לימור ליבוביץ עומדת בבלוג שלה על הקשר בין שירה לבין אנימציה על רקע הרצאת הטד של בילי קולינס (Billy Collins: Everyday moments, caught in time): "בילי קולינס הוא משורר אמריקאי אהוב, מכובד וידוע הוא בוודאי לא צריך לפרסם את עצמו באמצעות יצירת אנימציה על שיריו. אז מדוע הוא עשה זאת? החיבור בין חברת סנדנס לבין בילי קולינס היה מובן מאליו בעיני קולינס. קולינס, המומחה בשירה מקבל השראה מהתנסויותיו וגם מקומיקס. הוא מודה ש'באגס באני' (לוני טונס) הוא אחד ממקורות ההשראה שלו. אדם יצירתי מחבר בין עולמות שונים ויוצר עולם חדש, וזה בדיוק מה שקרה בחיבור בין השירה של קולינס לאנימציה המקסימה של חברת סנדרס" (לימור ליבוביץ).

הסקירה של לימור ליבוביץ מתמקדת בהרצאתו של עורך הצילומים בנשיונל גיאוגרפיק דיוויד גריפין (How photography connects us – David Griffin): "דיוויד מציג את הרעיון שהתצלום מעורר אצל הצופה רגש, מפני שזהו מנגנון אנושי המתעד מצבים מיוחדים ומשמר בזיכרון את ה'תמונה' שלהם. אם נסתכל על התצלומים שמביא לנו דיוויד בסרטון- נראה שהתצלומים שהוא מביא הם הטובים ביותר בכל הזמנים של הנשיונל גיאוגרפיק. דיוויד הוא מומחה בנושא זה. רוב האוכלוסיה אינה מומחית בצילום, אבל חלקה יודע להעריך איכות צילומית. עד כמה אנחנו במערכת החינוך בוחרים דווקא תצלומי מופת? כדי לדבר על נושאים כמו- הסטוריה, גיאוגרפיה, חברה, כלכלה, מדע ועוד.." (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ סוקרת בפוסט שלה את מה שהיא מכנה 'שפות הסימנים החזותיים': "מידע איננו רק טקסט מילולי. אני מציעה לקרוא לטקסט – היצג מידע – information display פשוט משום שהיום המידע מתווך לנו באמצעות צורות שונות של אופני ייצוג. המילים הן רק צורה אחת מיני רבות. לכל הטוענים כי הילדים של היום חייבם לדעת לקרוא טקסט, אני אומרת- כמובן. וגם לכתוב בצורה רהוטה, אבל, הם גם חייבים לקרוא ולהבין לעומק מספר רב מאוד של מערכות תיווך אחרות" (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מפרסמת בבלוג שלה פוסט נוסף בנושא אוריינות חזותית: "אני מבקשת לשתף אתכם בשלבי סדנה שקיימתי לפני כחודש בפסג"ה בת-ים יחד עם עם סיגל נעמני לקבוצה של מנהלים וראשי מחלקות מחו"ל שבאו לבקר וללמוד במסגרת 'מרכז עופר' של משרד החוץ. מטרת הסדנה הייתה לקדם תובנות על שימוש מדויק ונכון בייצוגי מידע חזותיים למטרת למידה ותקשורת". הסקירה כוללת גם סרטונים המציגים כיצד המורים והמנהלים שהשתתפו בסדנה מבצעים את המשימות השונות שקיבלו במהלך כל שלבי הסדנה. לדברי ליבוביץ, ניתן ללמד את הסדנה הן בקורסי מורים והן בכיתות התלמידים בבתי הספר (לימור ליבוביץ).

לעצור ולהתבונן. כמה קשה לעצור לרגע במירוץ המטורף של החיים ולהתבונן באמת. (ולעומת זאת) כמה קל להשתמש במכשיר הטכנולוגי שבכף ידנו ולצלם. הצילום… מקפיא את התמונה שרואה העין, מארגן את הנראה בתוך מסגרת ומגביל את שדה ראייה. הצבעים, הצורות, המרקמים והתנועה- קופאים רק לרגע- ומאפשרים התבוננות. האוספים העצומים והבלתי נתפסים של צילומים שיוצרים ואוגרים אנשים בכל העולם (בעננים וירטואליים) מגיעים למספרים דמיוניים בכל רגע, אבל, 1. עד כמה אנחנו עוצרים להתבונן בצילומים שלנו? 2. מהם הכלים שבהם אנחנו עושים שימוש כדי לפרש, להבין ולהשתמש במידע לתועלתנו? (לימור ליבוביץ).

לימור ליבוביץ מציגה בבלוג שלה תובנות מעניינות וחשובות לגבי הפעלת תלמידים וייצוגים חזותיים . היא טוענת "שאסור להשאיר את הביטוי החזותי בתחומי חדר האמנות, אנחנו מפסידים את היכולת של רוב התלמידים בכיתה לבנות משמעות בלמידה, מאבדים את הקשב והעניין שלהם בתוכן השיעור, מקטינים את מספר המשתתפים הפעילים בשיעור, ולא פונים למגוון הלומדים בכיתה" ( לימור ליבוביץ) .

סאני בראון בהרצאה בTED מדברת על שרבוט ככלי חשיבה ממדרגה ראשונה. כלי החשיבה הזה מקדם אוריינות חזותית בכך שהוא מאפשר לאנשים לבטא ולייצא את הייצוגים הפנימיים (מנטליים) שלהם, למטרות עיבוד מידע וידע. האופן בו אנו מעבדים מידע (ואז פותרים בעיות), יכול להיות מקודם מאוד על-ידי תהליכים של החצנת החשיבה ואפילו שיתוף אחרים. מי שאצלו בכיתה יושבים בזוגות או בקבוצות ממילא, יכול לנסות את התרגיל הזה בכל שיעור, בכל תוכן ( לימור ליבוביץ) .