הספר "בריונות: ההרס החברתי של העצמי" (Bullying: The Social Destruction of Self), המציע טיעון מעורר מחשבה לגבי ההשפעה הרוחבית של השפלה, בושה ובריונות. כותבת הספר מותחת ביקורת על היסודות של הבריונות מאחר ותופעה זו קשורה להשפלה ולבושה, מעבר לשיח האופייני שבו מתקיימים רוב הדיונים על בריונות בתוך האקדמיה ובתוך החברה. בעשותה כך, הכותבת מניחה שאנשים צריכים להכיר את הכוח של ההדרה החברתית ואת האופן שבו היא מנציחה את ההתנהגות הבריונות. באמצעות טיעון מפותח היטב, היא מנסה לשנות את הדרך שבה אנו רואים את הבריונות בחברה שלנו. יתר על כן, היא מציעה לאנשים שספגו איומים, דרך להבנות מחדש את הזהות שלהם לאחר שזו נהרסה על ידי התנהגות בריונית (Joseph R Jones , 2015).