את המסע בעקבות לוחמי החינוך של "הילד במרכז" יש להתחיל בסוף המאה התשע עשרה עם הופעת החינוך העברי בארץ ישראל. "ניסיונות ליישם חינוך פרוגרסיבי בארץ", מסביר פרופ' יובל דרור, היסטוריון של החינוך וראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, "נעשו כבר בבתי הספר החדשים בראשית הציונות ובשלהי התקופה העותמאנית. אפשר להגדיר שלושה גלים בתולדות החדשנות החינוכית בארץ: א. בתי הספר במושבות העלייה הראשונה והשנייה ב. בתי הספר של זרם העובדים, ובמרכזם החינוך הקיבוצי, בתקופת המנדט ומעט אחריה. ג. ניסיונות חינוכיים שנעשו למן שנות השבעים של המאה העשרים". בראיון עם פרופסור יובל דרור נסקרים גם הנושאים הבאים: מה קרה לחדשנות החינוכית לאחר קום המדינה? כמו כן במאמר ראיון עם ד"ר עדנה ענבר, על פרופסור משה כספי ותרומתו לחינוך הפתוח?

בית הספר מהווה חלק כל כך בלתי נפרד מחיינו עד שקשה לתאר אותם בלעדיו. מעטים האנשים שלא בילו בו כמה שנים, ורוב קוראיו של מאמר זה אף עובדים בו. אולם הצצה אל העבר מלמדת שלאורך רובה של ההיסטוריה האנושית היה בית הספר שונה מאוד ממתכונתו המוכרת והיה נחלתם של מעטים בלבד. הנטייה לראות את השהות בבית הספר כרכיב הכרחי בחינוכו של כל אדם היא תוצר של הדורות האחרונים. במאמר , שהתפרסם ב"הד החינוך" מנסה ד"ר טל גלעד להבין כיצד הלך בית הספר ותפס מקום כה מרכזי בתרבות של ימינו. מהסקירה הקצרה עולה שאף על פי שמוסדות שעיקר עיסוקם היה הפצת התרבות הכתובה קיימים כבר משחר ההיסטוריה, הקשר בינם ובין בית הספר המודרני רופף בלבד. ספק אפילו אם נכון לראות את בית הספר המודרני כממשיכם. מה שברור הוא שבית הספר כפי שאנו מכירים אותו היום הוא תולדה של תנאים היסטוריים מיוחדים. בית הספר במתכונתו הנוכחית נועד לענות על צרכים חברתיים, פוליטיים וכלכליים מוגדרים, ובראשם הצורך בשליטה חברתית. בית הספר הותאם לדרישותיה של החברה המודרנית כפי שבאו לידי ביטוי במאה התשע עשרה ובמאה העשרים. אולם לנוכח השינוי שחל בדרישות אלה, שינוי שאת ניצניו אנו כבר רואים היום, אין מניעה שבית הספר המוכר לנו, כמו רבים ממוסדות הלימוד שקדמו לו, יאבד את מקומו לטובת מוסד לימודי אחר שמותאם טוב יותר לצרכיה המשתנים של החברה ( טל גלעד) .